בש"פ 107/12 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט גלעד) בעמ"ת 49601-12-11 מיום 30.12.11, שבגדרו נתקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בחדרה (השופט קפלן) במ"ת 25748-10-11 מיום 26.12.11 לשחרר את המבקש לחלופת מעצר. הפרשה עניינה אלימות במשפחה.

רקע והליכים

ב.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, תקיפת קטינים בנסיבות מחמירות, איומים, כליאת שווא וריבוי נישואין. המבקש והמתלוננת נשואים החל משנת 2001 ומתגוררים תחת קורת גג אחת בבאקה אל גרביה, ולהם שלושה ילדים משותפים. ב- 11.11.10 נשא המבקש אישה נוספת, וזו עברה לגור בבית המבקש והמתלוננת. כנטען בכתב האישום, בהזדמנויות שונות נהג המבקש לתקוף את המתלוננת, לנעול אותה בביתה, לקלל אותה ולאיים עליה וכן לתקוף את בנותיו: הוא הכה אותן בחלקי גופן השונים ומשך בשערותיהן.

ג.

בית משפט השלום קבע בהחלטתו מיום 14.11.11 כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת כל האישומים. הודגש, כי אין להתעלם מכך שהמבקש הודה בחקירתו שהוא משתמש בכוח פיסי כאמצעי חינוכי, וכן אין להתעלם מסימני החבלה שנמצאו על המתלוננת. צוין, כי הפרכות שעליהן הצביע הסנגור מלמדות בדוחק על חולשה בראיות התביעה, אשר יכולה אולי להטות את הכף לעבר שחרור לחלופה ככל שתימצא חלופה מתאימה. נתבקש תסקיר מעצר.

ד.

שירות המבחן המליץ שלא לשחרר את המבקש, אלא לחלופת מעצר אסרטיבית ונוקשה, שתהיה במרחק גיאוגרפי משמעותי ושתהיה מלווה בטיפול מתאים; חלופה כזו לא הוצעה. בית המשפט ביקש את שירות המבחן להכין תסקיר משלים. בהחלטתו מיום 28.11.11 קיבל בית המשפט את המלצת שירות המבחן שלא לשחרר את המבקש לחלופה. נאמר, כי התסקיר הפעם שלילי עוד יותר, נוכח ההתרשמות מן המפקחים ונוכח חששותיה של המתלוננת מן המבקש.

ה.

על ההחלטה שלא לשחרר לחלופה הוגש לבית המשפט המחוזי ערר, שנמחק ביום 7.12.11 תוך שבית המשפט המחוזי (השופט סעב) מציין כי המבקש יכול לפנות בבקשה לעיון חוזר ולהציע חלופות נוספות שראוי כי שירות המבחן יחוה דעתו עליהן. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר שבה הציע מספר חלופות.

ו.

לקראת הדיון בחלופות בבית משפט השלום התקבל תסקיר משלים של שירות המבחן, שהמליץ שלא לשחרר את המבקש לאף אחת מהחלופות שהוצעו. ואולם, לאחר חקירת הערבים ונוכח ההתרשמות כי הם מבינים את חובתם, הורה בית משפט השלום ביום 26.12.11 על שחרור המבקש לחלופת מעצר בתנאים ובכפוף להפקדת ערבויות. צוין, כי אין אפשרות להוסיף איזוק אלקטרוני בהיעדר איזוקים זמינים.

ז.

המשיבה עררה על ההחלטה. לבקשת המשיבה עיכב בית משפט השלום את ביצוע החלטת השחרור למשך 48 שעות, אך ציין כי אם עד אותו היום בשעה 1800 לא תודיע המשיבה לסניגור שבכוונתה להגיש ערר, ישוחרר המבקש. בא כוח המשיבה לא הודיע לסניגור על כוונתו, אך למחרת הגיש ערר לבית המשפט המחוזי, בד בבד עם בקשה לעצור את המבקש, שבינתיים כבר שוחרר. יצוין, שבקשה לעיכובו של ביצוע השחרור שהוגשה לבית משפט השלום נדחתה, תוך התחייבות הסניגור כי לא תועלה בערר הטענה שהשחרור בלתי הפיך.

