בש"פ 7759/15 חליל מוסראתי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט צ' דותן ) ב-עמ"ת 29437-10-15 מיום 16.10.2015, שבגדרה התקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופט

ד' קלייטמן ).

הרקע לבקשה

2.

בתמצית ייאמר כי כנגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בראשון לציון המייחס לו ארבעה אישומים בגין עבירות סחר בסם מסוכן מסוג חשיש, ושני אישומים נוספים בגין עבירות של עסקה אחרת בסם. יצוין כי מדובר בפרשת סמים שבה מעורבים שני נאשמים נוספים מלבד המבקש.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, המשיבה הגישה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בדיון בבית משפט השלום הסכים בא כוח המבקש לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, ובית המשפט הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המבקש. בתסקיר מיום 10.9.2015 צוין כי אצל המבקש מסתמנת התרופפות ביכולתו לשמור על גבולות וכי קיים סיכון להישנות התנהלות פורצת גבולות. משכך, שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את המבקש לחלופת מעצר. הדיון נדחה לצורך קבלת תסקיר משלים, ובו ציין שירות המבחן כי התרשם שאמו של המבקש עשויה לשמש מפקחת ראויה וכך גם אחותו; ואולם בתסקיר המשלים נאמר עוד, כי " המפקחים שהוצעו יתקשו לפקח עליו (על המבקש – ע'ב') באופן רציף נוכח מחויבויותיהם למקומות העבודה. במידה ויוצע פיקוח רציף ניתן יהיה לשקול שחרורו ממעצר, זאת בתנאי מעצר בית ופיקוח בני המשפחה ".

בית משפט השלום חקר את שתי המפקחות המוצעות, התרשם מיכולתן לפקח כראוי על המבקש, וקבע כי עניינו של המבקש שונה מעניינם של שני הנאשמים הנוספים בפרשה, שלגביהם קבע שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות עבירות בתחום הסמים. כמו כן בית המשפט ציין כי המבקש הוא אדם צעיר בעל תפקוד תעסוקתי, שלו הרשעה בודדת בעברו. משכך, נקבע כי ניתן לאיין את מסוכנותו של המבקש בדרך של שחרורו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית אחותו ובפיקוח של אמו או אחותו באופן צמוד והדוק. כן נקבעו תנאים נוספים לשחרורו של המבקש, ובהם איסור ליצור כלשהו עם המעורבים בפרשה; חתימה על ערבות עצמית בסך של 20,000 ₪; חתימה על ערבות צד ג' על ידי כל אחת מהמפקחות שאושרו בסך של 10,000 ₪ כל אחת; הפקדה במזומן של 7,500 ₪; וצו פיקוח מעצר למשך 6 חודשים.

1.

על החלטת בית משפט השלום הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ביום 16.10.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בהחלטה נקבע כי המבקש בעל עבר פלילי הכולל הרשעה משנת 2006 בגין עבירות שונות של פריצה וגניבה מרכב, וכי בגין הרשעה זו הוא נדון למאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות למשך שישה חודשים. משכך, בית המשפט קבע כי אין מדובר ב"מעידה ראשונה", וזאת בשים לב לכך שבכתב האישום בפרשת הסמים מיוחסים לו ששה אישומים. כן צוין כי הגם שבחלק מהמקרים חלקו של המבקש היה שולי באופן יחסי, הרי שבאישום החמישי ובאישום השישי למשל, חלקו בביצוע העבירות היה דומיננטי.

בית המשפט המחוזי קבע כי בעניינו של המבקש לא מתקיים חריג שבגינו יש לשחררו לחלופת מעצר חרף העובדה שמיוחסות לו עבירות שמהותן סחר בסמים. בהקשר זה בית המשפט ציין כי למבקש הרשעה קודמת כאמור, וכי על פי התסקיר שהוגש ביום 10.9.2015 שירות המבחן לא בא בסופו של יום בהמלצה חיובית לשחררו לחלופת מעצר. כן צוין בהחלטה כי יש ליתן משקל לכך שבתסקיר המשלים המפקחות המוצעות אושרו עקרונית, ואולם ב"שורה התחתונה" שירות המבחן לא המליץ על שחרור המבקש וזאת מאחר שהגיע למסקנה כי המפקחות יתקשו לפקח עליו באופן רציף. בית המשפט המחוזי ציין כי לא ברור כיצד שינו המפקחות את גרסתן כאשר נחקרו בבית משפט השלום, ומעיון בפרוטוקול חקירתן עולה כי עדיין קיים ספק אם הן יוכלו לקיים פיקוח רציף ואמיתי על המבקש. על יסוד האמור לעיל, בית המשפט המחוזי קיבל את הערר והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בשולי ההחלטה ציין בית המשפט כי ככל שתוצע על ידי המבקש חלופת מעצר ראויה ומפקחים שיוכלו בפועל לפקח עליו באופן רציף ואמיתי, הוא יוכל להגיש בקשה חדשה בעניין זה.

