בש"פ 1248/20 מיכאל שרו איפרח נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת (השופטת ת' נסים שי ) בעמ"ת 73924-01-20, מיום 9.2.2020, שבגדרה נדחה עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום נצרת (השופטת ע' במביליה-איינשטיין , ס"נ ) אשר ניתנה ביום 27.1.2020 במ"ת 559-12-19, ובמסגרתה הותיר בית משפט השלום על כנה את החלטתו הקודמת לעצור את המבקש עד תום משפטו בגין עבירות תעבורה המפורטות להלן.

2.

ביום 3.12.2019 הוגש כתב אישום נגד המבקש המייחס לו נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה ); נהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; שימוש ברכב ללא רישיון רכב תקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה; וכן נהיגה בלי רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 2.12.2019 נהג המבקש ברכב פרטי, למרות שהוא מעולם לא הוציא רישיון נהיגה; למרות שביום 19.9.2018 הוא נפסל, בנוכחותו, מלהחזיק ומלקבל רישיון נהיגה למשך 24 חודשים; למרות שלא היתה בידו פוליסת ביטוח בת-תוקף המכסה את שימושו ברכב; ולמרות שרישיון הרכב בו הוא נהג פקע ביום 26.5.2017.

3.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים נגדו. ביום 5.12.2019, לאחר שהסכים המבקש לקיומן של ראיות לכאורה, הורה בית משפט השלום על הגשת תסקיר מעצר שיבחן את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. תסקיר כאמור הוגש ביום 25.12.2019, ובו נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של המבקש – זאת, בשים לב למסוכנות הנשקפת ממנו ולאי-התאמת המפקחים שהוצעו למלאכת הפיקוח עליו; וחרף הליך השיקום שהלה החל לפני כשנה במסגרת תפ"ק

40902-11-17 (קהילתי נצרת) (להלן:

תפ"ק 40902-11-17 ). ביום 6.1.2020, בהוראת בית משפט השלום, הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר משלים בו נבחנה, כהצעת המבקש, חלופת מעצר נוספת בבית של בן-דודו ובפיקוחו, ובערבותה של אמו. ואולם, אף במסגרת תסקיר זה נמנע השירות מלהמליץ על שחרור המבקש לחלופת מעצר, נוכח התרשמותו כי הן בן-הדוד והן האם אינם מתאימים למלאכת הפיקוח עליו.

4.

ביום 7.1.2020 הורה בית משפט השלום על מעצרו של המבקש עד תום משפטו. בהחלטתו עמד בית המשפט על הרף הגבוה של המסוכנות אשר נשקפת מהמבקש לנוהגים בכבישים, אשר נלמדת מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו; מעברו הפלילי, אשר כולל הרשעות בעבירות רכוש, מרמה, איומים והפרת הוראה חוקית; וכן מעברו התעבורתי, אשר כולל חמש הרשעות, שהאחרונה מביניהן כללה עבירות נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה. בית המשפט ציין, כי בגין הרשעתו זאת נדון המבקש, בין היתר, ל-75 ימי מאסר בפועל; לפסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה למשך שנתיים; ולשמונה חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור בתוך שלוש שנים עבירת נהיגה בזמן פסילה או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה (פ"ל 2631-07-18, תעבורה נצרת) – עונשים אשר לכאורה לא הרתיעוהו מביצוע העבירות מושא כתב האישום . לאחר מכן, התייחס בית המשפט לחלופות המעצר המוצעות וקבע כי אלו לא נותנות מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן המבקש, בשים לב לחוסר התאמתם של המפקחים המוצעים למלאכת הפיקוח. בית המשפט הוסיף וציין כי אשת המבקש, אשר הוצעה גם היא כמפקחת, איננה מתאימה לפיקוח עליו בשל היותה המתלוננת נגדו בתפ"ק 40902-11-17 – תיק שנפתח בגין איומים שהוא הפנה כלפיה.

5.

