בש"פ 1913/09 מרדכי ערוסי נ. מדינת ישראל

רקע והליכים

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת אמסטרדם) בב"ש 9411/09 מיום 27.2.09, אשר קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום לתעבורה (השופטת פראג-לבוא) מיום 26.2.09, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

ב.

כתב האישום נגד העורר, אשר הוגש ביום 23.2.09, מייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ושימוש ברכב ללא ביטוח. על פי המתואר, ביום 23.2.09 נעצר הנאשם בעיר בת-ים בעודו נוהג ברכב למרות שרישיונו נפסל עוד מיום 21.5.08 למשך 18 חודשים בגין עבירות קודמות, ורישיונו אינו תקף מיום 19.2.02.

ג.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים, ובין היתר צוין כי כנגד תלוי ועומד מאסר מותנה חב הפעלה בן 8 חודשים.

בית משפט השלום לתעבורה דחה את הבקשה, והורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בית מלא בפיקוח אימו ואחותו ובהפקדת ערבות. הטעם המרכזי להחלטתה היה, שהעורר לא היה מעורב מעודו בתאונת דרכים.

ד.

ערר המדינה לבית המשפט המחוזי נתקבל. צוין, כי לעורר עבר פלילי מכביד בעבירות תעבורה וכן בעבירות רכוש ואלימות, וכי תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן שמונה חודשים. נאמר, כי העורר אינו מציית להחלטות בתי המשפט וזו היא הפעם השלישית בה הוא נוהג בזמן פסילה. הודגש, כי על פי ההלכה (רע"פ 3251/91 ישי נ'

מדינת ישראל , פ"ד מה(5) 441), עבירת הנהיגה בעת פסילה היא עבירה חמורה המצדיקה ענישה מחמירה. לפיכך נקבע, כי העורר ייעצר עד תום ההליכים.

ה.

מכאן הערר. נטען, כי החלטת בית המשפט פוגעת בחרותו של העורר, בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו ובניגוד לפסיקה הקובעת כי בעבירות כגון דא יש להעדיף חלופת מעצר. עוד הופנה לבש"פ 10118/04 ג'באלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בו נקבע, כי על אף החובה להיאבק בנגע תאונות הדרכים, משקיימת דרך חלופית להרחקת הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה בכלא, יש לאמצה. לבסוף נטען, כי חלופת המעצר שנבדקה על ידי בית המשפט לתעבורה - לאחר שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהעורר ומהמפקחות המוצעות - נמצאה ראויה כדי לאיין את מסוכנות העורר, ויש לקבלה.

ו.

בדיון טענה עו"ד דמתי לעורר, בין השאר, כי אין מדובר בחזקת מסוכנות, והעורר כופר וטוען כי נהג מטר או שניים בלבד; העורר לא עבר מעולם עבירה של תאונת דרכים, ובית משפט השלום לתעבורה סבר כי ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה. ועוד נטען, כי אף אם כנגד העורר תלוי ועומד מאסר על תנאי חב הפעלה, אין זה שיקול למעצר; לתיק גם לא נקבע מועד שמיעה. לשיטת העורר, המדובר בסוגיה עקרונית, שכן עד כה מעצר עד תום ההליכים בעבירת נהיגה בפסילה היה החריג. נטען עוד, כי העותר מצוי בטיפול בנושא הסמים ביחידה לטיפול בנפגעי סמים בבת ים, ויש לאפשר להמשיך בטיפול.

ז.

בא כוח המדינה טען, כי העורר נהג בעת פסילה שלישית, לאחר שהמאסר חב ההפעלה הוארך, והמשמעות היא כי אין בתנאי שחרורו כדי להרתיעו, משהעבריינות היא לו דרך חיים – ואם ישוחרר ישנו סיכוי גדול שימשיך לנהוג ללא רישיון; עילת המעצר מתקיימת במלוא עוצמתה, ואם ישוחרר, ינהג ויפגע בזולת - ייאמר כי היתה כתובת על הקיר. ועוד, התיק עשוי להישמע בתוך יום אחד גם אם ינוהלו הוכחות, ואין איפוא חשש למעצר ממושך.

הכרעה

ח.

