בש"פ 6262/98 אתי אגיסון נ. מדינת ישראל

נגד העוררת הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כתב אישום (ת.פ.ח 10210/98), לפיו מיוחסות לה עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד, גניבה מרכב, נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח, התחזות לאחר ושיבוש הליכי משפט.

עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרה של העוררת עד לסיום ההליכים; וביהמ"ש נעתר לבקשה והורה בהתאם. עם זאת הורה בית המשפט לשלטונות שב"ס "לבדוק את התאמתה [של העוררת - י.ק.] לתכנית גמילה במסגרת שירות בתי הסוהר".

העוררת בקשה להעמיד את ההחלטה האמורה בבקורת של עיון חוזר; וזאת בעיקר בהסתמך על כך, שמרכז ההחלמה לנפגעי סמים "יחד", הביע נכונות לקלוט אותה לגמילה בתנאי מעצר בית מלא. בבקשתו הדגיש ב"כ העוררת, כי היא אם לארבעה ילדים ושימשה מורה לאורגן בקונסרבטוריון לפני התדרדרותה לצריכת סמים, שהובילה אותה לביצוע העבירות נושא האישום.

הבקשה לעיון חוזר נדחתה מן הטעם שביהמ"ש שדן בבקשה המקורית התרשם "שאין זה המקרה שבו אפשר לתת אמון במשיבה

שהיא אכן תיאות לקבל את הטיפול מרצונה במוסד פרטי..." (ההדגשה שלי - י.ק).

לא שמעתי דבר מדוע אין לקבל את את התרשמותו של בית המשפט שדן בבקשה המקורית; ודי בכך כדי לדחות את הערר. ככלל, מותנה שחרור בערובה, במתן אשראי של אמון לנאשם - שנמצאו ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לו ולצידן מתקיימת עילה מעילות המעצר - שהוא יעמוד בתנאי השחרור; שהרי אלה מכוונים להבטיח, שהסיכונים הכרוכים בשחרור לא יתממשו. אמון זה עומד, איפוא, בבסיס ההצדקה של נטילת הסיכונים הכרוכים בשחרור בערובה. אשר על כן, במקום שנאשם חשוד מלכתחילה שלא יקיים את האמון שניתן בו בכל הקשור לשמירה על תנאי שחרורו, נשמט הבסיס מתחת לאפשרות הנאתו מחלופת מעצר. במקרה דנא התרשם בית המשפט שאין ליתן בעוררת אמון כאמור; ובהעדר אמון כזה, נדחית חלופת המעצר המבוקשת מפני עוצמת הסיכון שעם שחרורה תחזור העוררת לסורה.

אשר על כן החלטתי לדחות את הערר.