בש"פ 8853/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ( כב' השופטת מ' ברנט ) מתאריך 2.10.2008 (ב"ש 21920/08), בגדרה נדחה עררו של העורר על החלטתו של בית משפט השלום באשקלון ( כב' השופט ח' נחמיאס ) מתאריך 28.9.2008, להותיר על כנה את החלטתו הקודמת בדבר מעצרו עד תום ההליכים של העורר.

העובדות הצריכות לעניין

2.

כנגד העורר הוגש בבית משפט השלום באשקלון כתב אישום ובו מפורטות חמש עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג (עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) (להלן: חוק העונשין ) וחמש עבירות של איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין). על פי הנטען בכתב האישום, היכה העורר את גרושתו בסטירות ואגרופים בפניה ובידיה; השליך אותה על המיטה; חנק אותה באמצעות הנחת כרית על פניה; איים עליה כי ירצח אותה; ואף חזר על איומיו אלה לרוצחה בהניפו סכין מטבח למולה. בצמוד לכתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.

3.

בית משפט השלום באשקלון ביקש כי יוגש לו תסקיר שירות המבחן, ותסקיר זה אכן הוגש בתאריך 6.8.08. יצוין כי התזכיר האמור הוכן על בסיס ראיון עם העורר ועם גרושתו, שיחה עם אחותו של העורר ובחינה של תסקירי עבר שנערכו לעורר. לאחר כל זאת, הגיע שירות המבחן למסקנה כי מאחר שקיים סיכוי להישנות התנהגות אלימה מצידו של העורר כלפי המתלוננת - אין להמליץ על שחרורו של העורר ממעצר.

4.

לאחר קבלת תסקיר המבחן, ערך בית המשפט השלום דיון בחלופת המעצר המוצעת (בית אחותו של העורר במודיעין) והגיע לכלל מסקנה כי לא ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר בחלופה המוצעת. משכך, הורה בית משפט השלום הנכבד (כב' השופט ח' נחמיאס ), בהחלטתו מיום 7.8.2008, על החזקתו של העורר במעצר עד תום ההליכים.

5.

העורר הגיש בקשה לעיון חוזר, במסגרתה הציג העורר לבית המשפט חלופת מעצר אפשרית אחרת – בישיבת "אור ישראל" שבירושלים. לטענת העורר, מוכרת ישיבה זו כמוקד לחלופות מעצר בירושלים, ויש בה השגחה של 24 שעות ביממה. ואולם, בית המשפט השלום הנכבד (כבוד השופט ח' נחמיאס ) דחה בתאריך 28.9.08 גם חלופת המעצר זו, בקובעו כי החלופה המוצעת אינה טובה יותר מן החלופה הקודמת שהוצעה על ידי העורר. בית משפט השלום הנכבד ציין כי אין הוא נכון ליטול סיכון פן יחזור המשיב ויממש את איומיו, ואין הוא מוצא לנכון לשנות מהחלטתו הקודמת בדבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

6.

על החלטתו זו של בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי. בערר טען העורר כי טעה בית המשפט קמא בדחותו את חלופת המעצר החדשה שהוצעה על ידו על סמך תסקיר מעצר ישן, ובוודאי כך כאשר תסקיר קודם זה התבסס במידה לא מעטה על הראיון שנערך עם גרושתו של העורר, היא המתלוננת, שהאינטרס שלה הוא שהעורר יישב מאחורי סורג ובריח. ואולם בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' ברנט ) דחה בתאריך 2.10.08 את עררו של העורר, וקבע יש מקום לשקול חלופת מעצר רק במקרה של עורר שניתן ליתן בו אמון; ואילו בעניינו של העורר הגיע בית המשפט המחוזי הנכבד למסקנה, כי נוכח העובדה שבעבר כבר התלוננה גרושתו של העורר על אלימות מצדו – וזה לא חדל, ובעיקר נוכח תסקיר המבחן, המתייחס לאישיותו הבעייתית והאלימה של העורר - אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום, והותיר את המעצר עד תום ההליכים על כנו. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסוב הערר שבפני.

טענות העורר

7.

בעררו טוען העורר כי בית המשפט קמא לא התייחס לשאלה האם חלופת המעצר המוצעת מסוגלת לנטרל את מסוכנותו. העורר מלין על העובדה כי החלטתו של בית המשפט קמא שלא לקבל את בקשתו לעיון חוזר לא נסמכה על תסקיר חדש, שראוי היה שייערך בעניינו. עוד טוען העורר כי תסקיר המבחן, אשר הוכן בעניינו אינו יכול לשמש ראייה לתוכנו, שכן הוא נסמך גם על ראיון עם גרושתו של העורר, היא המתלוננת. לפיכך, מטבע הדברים – עיקר רצונה של המתלוננת הוא כי העורר יישב מאחורי סורג ובריח, ולפיכך אין להתייחס לעניין זה במסגרת חוות הדעת של שירות המבחן. כמו כן טוען העורר כי שתי הערכאות דלמטה לא ייחסו את המשקל הראוי לחלופת המעצר המוצעת – קרי, היותה של הישיבה המוצעת מוכרת כמוקד חלופות מעצר בירושלים ובה השגחה של 24 שעות ביממה, לרבות פיקוח אנושי (ואיזוק אלקטרוני, במידת הצורך). בנוסף, העורר טוען כי שתי הערכאות לא ייחסו משקל ראוי לעברו הפלילי הבלתי מכביד ולריחוק הגיאוגרפי בין מקום החלופה המוצעת (ירושלים) לבין מקום מגוריה של גרושתו (אשדוד). לבסוף טוען העורר כי יש לתת בו אמון בשל העובדה שכאשר שהה במעצר בית בן שמונה חודשים בהליך קודם, בשנת 2002 - לא הפר אותו כלל.