עיינתי בגליונות הרישום הפלילי והתעבורתי של העורר, בן 53 כיום. ידיו רב לו בשניהם. בתחום הפלילי מסתבר כי החל בעבירות מגיל חמש עשרה, ועמד 21 פעמים לפני בתי המשפט, בעבירות רכוש שונות, עבירות סמים, אלימות ונשק, וריצה מאסרים לא קצרים. בתחום התעבורה, לחובתו 70 עבירות מאז 1974, בחלקן קלות יותר ובחלקן חמורות שגררו פסילות, כמו נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח, נהיגה בלא זהירות ועוד. ומשניתנה לו הזדמנות, ומאסר על תנאי לא הופעל כנגדו - שב לכאורה

לסורו.

ט.

ברי איפוא כי המדובר בעורר שאינו טלית שכולה תכלת, וברי גם כי הנוהג בזמן פסילה - קרי, אינו כשיר לנהיגה על פי החלטה שיפוטית - מסכן את הציבור, ואין צורך להכביר על כך מלים, בעידן שבו כל הנוסע בכבישים מזהה לעתים קרובות נהגים שמתקיים בהם "כי בשיגעון ינהג" ( מלכים ב' , ט', כ'), ולעתים קרובות נמנעות תאונות אך בנס משמי מרום. ואכן, כבר ציין הנשיא שמגר ברע"פ ישי

הנזכר, שהיה תיק של נהיגה ללא רשיון וביטוח, כי "כל טיפול קל מדי בעבירות התנועה לסוגיהן – כמובן בראש ובראשונה, באלו הנוגעות לתנועה בדרכים, אך גם באלה הנוגעות להסדרים המינהליים – יש בו כדי למנוע עימות יעיל, כפי שמתחייב, עם עבריינות התנועה..." (עמ' 444).

י.

באת כוח המבקש הפנתה לבש"פ ג'באלי

הנזכר (השופטת – כתארה אז – ביניש), ולבש"פ 2227/08 גריפאת נ' מדינת ישראל (השופט דנציגר) (לא פורסם). בשני תיקים אלה קיבל בית משפט זה עררים על מעצר עד תום ההליכים שהושתו על נהגים שנהגו בזמן פסילה ושנגדם עמד מאסר על תנאי בר הפעלה. בפרשת ג'באלי ציינה השופטת ביניש, כי "בית המשפט מצווה לבחון חלופה גם כאשר מתקיימת עילת מעצר, וודאי שכך ראוי בעניינו של מי שלכאורה עבר עבירות תעבורה. אכן, בימים אלו, כשנגע תאונות הדרכים משתולל וגובה קרבנות רבים, חובה על בתי המשפט לסייע במאסר למניעת המסוכנות הנשקפת מנהגים עבריינים, בין השאר באמצעות הרחקתם מהכביש". בפרשת גריפאת הזכיר השופט דנציגר את החובה הכללית שבדין לבדיקת חלופה לפי סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. והורה לבחון חלופה בסיוע תסקיר מעצר.

י"א.

במקרה דנא עומדים זה לעומת זה שני שיקולים – ההגנה על הציבור מעבריין מועד, פלילית ותעבורתית, ועל כך אין צורך להכביר מלים; אכן ברי, כי נוכח עברו, יש חובה להרחיק את העורר, שהוא גם משתמש-סמים, מן ההגה באופן שאין ברור הימנו. מנגד ניצבת השאלה, האין מקום להשיג הגנה זו והרחקה זו על-ידי אמצעי שהוא פחות ממאסר מאחורי סורג ובריח, וכבר הוזכר סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, לפיו בטרם מעצר יש לבדוק אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם, פחותה". לשם בדיקת שאלה זו יש צורך בתסקיר (סעיף 21א לחוק המעצרים) שיבחן את מלוא התמונה, דבר שהוא ראוי בדרך כלל, וראוי בודאי בנסיבות דנא, הן לבדיקת העורר עצמו הן לבדיקת המפקחות, מבלי שאטע כל מסמרות. אוסיף, כי ראוי לקבוע את התיק העיקרי לשמיעה בהקדם.

י"ב.

הערר מתקבל איפוא במובן זה שיוזמן תסקיר ויונח על שולחנו של בית משפט השלום לתעבורה בתוך 15 יום. בית המשפט, שידון בכך עם הגשת התסקיר, ישקול בעקבות זאת באשר למעצר ככל שימצא לנכון. עד להחלטה נוספת יישאר העורר במעצר.