פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2375/08
בפני:
כבוד השופט
י'
דנציגר
העורר:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 31.1.08 בב"ש 90142/08 שניתנה על ידי כבוד השופט ש'
ברוך.
בשם העורר:
עו"ד ניר רוטנברג
בשם המשיבה:
עו"ד מיה חדד
החלטה
1.
בפניי הודעת ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 31.1.08 בב"ש 90142/08 (כבוד השופט ש' ברוך) אשר דחה ערר שהגיש העורר על החלטתו של בית משפט השלום בפתח-תקווה מיום 3.12.07 בב"ש 4566/07 (כבוד השופט נ' שטרנליכט) לעצור אותו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו
בת.פ. 3664/07.
השתלשלות האירועים
2.
לבית משפט השלום בפתח-תקווה הוגש כתב אישום כנגד העורר, המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 יחד עם סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ); עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירות של מעשה מגונה ושל ניסיון למעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין (במקרים מסוימים יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין) ועבירות של הטרדה מינית לפי סעיף 3(3) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998, כאשר העבירות המיוחסות לו נעברו כלפי אשתו (להלן – המתלוננת ) וביתה מנישואיה הקודמים. במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
3.
בתסקיר מעצר אותו הגיש שירות המבחן ביום 2.12.07 צויין כי העורר הינו אדם בעל דפוסים תוקפניים ואישיות תלותית וילדותית, "בעל רגשות אובססיביים ומטענים רגשיים לא פתורים ולא מעובדים" כלפי המתלוננת, מרוכז בצרכיו, מתקשה לגלות מודעות ותובנה לצרכיהן של המתלוננת וביתה ומתקשה לקבל את רצונה של המתלוננת להיפרד ממנו. לפיכך, הגיע שירות המבחן לכלל מסקנה לפיה העורר יתקשה לשמור על מגבלות של מעצר בית ועל על נתק מהמתלוננת וכי קיים סיכון גבוה כי העורר יחזור על מעשיו. בנוסף, למרות בקשתו של העורר להשתלב בטיפול בהוסטל לגברים אלימים, לא המליץ שירות המבחן על שילובו במסגרת כזו.
4.
ביום 3.12.07, לאחר שהונח בפניו תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר, קבע בית משפט השלום כי מעשיו של העורר מקימים חזקת מסוכנות שלא נסתרה על ידו וכי נוכח תסקיר שירות המבחן השלילי שהוגש בעניינו, אשר אינו כולל המלצה לחלופת מעצר ואף מציין כי העורר יתקשה לשמור על מגבלות של מעצר בית ונתק מן המתלוננת וכי קיימת רמת סיכון גבוהה כי העורר יחזור על מעשיו, הורה בית משפט השלום על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.
5.
על החלטתו האמורה של בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ב"ש 94033/07). ביום 24.12.07 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' נויטל) כי התיק יוחזר לבית משפט השלום, על מנת שיבחן מחדש את שאלת מעצרו של העורר לאחר שיונח בפניו תסקיר מעצר משלים בעניינו.
6.
ביום 8.1.08 הגיש שירות המבחן לבית משפט השלום תסקיר מעצר משלים, במסגרתו ציין כי המתלוננת שוהה במעון לנשים מוכות וסובלת ממצב רגשי ונפשי קשה וכי היא ביקשה כי במקרה שיוחלט על שחרורו של העורר הדבר יובא לידיעתה ולידיעתה של הנהלת המעון בו היא שוהה, על מנת שיוכלו לפעול לשם קבלת צו הרחקה כנגדו.
במסגרת התסקיר המשלים ציין שירות המבחן את הצעתו של הרב פינטו, ראש ישיבת "פאר משה" (להלן – הישיבה ), לפיה העורר ישהה במסגרת הישיבה, המגודרת ומאובטחת על ידי שומרים משך כל שעות היממה, בפיקוחו ובשעות בהן הוא אינו נמצא – בפיקוח תלמידים אחרים שיבחר. בנוסף, ציין שירות המבחן כי בא כוח העורר מסר כי יצר קשר עם מרכז "קרבה בטוחה" המתמחה בטיפול בתחום האלימות וכי לאחר ראיון עם העורר, הוחלט לקבלו לטיפול שם.
למרות האמור לעיל, ציין שירות המבחן כי למרות החודש שחלף מאז המפגש הקודם עם העורר, לא חל שינוי ממשי בעמדותיו ובתחושותיו כלפי המתלוננת ונראה כי קיים סיכון כי יחזור על מעשיו, כאשר חלופת המעצר המוצעת והטיפול אינם יכולים לאיין סיכון זה.
7.