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי נצרת בגדרי עמ"ת 39831-01-20 (להלן: הערר הראשון ). במסגרת הערר הראשון טען המבקש כי בית משפט השלום שגה בהחלטתו להורות על מעצרו עד תום ההליכים בגין עבירות התעבורה המיוחסות לו, שלדעתו אינן מקימות עילה למעצר. כמו כן נטען, כי מעורבותו בתיק הנוכחי מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך השיקום שהוא עובר, כפי שאף ציין שירות המבחן בתסקיר שהוגש בעניינו ביום 25.12.2019. נוכח האמור, וכן נוכח הנסיבות האישיות שציין המבקש בערר, התבקש בית המשפט לשחררו ללא כל מגבלה, ולמצער לשחררו לחלופת מעצר או למעצר בפיקוח אלקטרוני. בהקשר זה נטען, כי לא היה מקום לפסול את אשת המבקש מלפקח עליו אך ורק בשל היותה המתלוננת נגדו בתפ"ק 40902-11-17 , בשים לב לכך ששירות המבחן מצאהּ יציבה ואחראית.

6.

בהחלטתו מיום 20.1.2020 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ת' נסים שי ) את הערר, אך לצד זאת הורה לבית משפט השלום לבחון באופן בלתי-אמצעי את אשת המבקש כמפקחת פוטנציאלית עליו – זאת, בהתחשב בכך שאין חשש ממשי כי הלה ישבש מהלכי משפטו בגדרי תפ"ק 40902-11-17 , שכן הוא כבר הורשע בעבירות אשר יוחסו לו במסגרתו; בכך שמיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי עבירות תעבורה בלבד; וכן בהליך הטיפולי האפקטיבי שהוא עובר.

7.

בהחלטה מיום 27.1.2020, אשר ניתנה לאחר חקירתה של אשת המבקש, הותיר בית משפט השלום את החלטתו מיום 7.1.2020 על כנה. בית המשפט הסביר, באריכות, כי הרעיה איננה דמות סמכותית שיכולה לפקח על המבקש, בשים לב, בין היתר, לאיומים שהלה הפנה כלפיה בעבר ושבגינם הוא גם הורשע בדין. בית המשפט הבהיר, כי טענתה של הרעיה כי היא בדתה את האיומים האמורים מליבה והגישה נגד המבקש תלונת שווא איננה אמינה – זאת, נוכח הודאתו של האחרון במעשים אלה, וכן נוכח העובדה כי האיומים הושמעו בהודעות קוליות מוקלטות. עוד צויין, כי ניסיונה של הרעיה לייפות את מעשיו של המבקש כלפיה מצביע על נכונותה למסור עדות כוזבת בפני בית המשפט כדי להטיב עם המבקש. בית המשפט הוסיף והטעים, כי אף אם הייתה התלונה האמורה כוזבת, הרי שהדבר היה מעיד על כך שרעיית המבקש איננה נרתעת מלשקר למשטרה – תכונה שאף בגינה אינה ראויה לשמש מפקחת. בית המשפט התייחס גם לבעיות אחרות שעלו בחקירת אשת המבקש, וכן לעברה התעבורתי המכביד – אשר כולל עשר הרשעות קודמות, בין היתר, בשל הפרת צו פסילה שיפוטי – והסביר כי אלו מלמדים על כך שלא ניתן לתת בה את האמון הנדרש לפיקוח על המבקש. לבסוף הוסבר, כי קיומו של המפקח המשני, בן-דודו של המבקש, אין בו כדי להפוך את הקערה על פיה בהתחשב בכך שהמשמורנית העיקרית שהוצעה איננה מתאימה לפיקוח ובכך שגם בן-הדוד נמצא על ידי בית המשפט בלתי-מתאים למלאכה זאת.

8.

על החלטה זו ערר המבקש לבית משפט קמא בגדרי עמ"ת 73924-01-20. בהחלטה מיום 9.2.2020, דחה בית המשפט את הערר בקבעו כי בהחלטת בית משפט השלום לא נפלה שום טעות אשר מצדיקה התערבות בהחלטה.

9.

המבקש מבקש עתה לערור על החלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי. בבקשה שהלה הניח לפתחנו, הוא שב על עיקרי הטענות שהועלו בגדרי הערר הראשון ומדגיש כי ההליך הטיפולי שהוא מצוי בעיצומו, כמו גם העובדה שהוא מואשם בעבירות תעבורה, ותו לא, מצדיקים את שחרורו לחלופת מעצר אף אם זו אינה אידיאלית. המבקש מוסיף ומסביר, כי נסיבותיו מצדיקות את מתן הרשות לערור משום שההחלטות קמא מנוגדות לרוח הפסיקה של בית משפט זה, לפיה יש לעודד נאשמים דוגמתו לחזור למוטב; בשל נסיבותיו האישיות הלא פשוטות; וכן בשל העוול שנגרם לו עקב קטיעת הליך השיקום בו הוא השקיע זמן רב.