ח.

בית המשפט המחוזי (השופט גלעד), לאחר התלבטות ולאחר שנתן דעתו לכך שהמבקש כבר שוחרר, בא לכלל מסקנה כי אין מקום לשחרר את המבקש לחלופה והורה על מעצרו עד תום ההליכים. נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה שבהן פוטנציאל משמעותי להרשעה בעבירות שיוחסו למבקש, בין היתר אמרות המתלוננת ובנותיה וחברתה של המתלוננת.

אשר למסוכנות ולשאלת החלופה צוין כדלהלן:

"התנהגותו של המשיב (המבקש- א"ר) כלפי המתלוננת והתנהגותו האלימה מאוד, ולעיתים אכזרית, כלפי בנותיו במשך תקופה ממושכת ובמקרים רבים, לאחר שכבר ריצה מאסר בגין תקיפת המתלוננת, וכשמאסר מותנה מרחף מעל ראשו בגין תקיפה נוספת של המתלוננת, ובצירוף האיומים להורגה, והרקע לאלימות בדבר חשדות לבגידת המתלוננת והתנהגות מתירנית, הביאוני למסקנה שהסכנה הטמונה במשיב הינה 'סכנה ברורה ומיידית' שלא ניתן לאיין אותה באמצעות חלופת מעצר כלשהי..." (עמ' 8 לפסק הדין).

בית המשפט הוסיף וציין, כי ספק בדבר יכולת המפקחים למנוע מהמבקש לצאת בסערת רוחו לממש את איומו ולהרוג את המתלוננת אשר גרמה לכליאתו מאחורי סורג ובריח. עוד צוין, כי ההחלטה לעצור את המבקש אינה נובעת מאי קבלת החלופה בשל המרחק הגיאוגרפי הקצר, אלא בשל הסכנה הרבה הטמונה במבקש, יהיו המפקחים ראויים ככל שיהיו ויהא המרחק הגאוגרפי אשר יהא. בית המשפט מצא להעיר למדינה על התנהלותה, בכך שלא הודיעה לסנגור כי בכוונתה להגיש ערר, וכי הגישה ערר בצרוף בקשה למעצר המבקש מבלי שצוין שהוגשה בקשה לעכב את ביצוע השחרור.

הבקשה

ט.

מכאן הבקשה הנוכחית. נטען, כי המשיבה התמהמהה בהגשת הערר, וכי בינתיים פיתח המבקש ציפיה לשחרורו; כן נאמר, כי כאשר ביקשה המשיבה את מעצר המבקש במעמד צד אחד ובד בבד הגישה בקשה לעיכוב ביצוע, נהגה בחוסר תום לב ופגעה בזכויותיו. נטען, כי שגה בית המשפט שעה שקיבל את ערר המשיבה, שכן בתי המשפט נמנעים ממעצר חוזר של מי ששוחרר אלא במקרים חריגים ועל יסוד נימוקים כבדי משקל. עוד נטען, כי המבקש היה משוחרר ארבעה ימים, ואם היה חפץ לפגוע במתלוננת היה עושה כן; הוא הקפיד על תנאי השחרור והוכיח כי ניתן לתת בו אמון. הוסף, כי המתלוננת הגישה מיוזמתה ומרצונה החופשי תצהיר שבו היא חוזרת בה ממרבית טענותיה ועותרת כי לא יוטל על המבקש מאסר. בכך כנטען יש להוות נסיבה חדשה, המצדיקה בחינת נושא החלופה פעם נוספת.

הכרעה

י.

