בש"פ 2227/08 טראד גריפאת נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 4.3.08 (כבוד השופט ה' חטיב)

בב"ש 330/08 אשר דחה

ערר על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בנצרת מיום 17.2.2008 (כבוד השופט ס' דבור) במ"ת 168-02-08, שהורה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו בת"פ 50/08.

העובדות

2.

ביום 17.2.2008 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו נהיגה בזמן פסילת רישיון, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן - פקודת התעבורה ), נהיגה ללא רישיון בתוקף, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון רכב, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת התעבורה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל- 1970

3.

על פי כתב האישום, ביום 14.2.08 בסמוך לשעה 14:30, בצומת הראשית של היישוב בית זרזיר, נהג העורר ברכב מסוג סובארו בזמן פסילת רישיון, ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בת תוקף, כאשר הוא כלל אינו מורשה להוציא רישיון נהיגה. בנוסף, נהג העורר ללא רישיון רכב תקף, בשעה שהרכב בו נהג מיועד לפירוק.

הליכים קודמים

4.

ביום 17.2.08 הורה בית המשפט לתעבורה בנצרת על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, תוך שהוא קובע כי מתקיימות בעניינו של העורר ראיות לכאורה טובות להוכחת האישומים המיוחסים לו. ביחס לעילת המעצר, סקר בית המשפט לתעבורה את פרטי המקרה וציין כי העורר מעולם לא הוציא רישיון נהיגה אולם אין זו הפעם הראשונה שהוא עושה שימוש ברכב מנועי. בית המשפט לתעבורה אף ציין כי העורר נהג ברכב בשעה שהיה נתון בפסילת רישיון, בשעה שהיו תלויים עומדים כנגדו עונשי מאסר מותנים הניתנים להפעלה. לפיכך, קבע בית המשפט לתעבורה כי העורר מסוכן לביטחון הציבור וכי קיימת עילת מעצר בשל מסוכנות זו.

5.

בנוסף, קבע בית המשפט לתעבורה כי לאור העובדה שהעורר הינו בעל עבר פלילי הכולל עבירות אלימות, גם נגד שוטרים, והפרת הוראה חוקית, הרי שאין בחלופת מעצר כדי להפיג את מסוכנותו. בית המשפט לתעבורה ציין כי הוא מודע להלכה לפיה מעצר עד תום ההליכים בגין ביצוע עבירות תעבורה הינו נדיר ויש להורות עליו רק במקרים חריגים, אולם קבע כי עניינו של העורר נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים מעצר כאמור, ולפיכך הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

6.

על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בנצרת. במסגרת הערר טען העורר כי שגה בית המשפט לתעבורה בקובעו כי עניינו נכלל בגדר המקרים המצדיקים מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה וכן שגה בנותנו משקל רב לאלמנט המסוכנות ועילת המעצר. בנוסף, ביקש העורר מבית המשפט קמא

להורות על קבלת תסקיר מעצר להערכת מסוכנותו ולבדיקת התאמתה של חלופת מעצר.

7.

מנגד, טענה המשיבה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה והתנגדה לבקשה לקבל תסקיר מעצר, תוך שהיא תומכת במסקנתו של בית המשפט לתעבורה לפיה רק מעצר בפועל יאיין את מסוכנותו של העורר.

8.

בית המשפט קמא קבע כי עונש המאסר על תנאי של שישה חודשים אשר הושת על העורר במסגרת ת.פ. 2645/05 (בית משפט השלום בנצרת) אינו בר הפעלה, הואיל והתנאי להפעלתו הוא ביצוע עבירת רכוש ו/או הפרת הוראה חוקית והואיל ולא מיוחסת לעורר על פי כתב האישום עבירה כאמור, לעומת עונש המאסר על תנאי של שנים עשר חודשים אשר נגזר עליו בת.פ. 4583/04 (בית משפט השלום בנצרת) שהוא בר הפעלה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט קמא כי התנהגותו של העורר, כאשר עונש מאסר בר הפעלה "מרחף מעל ראשו", מעידה על מסוכנותו לביטחון הציבור.

9.

בנוסף, קבע בית המשפט קמא כי נוכח עברו של העורר, אין ליתן בו אמון ולשחרר אותו לחלופת מעצר, גם לא לחלופת המעצר המחמירה של מעצר בית מלא. בית המשפט קמא ציין כי הוא ער להלכה לפיה אין מקום למעצר עד תום הליכים בגין עבירות תעבורה אלא במקרים חריגים ונדירים, אולם לשיטתו, המקרה שבפניו הינו מקרה מובהק הנכלל בגדר אותם חריגים אשר מצדיקים מעצר עד תום ההליכים. לפיכך, ביום 4.3.08 דחה בית המשפט קמא את הערר.

מכאן הערר שלפניי.

טענות הצדדים

10.

לטענת העורר, הן בית המשפט לתעבורה והן בית המשפט קמא שגו בכך שלא שקלו חלופת מעצר קפדנית ומחמירה של מעצר בית מלא, אשר תבטיח את הרחקתו של העורר מההגה ובה בעת יהיה בה כדי לתת מענה למסוכנותו הנטענת. לטענתו, לא די בשלילתה של חלופת מעצר באופן גורף, מבלי לבחון אותה בערכאה הדיונית.

