בש"פ 2175/08 מדינת ישראל נ. ירון ברכה

1.

בקשה שניה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996.

כתב האישום

2.

ביום 13.3.2007 הוגש כתב אישום נגד המשיב המייחס לו שש עבירות הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן עבירה של שימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) וסעיף 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973. על פי כתב האישום, ביום 8.3.2007 בשעה 1:27 לערך, נהג המשיב ברכב לאחר שצרך אלכוהול וסמים מסוכנים. המשיב, כך נטען, חצה צומת כאשר האור האדום דלק ברמזור המופנה לכיוון נסיעתו במהירות של 171 קמ"ש לפחות, ופגע עם חזית רכבו בצידו השמאלי של רכב מסוג יונדאי. כתוצאה מהתאונה נהרגו חמשת נוסעי היונדאי ואחיו התאום של המשיב שישב עמו ברכב. המשיב נפצע ונגרמו נזקים כבדים לשני הרכבים.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

3.

עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 14.3.2007 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' רוזן) כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבוססת על ממצאי מעבדה לפיהם נטל המשיב סמים ואלכוהול סמוך למועד התאונה. לכך הוסיף בית המשפט את הודאת המשיב בנטילת סמים ושתיית אלכוהול וכן עדות נהג שנסע ברכבו בנתיב נסיעת רכב היונדאי. על פי עדות זו, הבחין הנהג בכניסת רכב היונדאי לצומת במצב בו דלק אור ירוק ברמזור המופנה לכיוון נסיעתו של רכב היונדאי, כאשר לפתע הגיע הרכב בו נהג המשיב במהירות גבוהה ופגע ברכב היונדאי. אשר לעילת מעצר, נקבע כי היא ברורה ומזדקרת לכל עין. אדם הנוהג ברכב לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים והשתמש בסמים, הינו בבחינת פצצה מתקתקת לסביבתו. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת.

ביום 20.3.2007 דחה בית משפט זה (החלטת השופט א' גרוניס ב-בש"פ 2476/07 ברכה נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 20.3.2007)) ערר שהגיש המשיב על החלטה זו של בית המשפט המחוזי וקבע כי הנתונים העולים מכתב האישום ומן החומר הנוסף מצדיקים את החלטתו של בית המשפט המחוזי לעצור את המשיב עד להחלטה אחרת.

ביום 27.3.2007 הוגש, על פי הוראת בית המשפט המחוזי, תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, אשר המליץ על שחרורו לחלופת מעצר. בהחלטה שניתנה באותו היום דחה בית המשפט המחוזי (השופט ד' רוזן) את הצעת שירות המבחן וקבע כי לא ניתן להפיג את מסוכנותו הגבוהה של המשיב בדרך של חלופת מעצר. לפיכך הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

על החלטה זו הגיש המשיב ערר נוסף לבית משפט זה. בהחלטתו מיום 29.4.2007 (בש"פ 3435/07 ברכה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.4.2007)) דחה השופט ע' פוגלמן את עררו של המשיב וקבע כי הדגש בבחינת המסוכנות הנשקפת מן המשיב אינו נעוץ בטיב נהיגתו כשלעצמה, אלא בכניסתו למצב בו הוא מבצע פעולות מסוכנות מטבען, כאשר הינו מצוי תחת השפעת סמים ואלכוהול. צוין כי לחובתו של המשיב הרשעה קודמת מיום 13.7.2004 בעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי (ת.פ. 4542/04) על רקע החזקת סמים ועישונם ברכב. בגין מעשה זה הוטל על המשיב עונש של שלושה חודשי מאסר על תנאי כי לא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים במשך שלוש שנים. ואולם, כך צוין, נראה שהמשיב לא חדל מלהשתמש בסמים, למרות הצהרתו בפני בית משפט השלום שדן בתיק שיעשה כן, ולמרות שהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי. כל אלה מלמדים במצטבר, כך נקבע, על התנהגות חוזרת ונשנית המתעלמת ממורא הדין והמשפט ויש בה ללמד על מסוכנות לציבור הנשקפת מן המשיב. עוד צוין בהחלטה האמורה כי שחרורו של נאשם לחלופת מעצר מבוסס על אמון שבית המשפט רוחש לו וכי עברו והתנהגותו של המשיב מלמדים כי אין מקום ליתן אמון בהצהרותיו, בהקשר בו עסקינן. לפיכך, הוחלט כי אין יסוד להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בדבר המסוכנות הנשקפת מהמשיב וכי חלופת המעצר אינה שוללת מסוכנות זו.

משלא הסתיים משפטו של המשיב במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים, הגישה המבקשת בקשה לבית משפט זה להארכת מעצרו של המשיב. במהלך הדיון בבקשה, ולאחר ששמע את הערות בית המשפט, הסכים בא כוחו של המשיב להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. ואכן בהחלטה מיום 12.12.2007 (החלטת השופט ח' מלצר ב-בש"פ 10363/07 מדינת ישראל נ' ברכה

(טרם פורסם, 12.12.2007)) הורה בית משפט זה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 13.12.2007.

הדיונים בבית המשפט המחוזי

4.

משפטו של המשיב נפתח בהקראה פורמלית ביום 27.3.2007. מספר דיונים שנקבעו נדחו בשל בקשות דחייה שהגיש המשיב. לבסוף, הוגשו סיכומי המבקשת ביום 13.1.2008. סיכומי המשיב הוגשו בכתב והושלמו בעל פה ביום 18.2.2008. תוספת לסיכומי המבקשת הוגשה, בהתאם להחלטת בית המשפט, ביום 27.2.2008 והמשיב הגיש תוספת לסיכומיו ביום 9.3.2008 .

הבקשה השניה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים

5.

המבקשת טוענת כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מטיב העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ומנסיבות ביצוען. לעניין זה מפנה המבקשת לקביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין חלופת מעצר שתוכל לאיין מסוכנות זו. עוד טוענת המבקשת כי העונש החמור הצפוי למשיב, אם יורשע בדינו, מקים חשש מובנה להימלטות מאימת הדין שמחייב את המשך מעצרו. המבקשת מציינת כי בית המשפט המחוזי אמור לקבוע מועד למתן הכרעת הדין, ולהערכתה, משפטו של המשיב יקודם מאוד במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת. הסנגור לעומתה טען כי ברכב של המשיב היו רק שרידי סם. עוד עמד על הפן האנושי הקשה. המשיב לא היה עם הוריו מאז התאונה בה נספה אחיו התאום.

ההכרעה

6.

לא אוכל בשלב זה לעמוד על שאלת הראיות שנשמעו במשפט. לכך יידרש בית המשפט היושב בדין בקרוב. בהחלטה שנזכרה לעיל עומד השופט פוגלמן בהרחבה על המסוכנות של המשיב. אכן, חלף זמן, וזהו שיקול העומד על כף המאזניים השניה. אני מביאה בחשבון את העובדה ששמיעת הראיות והסיכומים הסתיימה, יש להניח כי בית המשפט ייתן את הכרעתו בקרוב. על כן נעתרת אני לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום נוספים, שתחילתם ביום 12.3.2008.