טענות המדינה

8.

המדינה סומכת ידיה על כתב האישום החמור ובעיקר על תסקיר שירות המבחן, אשר קבע כי העורר נוטה להתנהגות תוקפנית ואימפולסיבית וכי קיים סיכון להישנות העבירות ולכן המליץ שלא לשחררו לחלופת מעצר. עוד טוענת המדינה, כי העורר החמיץ את האמון, אשר ניתן בו בעבר, כאשר לאחר שהייתה הפוגה בתקיפת המתלוננת, חזר והמשיך לאחרונה במעשיו האלימים כלפיה. לסיכום טוענת המדינה, כי במקרים כגון המקרה דנן, בהם ישנו סיכוי שהעורר יממש את איומיו כלפי המתלוננת, מדיניות הפסיקה היא שאין לשחררו לחלופת מעצר, שמא יגשים את מטרתו.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בערר ובתסקיר המעצר, אשר נמסר לעיוני וכן שמיעת טענות הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

10.

הצדדים שלפני לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה וכן על קיומה של עילת מעצר בעניינו של העורר. עם זאת, גם שקיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר – הן סטטוטורית והן כזו הנלמדת מנסיבות הדברים – ראוי עדיין שבית המשפט יבחן אפשרות לחלופת מעצר. בעת בחינת חלופת מעצר, יש להביא בחשבון את מידת האמון שניתן ליתן בנאשם ואת מידת המסוכנות שלו. במקרה זה, שירות המבחן העריך כי מן העורר נשקפת מסוכנות ברמה גבוהה, כזו שגם שתי החלופות שהוצעו על-ידי העורר, לא צפויות להביא בוודאות סבירה לאיון המסוכנות הנשקפת ממנו.

11.

שיקול נוסף שאותו יש להביא בחשבון בכל הנוגע לבחינה של חלופת מעצר, הוא החשש מפגיעה אפשרית במתלוננת. כל עוד אין ראיות ברורות לביטול החשש באשר לסיכון בדבר מימוש איומיו של העורר - לא ניתן להפקיר את ביטחונה של המתלוננת. במקרה דנן, לא ניתן לשלול את החשש מפגיעה אפשרית במתלוננת – פיזית ונפשית. זאת ועוד, בפסיקה מקובלת הגישה כי לעיתים עצם שחרורו של הנאשם ממעצר עלול להוביל ללחץ נפשי ולחרדות של המתלוננת, אשר די בהם כשלעצמם, בשלב בו אנו מצויים, על-מנת להשאיר את הנאשם במעצרו (ראו למשל: בש"פ 7497/03 גואטה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.9.2003); בש"פ 1877/07 אלבז נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.3.2007); בש"פ 9530/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.11.2007)).

12.

כאן המקום לציין כי התסקיר כולל בחובו המלצות שליליות לגבי העורר ואף על פי שבהתאם לכלל - בית המשפט איננו מחויב להמלצות שירות המבחן, הרי שנדרשים שיקולים כבדי משקל לסטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן (ראו: בש"פ

4721/06 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 11.6.06); בש"פ 3286/07

מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 16.4.07); בש"פ 2375/08

פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.3.08); בש"פ 2798/08

מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 27.3.2008)).

13.

לעניין טענתו של העורר בדבר הריחוק הגיאוגרפי המוצע בחלופת המעצר, אציין כי אין די במרחק גיאוגרפי, רב ככל שיהיה, על-מנת לאיין את מסוכנותו הלכאורית של העורר, שכן ניסיון החיים מלמד כי בהקשר של אלימות במשפחה, ובעיקר כאשר אחד הצדדים מצוי בסערת רגשות - אין לריחוק כשלעצמו בעולם המודרני משמעות מאיינת (ראו למשל: בש"פ 768/06 מדינת ישראל נ' סמי אבו בכר (לא פורסם, 30.1.06).

14.

הנה כי כן, נוכח מעורבותו של העורר בעבירות דומות בעבר, תסקיר השירות המבחן, וחומרת העבירות בהן מואשם העורר כאן - נראה כי הסיכון הנשקף הימנו בשלב זה הוא ממשי, והחלופות שהוצעו אינן מאיינות סיכון זה. על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לבחון חלופת מעצר בעבירות של אלימות במשפחה. אמת מידה זו תקפה גם כאשר המלצת שירות המבחן נוטה לשחרור לחלופת מעצר, אך קל וחומר שהדברים נכונים במקרים בהם המלצת שירות המבחן הינה להשאיר את הנאשם במעצר, שמא יממש את מסוכנותו. עוד אציין, כי חרף השינוי במיקום חלופת המעצר המוצעת, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשת העורר ולהורות בשלב זה על קבלת תסקיר משלים בעניינו. תסקיר המעצר המקורי הוגש לבית המשפט השלום בתאריך 6.8.08, והתבסס על נתונים ועובדות אשר עלו מאישיותו ומאורחות חייו של העורר. לפיכך לא נראה כי תוך תקופת זמן קצרה כגון זו, יהיה בתסקיר המשלים, משום תוספת כלשהי, אשר תוכל להביא לשינוי ההחלטה.

15.

סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל - לא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא, נשוא הערר, שאישר את ההחלטה לעצור את העורר עד לתום ההליכים בעניינו. אשר על כן, הערר שבפני – נדחה איפוא.