10.

לאחר עיון בכתובים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות מבלי לשמוע את תשובת המדינה.

11.

הלכה היא עמנו כי רשות מיוחדת לערור בענייני מעצר לבית המשפט העליון כערכאת ערר שנייה לא תינתן אלא כאשר הערר מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית כללית, וכן כדי למנוע עיוות דין חמור (ראו, למשל: בש"פ 2786/11

ג'ריס נ' מדינת ישראל (17.4.2011)). הבקשה שלפניי אינה מקיימת דרישה יסודית זו .

החלטתו של בית משפט קמא וכן החלטת בית משפט השלום שקדמה לה מוגבלות לדל"ת אמותיו של המקרה הספציפי שנדון בהן ואינן חורגות מעניינו האינדיווידואלי של המבקש. כמו כן, ההחלטה שלא לשחרר את המבקש לחלופת מעצר ולא להעבירו למעצר באיזוק אלקטרוני בשל העדר פיקוח מתאים הינה רחוקה מרחק-שנות-אור מקוויו האדומים של עיוות דין.

12.

למעלה מן הנדרש, אציין כי טענות המבקש אינן משכנעות גם לגופן. הערכאות שדנו בעניינו שקלו את מכלול השיקולים הרלבנטיים לעניין מעצרו כשהן מודעות לנסיבותיו האישיות, לאמור בתסקירי שירות המבחן, וכן להליך הטיפולי שהלה עובר. לבסוף, הן הגיעו למסקנה כי חלופות המעצר המוצעות לא תוכלנה להלום את חומרת הסיכון אשר נשקף מהמבקש נכון לעת הזאת; ובמסקנה זו לא אוכל – וממילא לא ארצה – להתערב. אכן, בענייני תעבורה הכלל הוא שחרור הנאשם לחלופת מעצר, להבדיל ממעצר עד תום ההליכים (ראו, למשל: בש"פ 2227/08 גריפאת נ' מדינת ישראל (14.3.2008)); אולם, כמו בהרבה עניינים אחרים, גם כאן יש לבחון את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם הספציפי לציבור

הנהגים והולכי רגל ( ראו, למשל: בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (20.5.2015)) . במקרה דכאן, המבקש מהווה סכנה ממשית לציבור המשתמשים בכבישים – זאת ניתן ללמוד מעברו התעבורתי המכביד, אשר כולל, בין היתר, הרשעות בגין נהיגה בפסילה ונהיגה ללא רישיון. סכנה זו הולכת ומתעצמת לנוכח העובדה שהמבקש הפר את האמון שניתן בו בעבר: מחומר הראיות עולה, כי הוא ביצע את העבירות מושא כתב האישום הנוכחי כשמעל ראשו מרחף מאסר מותנה למשך 8 חודשים. בנסיבות אלו, הנני סבור – כפי שסברו הערכאות קמא – כי החלופות שהלה הציע אינן יכולות להגשים את מטרות מעצרו. גם בהליך השיקום שהמבקש עובר אין כדי לשנות מקביעתי זאת בשים לב לצורך המיידי להגן על ביטחון הנהגים והולכי הרגל.

13.

יתרה מכך: כפי שכבר הזדמן לי להעיר, לדעתי, הפרקטיקה של מינוי אשת הנאשם (וכן ילדו או הורהו) כמפקחת במסגרת של חלופת מעצר או של מעצרו בפיקוח אלקטרוני איננה רצויה כל אימת שמדובר בעבירה חמורה שאיננה מוחרגת מן הכלל הפוסל את בן הזוג מלשמש עד נגד בן זוגו במשפט פלילי (ראו סעיפים 3, 4 ו-5 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). מינוי מפקח שלא יוכל להעיד נגד הנאשם במקרה שהלה יבצע עבירה בהיותו נתון תחת פיקוחו מסכל את מטרות הפיקוח, והדברים ברורים (ראו בש"פ 8667/18 מדינת ישראל נ' מיעראי ( 7.12.2018), פסקה 13). סבורני, אפוא, כי די בטעם זה כדי לדחות את הטענות שהעלה המבקש נגד פסילת רעייתו כמפקחת במסגרת חלופת המעצר שהלה הציע.

14.

הבקשה למתן רשות ערר נדחית אפוא.