טענות המבקש

2.

לטענת המבקש, מתקיימות בעניינו נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות לערור. לטענתו, החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה לאחר שהוגש ערר מצד המשיבה, וזו הפעם הראשונה בהליך שבה המבקש מגיש ערר על החלטת המעצר בעניינו. משכך, נטען כי אין מדובר ב"גלגול שלישי" בכל הנוגע למבקש עצמו, ועל כן אין לשלול ממנו את האפשרות להשיג על החלטה המורה על מעצרו עד תום הליכים אך בשל העובדה כי המשיבה הגישה ערר על החלטת בית משפט השלום. לגופם של דברים המבקש מדגיש את היותו אדם צעיר כבן 31, המועסק באופן רציף, וכי לחובתו הרשעה בודדת שלא בתחום הסמים. כן נטען כי חלקו של המבקש בביצוע העבירות נושא כתב האישום אינו דומיננטי ביחס לשני המעורבים הנוספים בפרשה, וכי בתיק חל כרסום משמעותי בעוצמת הראיות באופן שאינו מצדיק את השמתו במעצר עד תום ההליכים נגדו.

דיון והכרעה

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ליתן רשות ערר, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. מדובר בבקשת רשות לערור ב"גלגול שלישי", וכידוע בבקשות מעין אלו נוהגת אמת מידה מצמצמת הדומה במהותה לזו שהותוותה בעניין חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). על פי אמת מידה מצמצמת זו, רשות לערור תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים להליך. כן מדובר במקרים שבהם מתקיימות נסיבות פרטניות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת, כגון פגיעה לא מידתית בזכויות הנאשם או אי מתן משקל ראוי לשלום הציבור ולביטחונו (בש"פ 5198/15 אבו ג'אמע נ' מדינת ישראל (27.07.2015); בש"פ 1361/13 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 16 (22.2.2013); בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' ג'ריס (17.4.2011)).

לא מצאתי כי הבקשה דנן מגלה עילה למתן רשות לערור. ראשית, כידוע קיומן של תוצאות שונות בערכאות דלמטה אינו מצדיק כשלעצמו הענקת רשות לערור (בש"פ 6031/14 קרעוש נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (9.9.2014); בש"פ 107/12 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה י (12.1.2012)). משכך, אין בעובדה כי ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום התקבל כדי להקנות מניה וביה זכות ערר למבקש, כטענתו. שנית, הבקשה דנן אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו של המבקש, מקום שטענותיו קשורות באופן הדוק לקביעה פרטנית בעניין חוסר יכולתן של המפקחות לקיים פיקוח רציף ואמיתי עליו. כמו כן, איני סבורה כי עניינו של המבקש מעלה נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות לערור, שכן לא ניתן לומר שהחלטת בית המשפט המחוזי אינה סבירה או שהיא פוגעת באופן לא מידתי בזכויות המבקש. אף לגופם של דברים ולמעלה מן הצורך, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטה מיום 16.10.2015 שבה נקבע כי אכן קיים ספק אם המפקחות יוכלו לקיים פיקוח רציף ואמיתי על המבקש. יוער כי בית המשפט המחוזי לא חסם את דרכו של המבקש מלהשתחרר לחלופת מעצר בעתיד, וזאת ככל שתוצע על ידו חלופת מעצר ראויה הכוללת הצעה בעניין מפקחים שיוכלו לפקח עליו באופן רציף ואמיתי.

סוף דבר, הבקשה נדחית.