ביום 10.1.08, לאחר שהונח בפניו תסקיר משלים של שירות המבחן, שמע בית משפט השלום את טענות הצדדים לעניין חלופת מעצר ואת דבריו של הרב פינטו אשר ציין כי הישיבה מוקפת בחומה ומאובטחת על ידי שומר 24 שעות ביממה וכן כי הוא מובן להעמיד ערבות כספית אישית במסגרת חלופת המעצר. כן הוצגה בפני בית משפט השלום האפשרות כי יותקן לעורר איזוק אלקטרוני.
בנוסף, הציג בא כוח העורר בפני בית משפט השלום חוות דעת של עובדת סוציאלית פרטית, מטעם מרכז "קרבה בטוחה", לפיה ניתן לקבל את העורר לטיפול במרכז זה.
8.
לאחר שעיין בתסקיר המשלים ושמע את טענות הצדדים ואת דבריו של הרב פינטו, קבע בית משפט השלום, בהתבסס על המלצותיו השליליות של שירות המבחן, כי אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר והורה על מעצרו עד תום ההליכים.
9.
על החלטתו האמורה של בית משפט השלום הוגש ערר נוסף לבית המשפט המחוזי. ביום 31.1.08 התקיים דיון בפני כבוד השופט ש' ברוך, שבתומו נקבע כי הגם שהעבירות בהן מואשם העורר "אינן מהחמורות יותר בספר החוקים", הרי שצירוף האישומים, הנמתחים על פני תקופה לא קצרה, מלמד על האובססיביות של העורר שהאלימות הינה בבחינת אורח חיים עבורו. בית המשפט המחוזי קבע כי מסוכנותו של העורר עולה גם מן התסקירים שהוגשו בעניינו ולפיכך דחה את הערר.
מכאן הערר שבפניי.
טענות העורר
10.
לטענת העורר, שגה בית המשפט קמא כשהתעלם מחלופת המעצר ההדוקה שהוצעה בעניינו, המבטיחה שמירה קפדנית עליו בכל שעות היממה, וכן כשהתעלם מההצעות הטיפוליות שהובאו בפניו. בנוסף, טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא כשקבע כי הוא בעל דפוסים תוקפניים, אלימים ומסוכנים, שעה שאין לו כל הרשעות קודמות ועומדת לו חזקת החפות בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
11.
במסגרת הדיון בפניי, נטען כי העורר כלל לא עקב אחרי המתלוננת, כי המעקבים המיוחסים לו היו כלפי אשתו הראשונה וכי העורר בסך הכל "זרק על אשתו מלפפון". בא כוח העורר טען כי למעט הנ"ל, העורר כלל לא ביצע מעשי אלימות במתלוננת.
12.
עוד נטען במסגרת הדיון כי העורר הינו רב בן 40, ללא עבר פלילי, שהיה ראש קהילה יהודית בחו"ל, ואף הוצגו בפניי מכתבי המלצה של אישים שונים המדברים בשבחו, מהם עולה כי העורר היה אדם בעל מעמד ואהוד על הקהילה היהודית במקום בו התגורר וכי "בלתי אפשרי שהעורר ביצע את המעשים בהם הוא מואשם" ולבסוף, מכתב מאת הרב משה פינטו, המפרט את היכרותו רבת השנים עם העורר ומציע כי העורר ישהה בישיבה כחלופת מעצר, כאשר אבות הבית והמדריכים בישיבה יהיו אחראים עליו 24 שעות ביממה.
בנוסף, ציין הרב כי הוא מוכן לערוב באופן אישי לכך שהעורר לא יצא משטח הישיבה ולא ייצור קשר עם המתלוננת, בטלפון או בכל דרך אחרת.
13.
בנוסף, לטענת בא כוח העורר, העורר כלל אינו יודע היכן שוהה אשתו ואת מסוכנותו הספציפית כלפי אשתו וביתה ניתן לאיין באמצעות חלופת המעצר שהוצעה.
14.
לאור האמור לעיל, ביקש העורר לשחררו מן המעצר בתנאים מגבילים, תוך הפנייתו לטיפול מתאים.
טענות המשיבה
15.
לטענת המשיבה, העורר מואשם בביצוע מעשים אלימים כלפי המתלוננת וביתה במשך תקופה ממושכת של שמונה חודשים, כאשר מלבד "השלכת מלפפון" ניסה לחנוק אותה בכרית, העיף אותה מהמיטה, איים עליה שיהרוג אותה ואת ביתה ועוד. לטענתה, כאשר המתלוננת וביתה ניסו להימלט מאימת העורר ועברו להתגורר בדירת הבת בירושלים, הוא הגיע אחריהן ואיים עליהן. לפיכך, טוענת המשיבה כי העורר הינו בעל דפוסים אלימים וכי אבחנתו של שירות המבחן כי הוא מתקשה להיפרד מאשתו אינה מעלה או מורידה לעניין זה.
16.
