בש"פ 5916/14 עמרם גריב נ. מדינת ישראל

1.

הונחה לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עמ"ת 58432-07-14, כב' השופטת ש' בן שלמה ), אשר דחתה ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון-לציון (מ"ת 28306-06-14, כב' השופט מ' מזרחי ), במסגרתה נקבע קיומן של ראיות לכאורה לגבי חלק מן העובדות המתוארות בכתב האישום, ועל החלטת כב' השופטת ר' גלט (ההחלטה מיום 24.07.2014 באותו ההליך) בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים.

2.

במסגרת הליך פלילי שהתנהל כנגדו, ועובר למועד הדיון בטיעונים לעונש, הגיש המבקש תקליטור למזכירות בית המשפט, עליו נרשם שם משפחתה של השופטת אשר בפניה נשמעים הטיעונים לעונש, לאחר שהתיק הועבר אליה (להלן: השופטת ). על פי המתואר בכתב התביעה, בתקליטור נראה המבקש לאורך מספר שעות, שבמהלכן הוא פונה אל השופטת ומאיים עליה שהוא, בין היתר, "... הולך לייבש אותך עם מגהץ...". במהלך הדיון שהתקיים לאחר מכן, ולאחר שאחת מבקשותיו נענתה בסירוב, פנה המבקש אל השופטת ואמר דברים נוספים ברוח הדברים שנאמרו בתקליטור. בגין מסכת זו הואשם המבקש בשתי עבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והושם במעצר עד תום ההליכים. הערר שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי על החלטה זו נדחה. מכאן בקשת הערר שלפנינו, בה חוזר המבקש על הטענות שהעלה סנגורו בפני הערכאות קמא, לפיהן לא קיימות ראיות לכאורה ומסוכנות.

בבקשה שלפני מאריך המבקש לתאר את השתלשלות העניינים המצערת אשר הובילה למתואר בכתב האישום, ומעלה טענות שונות. בעיקרו של דבר חוזר הוא על הטענות אשר העלה בא-כוחו לפני הערכאות קמא. טענתו המרכזית היא כי לא היה בכוונתו לאיים על השופטת, כי הדברים שנאמרו בתקליטור מהווים את זעקתו, תדהמתו ותחינתו, וכי הם אינם מהווים הקנטה או איום. עוד מוסיף המבקש לגבי דבריו באולם בית המשפט כי הם נאמרו לאחר שהשופטת לא קיבלה מספר בקשות דיוניות שביקש, כי אינו זוכר בדיוק את כל שנאמר וכי הפנה את השופטת לחשוב על הדברים שנאמרו בתקליטור.

3.

עסקינן בבקשת רשות ערר, דהיינו ערר ברשות ב"גלגול שלישי". המדיניות הראויה, לשיטתי, ביחס לבקשות אלה בהליך פלילי היא לתת דגש על השאלה האם למבקש נגרם עוול:

"בבוא בית המשפט לבחון בקשת רשות ערר בהליך הפלילי, עליו להיות נכון יותר לקבל בקשה כזו, לעומת התנאים הנוקשים הנצרכים לצורך מתן רשות ערעור בהליך אזרחי. נדמה כי בניגוד לבקשות רשות ערעור המוצאות מקומן בגדרי הלכת "חניון חיפה", גלגול שלישי בסוגיית מעצר מצריך יתר מיקוד בשאלה האם עולה כי נגרם למבקש עוול במעצרו. ניתן להצדיק גישה זו בשל מהות העניין – מעצר – שהרי מעצרו של היחיד מקום בו אין הכרח לכך נוטה להיות, כשלעצמו, עניין שיש בו אינטרס ציבורי (לגישה שונה, ראו למשל בש"פ 8987/11

סמיר אבו לבדה נ' מדינת ישראל (15.12.2011))" ( בש"פ 5572/12

שרלו נ' מדינת ישראל

בפסקה 4 לפסק הדין (24.7.2012)).

לאחר שקראתי את כתב הבקשה נחה דעתי כי גם בפריזמה המקלה עם המבקש רשות ערר בהליך פלילי, אין להעתר לבקשה הנוכחית. מעיון בחומר שהוגש עולה כי לא ניתן לשלול את קיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירות האיומים המיוחסות למבקש. אכן, מן הבקשה עולה כי למבקש סגנון ביטוי לא שגרתי. שקלתי את טענת המבקש כי הדברים המיוחסים לו אינם איום מפורש וחד משמעי, זאת במיוחד לגבי חלק מהדברים. אולם כך או כך, עוסקים אנו בראיות לכאורה. בראייה זו, יש לתת את הדעת על המשמעות הרמוזה באמירות המיוחסות למבקש, בהקשר בו נאמרו.

עסקינן בפניה לשופטת המצויה בשלב שמיעת הטיעונים לעונשו של המבקש, ושנחפשה לעברו הפלילי של המבקש, שהורשע בעבר בעבירות אלימות והפרת הוראה חוקית וישב במאסר. המבקש פנה בתקליטור אל השופטת, הלין על כך שלא קיבלה את בקשתו, ואמר, בין היתר, "אם מישהו היה עושה את זה איתי, הייתי עושה... אני הולך לייבש אותך עם מגהץ". עוד הוסיף במהלך הדיון כי "יכול אדם להוריד אדם אחר עם מגהץ הייתי אומר למה ואם היו אומרים לי שהגבר עם המגהץ אחר-כך ירצח... את זכית להיות מורמת מעם ולהיות מסוגלת... אולי עם מגהץ". אף לשיטתו של המבקש, לפיה לא התכוון כלל לאיים על השופטת, דבריו נאמרו בכדי שתקבל את בקשתו בנוגע לרצונו להוסיף ולטעון, אותה דחתה קודם לכן, ולא נאמרו לחלל האוויר ללא הקשר. בהמשך לדברים אלה, לא ניתן אף לשלול בשלב זה את המסוכנות העולה מן המבקש.

יובהר בזאת למבקש, אשר איננו מיוצג, כי אין בכל האמור לעיל בכדי לקבוע את אשמתו או את מהימנות הראיות. מדובר בקביעת קיומן של ראיות לכאורה בלבד, אשר בשלב הנוכחי די בהן לשם מעצר עד תום ההליכים. טענתו של המבקש, לפיה הדברים אינם מהווים איום וכי סגנונו הייחודי לא הובן כראוי, תידון לעומקה בעת ההליך העיקרי. חומר הראיות אינו ניצב בפני בכללותו ואין בהחלטה זו משום הבעת דעה באשר להליך העיקרי. עוד יש להעיר כי אם ברצונו של המבקש לחזור בו מסירובו לשהות בחלופת המעצר שהוצעה, רשאי הוא להגיש בקשה לעיון חוזר בפני בית משפט השלום. ושוב, אין בכך להביע עמדה היה ותוגש בקשה כזו.

4.

הבקשה נדחית.