כידוע, בעקבות תיקון מספר 8 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) , תשנ"ו - 1996 נדרשת כיום רשות כדי לערור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בערר על מעצר אשר נדון לפני כן בבית משפט השלום. בבקשות רשות ערר בענייני מעצרים יש צורך, כי יעלו מן התיק נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו את הדיון בגלגול שלישי (בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם); וראו גם בש"פ 8987/11 אבו לבדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); בש"פ 7311/11 זידאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מקרה זה אינו בא בקהלם של אלה המצדיקים רשות ערר. אכן, העובדה שחל שינוי בהכרעה בין בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי מעוררת מטבעה אצל הנוגע בדבר תחושת רצון לשוב ולהפוך את הגלגל, בגלגול נוסף; אך לבעלי דין עומדים בזכות שני ימים שיפוטיים, בערכאה הדיונית ובערכאת הערעור או הערר, ומעבר לכך, יש צורך בייחוד שיצדיק התערבות. לא נמצא לנו כזה כאן.

י"א.

שחרור המבקש לחלופה והחלופות שהציע נבחנו לא פעם אחת, אלא ארבע פעמים. נבדקו חלופות שונות ומגוונות, אולם כעולה מן ההחלטות השונות, המלצות שירות המבחן היו כולן לא חיוביות, ובית המשפט המחוזי התרשם, כי תפיסתם של המפקחים המוצעים את המבקש כ"צודק" ואת המתלוננת כ"שקרנית", בתוספת מסוכנות גבוהה של המבקש הופכת אותם בלתי מסוגלים לקיים את חובותיהם כמפקחים ראויים. לעניין המסוכנות אציין, כי העבירות לכאורה הפעם אינן חדשות מסוגן למבקש, שכבר נדון למאסר בפועל בכגון דא ותלוי נגדו מאסר על תנאי; הרצידיביזם עומד לחובת המבקש. ייחסתי חשיבות רבה לכך. לא מצאתי איפוא מקום להתערבות בגלגול זה. אוסיף: יש מקום לזהירות בעניין חלופה במקרי אלימות במשפחה. בבש"פ 8853/08

פלונית נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) ציין השופט מלצר:

"על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לבחון חלופת מעצר של אלימות במשפחה. אמת מידה זו תקפה גם כאשר שירות המבחן נוטה לשחרר לחלופת מעצר, אך קל וחומר במקרים בהם המלצת שירות המבחן הינה להשאיר את הנאשם במעצר, שמא יממש את מסוכנותו".

אטעים: אין פירוש הדבר ששחרור במקרים כאלה לא יקרה מכל וכל; נזכור כי המחוקק מורנו שמעצר מאחורי סורג ובריח יושת משאין חלופה אפשרית; אך לשירות המבחן תפקיד חשוב בכך, וסטיה מהמלצתו הלא חיובית אינה עניין פשוט.

י"ב.

תצהירה של המתלוננת שהוגש עתה אינו יכול להפוך את הגלגל. התופעה של חזרת קרבנות של עבירות אלימות במשפחה מן התלונה מוכרת, והטעמים מובנים.

כך למשל, גם המחוקק נדרש לאפשרות שהצד הנפגע יחזור בו מתלונתו נגד בן זוגו, ותיקון 36 מתשס"ב לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, הוסיף הוראות חוק העוסקות באפשרות זו ומגנות על הצד הנפגע. סעיף 59א(ב) לחוק מורה, כי בקשת המתלונן שלא לחקור או להעמיד את בן זוגו לדין בעבירות אלימות או מין לא תהוה סיבה יחידה לעשות כן ; לפי הוראת סעיף 59א(ג)(1) לחוק, החלטה שלא לחקור עבירת אלימות או מין נוכח בקשת המתלונן תהיה באישור קצין משטרה בכיר. עינינו הרואות, כי לחזרה כזאת מתיחס המחוקק בחשדנות. בנידון דידן ייבחנו איפוא התצהיר וגרסת המתלוננת במסגרת ההליך העיקרי, ולא זו השעה לכך.

י"ג.

נוכח כל האמור, לא מצאתי איפוא להיעתר למבוקש.