מוסיפה המשיבה וטוענת כי המתלוננת נמצאת במעון לנשים מוכות וחוששת מאוד משחרורו של העורר, כפי שגם עולה מתסקיר המעצר, אשר ציין כי המתלוננת וביתה חוות חרדה עמוקה מפני שחרורו של העורר העולה כדי "חרדה קיומית". לטענתה, לאור הערתו של שירות המבחן לפיה העורר יתקשה לשמור על המגבלות של המעצר ולהימנע מקשר עם המתלוננת, מסוכנותו של העורר אינה מאפשרת שחרור לחלופת מעצר.
17.
לפיכך, מבקשת המשיבה להותיר את ההחלטה על מעצר העורר עד תום ההליכים על כנה.
דיון והכרעה
18.
לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולפיכך דין הערר להידחות.
19.
תסקירי המעצר שהוגשו בעניינו של העורר מציירים תמונה קודרת ועולה מהם כי העורר הינו מסוכן, אובססיבי וכי קיימת סבירות גבוהה כי במידה שהוא ישוחרר יחזור על מעשיו כלפי המתלוננת וביתה. על אף הדברים שאמר העורר בפניי במסגרת הדיון, לא ניתן להתעלם מהאמור בשני תסקירי המעצר לפיהם העורר מתקשה להשלים עם הפרידה מהמתלוננת, הגם שהוא מודע היטב לרצונה להיפרד ממנו. בשני התסקירים ציין שירות המבחן מפורשות כי אין בחלופות המעצר כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מן העורר. כך, במסגרת תסקיר המעצר הראשון בעניינו של העורר מיום 2.12.07 ציין שירות המבחן:
"בשיחה עימנו חזר וביקש שנסייע לו בשיכנוע של האשה לחזור לחיים משותפים עמו. עמדתו והתייחסותו לאירועים ולמערכת היחסים עם האשה עומדת בפער לתפיסתה כפי שנמסר לנו על ידי גורמי הטיפול. לאור האמור ולמרות שהאשה שוהה במסגרת של מעון לנשים מוכות, אנו סבורים שא' [ העורר – י.ד. ] יתקשה לשמור על מגבלות מעצר בית ויתקשה לשמור על נתק מהאשה ועל רקע זה ועל רקע דפוסיו האישיותיים אנו מעריכים שקיימת רמת סיכון גבוהה לחזרה על מעשיו. [...] לאור האמור אין לנו המלצה לשחרורו."
ובתסקיר המשלים מיום 8.1.08 שב וציין:
"האשה גם מציינת שלמרות בקשתו לגט היא עדיין מקבלת מסרים ממכריו של א' מהם עולה כי מעוניין בשלום בית ובחזרתה אליו. לאור האמור אנו מתרשמים שלמרות החודש שחלף מאז שיחתנו עם א', לא חל שינוי ממשי בעמדותיו ובתחושותיו כלפי האשה ונראה כי גם כיום קיים סיכון לחזרה על מעשיו שאינו נמוך. החלופה המוצעת [ השהות בישיבה – י.ד. ] לרבות הטיפול האמבולטורי המוצע, אינם יכולים להערכתנו לאיין את הסיכון הנשקף בשלב זה."
20.
בית המשפט המחוזי מוסמך היה להסתמך על מסקנותיו של שירות המבחן, שבחן את עניינו של העורר פעמיים ובכל זאת שב ונמנע מלהמליץ על שחרור העורר ממעצר. למסקנות אלה הגיע שירות המבחן לאחר שביצע עבודה מקצועית, יסודית ורצינית במטרה לבחון חלופות אשר עשויות ליתן מענה למסוכנות הנשקפת מן העורר ונפגש עם כל הגורמים הנוגעים בדבר [השוו: בש"פ 4885/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.8.06)].
21.
כידוע, בית המשפט אינו כבול אמנם להמלצותיו של שירות המבחן, אולם נדרשים נימוקים מבוססים וכבדי משקל על מנת לסטות מהמלצה שלילית הניתנת מטעמו [ראו למשל: בש"פ 3386/07 מדינת ישראל נ' אשד (לא פורסם, 18.4.07); בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 16.4.07); בש"פ 9354/02 מדינת ישראל נ' גידניאן (לא פורסם, 5.11.02); בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' אבו סבייח (לא פורסם, 22.6.04)]. לא זו בלבד שלא קיימים טעמים כאלה בענייננו, הרי שהמעשים המיוחסים למשיב מבססים את הערכת המסוכנות עליה מצביע שירות המבחן.
22.
לאור המעשים בהם מואשם העורר ולאור מסקנות אלה של שירות המבחן, סבורני כי אין חלופת מעצר הולמת בעניינו של העורר אשר תפיג את מסוכנותו, ויש להותירו במעצר עד תום ההליכים.
23.
אשר על כן, הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ג באדר ב' התשס"ח (20.3.08)
ש ו פ ט