בש"פ 9524/07אושרי ועקנין נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת

(כבוד השופט ה' ח'טיב) בתיק ב"ש 3152/07 מיום 6.11.2007.

כנגד העורר הוגש לבית המשפט לתעבורה בנצרת כתב אישום המייחס לו עבירת נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); עבירת נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; עבירת שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970; וכן עבירת שימוש ברכב ללא רשיון רכב תקף לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961.

לפי הנטען בכתב האישום, העורר נתפס ביום 4.11.2007 כאשר הוא נוהג על קטנוע וזאת בעת היותו בפסילה עקב גזר דין של בית המשפט לתעבורה בנצרת מיום 20.4.2005. כמו כן העורר נהג ללא רישיון רכב תקף.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט לתעבורה בנצרת בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט ד' סאאב) קבע בהחלטתו כי במקרה דנן אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה. עוד קבע כי נשקפת מסוכנות מהעורר לאור טיב העבירות המיוחסות לו ולאור הרשעותיו הקודמות ובהן עבירה של בריחה ממשמורת חוקית. לבסוף קבע כי היות ורק במקרים חריגים יורה בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים בעבירות תנועה הרי שניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מן העורר באמצעות חלופה של מעצר בית מלא ופיקוח מתמיד.

על החלטתו של בית המשפט לתעבורה עררה המשיבה לבית המשפט המחוזי בנצרת אשר קבע כי לאור המציאות הקשה בכבישים יש להחמיר עם נאשמים בעבירות תעבורה גם בסוגיית מעצרם עד תום ההליכים. משכך, ולאור עברו הפלילי הכולל עבירות אלימות ושתי עבירות של בריחה ממשמורת חוקית, קבע בית המשפט המחוזי כי אין ליתן אמון בעורר ויש לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

מכאן הערר שבפניי בו טען בא-כוח העורר כי בית המשפט המחוזי שגה עת קיבל את ערר המדינה. תנאי חלופת המעצר אשר הוצעו ואושרו על ידי בית המשפט לתעבורה הינם מכבידים ביותר ויש בהם בכדי להבטיח את הישארות העורר בביתו והרחק מהכביש. עוד נטען כי על דרך כלל אין מורים על מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה למעט במקרים יוצאי דופן. ואילו כאן מדובר בעבירה אשר אינה טומנת בחובה סיכון חיי אדם. כמו כן העורר לא הורשע מאז 27.6.2003 בכל עבירה שהיא שכן הוא התחתן, הקים משפחה והצליח להשתקם ולצאת מהעולם העברייני.

מנגד טוענת באת-כוח המשיבה כי שאלת חלופת המעצר מושפעת מרמת האמון שרוכש בית המשפט לנאשם ואילו בענייננו מדובר באדם אשר צבר מספר רב של עבירות תעבורה ועבירות פליליות מהם ניתן ללמוד כי הוא אינו מהסס לפני שהוא מחליט להפר את החוק.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ומשעיינתי בהחלטותיהן של הערכאות קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

אכן על פי רוב, ניתן להפיג מסוכנות של נאשם בעבירות תעבורה באמצעות חלופת מעצר ואך לעיתים רחוקות יורה בית המשפט במקרה כגון זה על מעצר עד תום ההליכים (בש"פ 8707/06 מדינת ישראל נ' כדור (טרם פורסם) (26.10.2006; בש"פ 2465/05 אלחמידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (23.3.2005)). אולם יש ובית המשפט יתרשם הן מאופי העבירה והן מעברו של הנאשם, כי נשקפת ממנו סכנה לביטחון הציבור ולשלומו אשר לא ניתן לאיין אלא באמצעות מעצר עד תום ההליכים (בש"פ 1753/07 אבו רקייה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (19.3.2007); בש"פ 731/06 אברג'ל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (31.1.2006)).

בענייננו, לעורר הרשעות רבות בתחום התעבורה, האחרונה בהן עבירת נהיגה תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, שבעטיה נפסל רישיונו לשלוש שנים. עוד הורשע העורר בעבר בעבירת נהיגה ללא רישיון נהיגה ועבירת נהיגה ללא רישיון רכב. על אף עבר זה בתחום התעבורתי ועל אף הזדמנויות שונות שניתנו לו על ידי בתי המשפט, שב ונטל העורר את ההגה לידיו בזמן פסילה וכשלא היה בידו רישיון רכב. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי של העורר אשר כולל מספר עבירות אלימות. לבסוף, ובשונה מטענת הסניגור, ביום 3.6.2005, אך שנתיים לפני המקרה דנן, הורשע העורר בעבירות של בריחה ממשמורת חוקית, תקיפת שוטר ואיומים. מכלול נתונים אלו מביא אותי למסקנה כי אין לתת אמון בעורר כי יעמוד בתנאי חלופות המעצר וכי ידיר ידיו מההגה.

על כן שוכנעתי כי מסוכנותו של העורר אינה ניתנת לאיון באמצעות חלופת מעצר ומשכך לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר, דין הערר להידחות.