בש"פ 8987/11 סמיר אבו לבדה נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ח' בן-עמי) אשר דחה את הערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בירושלים והורה על המשך מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים. הבקשה דנן נסבה על ההחלטה שלא להורות על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר בניגוד להמלצת שירות המבחן.

1.

כתב האישום שהוגש נגד המבקש לבית משפט השלום בירושלים מייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות למקום מגורים (בכוונה לבצע גניבה), גניבה והחזקת מכשירי פריצה. על פי עיקרי עובדות כתב האישום היה המבקש "הרוח החיה" מאחורי קשירת קשר לביצוע פריצות לבתים וגניבת רכוש מהם והוצאת הגניבות אל הפועל.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים. בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ג' ארנברג) קבע כי קיימת תשתית ראיות לכאורה נגד המבקש ועילת מעצר. לאחר שהתקבל תסקיר מעצר, הורה בית משפט השלום על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים, חרף המלצת שירות המבחן לשקול חלופת מעצר בתנאי מעצר בית עם איזוק אלקטרוני.

3.

ערר שהגיש המבקש על החלטה זאת לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחה (כבוד השופטת ח' בן-עמי). בית המשפט סבר כי אין ליתן להמלצה המובאת בתסקיר המעצר משקל גבוה, מפני שבתסקיר אין אלא את דבריו של המבקש. לצד זאת, שקל בית המשפט המחוזי את רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המבקש, כפי שעולה מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו, מעברו הפלילי של המבקש ואף מתסקיר שירות המבחן שהצביע על רמת מסוכנות גבוהה. כן התייחס בית המשפט המחוזי לטענת האפליה שהעלה המבקש ביחס למעורבים הנוספים בפרשה ששוחררו לחלופת מעצר, וקבע כי נסיבותיהם שונות מנסיבותיו של המבקש. נוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי שאין בכוחה של חלופת מעצר לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המבקש ודחה את הערר שהוגש על ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים.

נגד ההחלטה שלא להורות על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר מופנית בקשת הרשות לערור שלפני, אשר הוגשה לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים ).

4.

בא כוחו של המבקש עמד בבקשתו על חשיבות המלצת תסקיר המבחן ועל היותו אמצעי אובייקטיבי המציג בפני בית המשפט תמונה מלאה אודות נסיבותיו של הנאשם שעניינו נבחן. משכך, סבור הסנגור כי בית המשפט המחוזי שגה כשהחליט לדחות את ההמלצה שהובאה בתסקיר המעצר. כן התייחס בא כוח המבקש לתיק תלוי ועומד נגד המבקש עליו לא נכתב בתסקיר המעצר. לדבריו, המבקש לא ידע אודות התיק החדש במועד בו נערך התסקיר ומשכך לא הציגו בפני שירות המבחן. מכל מקום, הסנגור סבור כי אין ליתן לתיק התלוי ועומד כנגדו משקל רב, ולפחות יש להורות על קבלת תסקיר מעצר משלים אשר ישקלל גם נתון זה בהמלצה לגבי המבקש. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי לא השית ליבו לטענת האפליה שהעלה המבקש לעומת אלה הנטענים כשותפיו. לבסוף עמד הסנגור על נסיבותיו הרפואיות והמשפחתיות של המבקש, וטען כי יש להביאן במכלול השיקולים.

5.

לא מצאתי כי הבקשה שלפני מצדיקה מתן רשות לערור. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית או עקרונית בעלת חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים הקונקרטיים, ואף לא מצאתי כי מתקיימות בה נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות דיון בגלגול שלישי (בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.4.11); בש"פ 5092/11 צ'צ'לינצ'קי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 10.7.11); בש"פ 7311/11 זידאן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.10.11)). כפי שציינתי בהחלטתי בבקשה דומה מלפני ימים אחדים, אמנם תסקיר המעצר הינו כלי סטאטוטורי חשוב העומד לרשות בית המשפט בדונו בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אך עם זאת הסמכות לקבל את ההחלטה הסופית מסורה לבית המשפט המחויב בהפעלת שיקול דעת עצמאי (בש"פ 8892/11 חלייחל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 6.12.11); וההפניות שם). אף לגופו של עניין, עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי מעלה כי בית המשפט נתן דעתו למכלול השיקולים הצריכים לעניין, לרבות נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות למבקש ועברו הפלילי. כן איבחן בית המשפט את עניינו של המבקש מעניינם של האחרים להם יוחסה מעורבות בפרשה, ונימק מדוע בנסיבות העניין אין לקבל את המלצת תסקיר המעצר לשחרר את המבקש לחלופה. נוכח האמור, לא מצאתי כל פגם בהחלטה להותיר את המבקש במעצר עד תום ההליכים.

הבקשה, אפוא, נדחית.