11.

בנוסף, טוען העורר כי הוא מופלה לרעה על רקע מוצאו הבדואי. לטענתו, בית המשפט קמא התייחס לכבודו ולחירותו ב"קלות בלתי נסבלת" ולא בחן את נסיבותיו האישיות - היותו אדם חיובי, צעיר, ששירת שירות צבאי קרבי מלא כלוחם בעזה - טרם קבלת ההחלטה בעניינו, בפרט לעניין חלופת המעצר. לבסוף, טוען העורר כי "מעד" בכך שנהג ללא רישיון בכביש חקלאי וכי אין להסיק מכך כי הוא עבריין מועד אשר יש לכלוא עקב נהיגה בעת פסילה. לפיכך, מבקש העורר להורות על קבלת תסקיר מעצר בעניינו ובחינתה של חלופת מעצר קונקרטית, מבלי להסתפק בבחינה כללית של חלופת מעצר.

12.

לעומת זאת, טוענת המשיבה כי העורר לא הוציא מעולם רישיון נהיגה והדבר אינו מונע ממנו להמשיך ולנהוג. לטענתה, יש ליתן משקל לעונש המאסר על תנאי בר ההפעלה התלוי ועומד כנגד העורר וכן לביצוען של עבירות התעבורה בתוך הכפר בו הוא מתגורר, מקום בו קשה לאתר ביצוע כאמור. בנוסף, טוענת המשיבה כי חלופת מעצר לא תאיין את מסוכנותו של העורר ובית המשפט קמא הגיע למסקנה זו לאחר ששקל את העניין בכללותו, מבלי שהוא מחויב לבחון חלופות מעצר קונקרטיות.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו, שמעתי את טענות הצדדים והתלבטתי לא מעט, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערר להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

14.

מסוכנותו של אדם נלמדת ממכלול הנסיבות האופפות את עניינו, לרבות עברו הפלילי והרשעותיו הקודמות [בש"פ 1753/07 פאדי אבו רקייה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.3.07) (להלן – עניין אבו רקייה )]. מהתנהלותו של העורר, אשר היעדר רישיון נהיגה לא מנע ממנו להמשיך ולנהוג גם לאחר שנתפס והורשע ואשר הפר הוראות חוקיות ואף נהג באלימות כלפי שוטרים, עולה מסוכנות המצדיקה לכאורה את מעצרו עד תום ההליכים נגדו לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ).

סבור אני כי בצדק קבע בית המשפט קמא כי

התנהגותו העבריינית של העורר, על רקע עברו הפלילי ועונש המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו, אשר לא הרתיע אותו מלבצע עבירות נוספות, מקיימת עילת מעצר.

15.

יחד עם זאת, סעיף21(ב)(1) לחוק המעצרים מחייב לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופה שפגיעתה בחירות הנאשם הינה פחותה. ראשית, יש לבחון האם ניתן לאיין את מסוכנותו של הנאשם באמצעות חלופת מעצר ובמידה שהתשובה לשאלה זו הינה חיובית, יש לבחון חלופות מעצר קונקרטיות ואת מסוגלותן לאיין את המסוכנות כאמור [ראו למשל בש"פ 10210/05 אלעטאונה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.11.05); עניין אבו רקייה הנ"ל]. במידה שקיימת בשלב זה של ההליכים דרך שבה ניתן להרחיק את העורר מן ההגה מבלי שישהה בכלא, יש להעדיף דרך זו [בש"פ 10118/04 ג'באלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.11.04) (להלן – עניין ג'באלי )].

16.

יתר על כן, הלכה היא כי אין להורות על מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה, אלא במקרים חריגים בלבד [ראו למשל: בש"פ 7352/04 מדינת ישראל נ' אבו כואדי (לא פורסם, 9.8.04)]. יש להורות על מעצר כאמור רק במקרים בהם קיים חשש אמיתי שאף חלופת מעצר לא תהווה מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם. נוכח הלכה זו, משעה שמטרת המעצר הינה מניעת העורר מלנהוג עד לתום ההליכים כנגדו ובכלל, שומה היה על בית המשפט קמא לבחון באופן פרטני האם לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך חילופית, ולא די בקביעה הגורפת לפיה אין באפשרותה של כל חלופת מעצר שהיא כדי להפיג את מסוכנותו. לפיכך, סבורני כי מן הראוי לבחון את התקיימותן של חלופות מעצר בעניינו של העורר לאחר שיוגש לבית המשפט קמא תסקיר מעצר של שירות המבחן [ עניין ג'באלי הנ"ל].

17.

אשר על כן, הערר מתקבל במובן זה שעניינו של העורר יוחזר לבית המשפט קמא, אשר יבחן חלופות מעצר קונקרטיות בעניינו של העורר לאחר שיונח בפניו תסקיר מעצר של שירות המבחן. למותר לציין כי בשלב זה ועד להחלטה אחרת של בית המשפט קמא, יוותר העורר במעצר.