בש"פ 5198/15 איברהים אבו ג'אמע נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה ליתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגנית הנשיא ש' דברת ) ב-עמ"י 51946-07-16 שניתנה היום, 27.7.2015 . במסגרתה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע מיום 26.7.2015 (כבוד השופטת ע' קויפמן ), שבה נדחתה בקשתו להשתתף בהלווית בתו, האמורה להתקיים היום.

2.

המבקש נעצר ביום 22.7.2015 בגין חשד למעורבות ברצח הקטין סלאח אדין אבו עבד ז"ל, בעבירות נשק ויידוי אבנים. בבקשה לעצור את המבקש למעצר ימים (מ"י 45219-07-15) נטען כי שחרורו יביא לשיבוש חקירה ויסכן את ביטחון הציבור. בית משפט השלום (כבוד השופטת א' ליפשיץ ) הורה על הארכת מעצרו של המבקש עד ליום 28.7.2015, תוך קביעה כי בתיק קיימות ראיות לכאורה כנגדו, וכי מתקיימת בעניינו עילת מעצר בגין חשש לשיבוש הליכי חקירה וסיכון ביטחון הציבור.

3.

ביום 18.7.2015 פרצה בעיר רהט תגרה וכתוצאה משימוש בנשק נפגעה בתו של המבקש. למרבה הצער, הבת נפטרה מפצעיה והלווייתה אמורה להתקיים היום. ביום 25.7.2015 הגיש המבקש בקשה למתן הוראות לבית משפט השלום, שבמסגרתה ביקש לאשר את השתתפותו בהלוויית הבת. ביום 26.7.2015 בית משפט השלום דחה את הבקשה תוך שהוא מציין כי על אף הצער הרב וההבנה למצבו של המבקש, לא ניתן לאיין את החשש לשיבוש מהלכי חקירה בעת השתתפותו בהלוויה. המבקש לא השלים עם החלטת בית משפט השלום והגיש ערר לבית המשפט המחוזי. דיון בערר נקבע להיום, 27.7.2015 בשעה 10:00, ובסופו בית המשפט המחוזי דחה את הערר הן מהטעם של שיבוש הליכי חקירה והן בשל החשש מעימותים ומהומות נוספות שעשויות להתפתח בעיר רהט. בהחלטה ציין בית המשפט כי לפי החומר החסוי שהוצג לפניו, אין דרך להבטיח את ביטחון הציבור אם יתאפשר למבקש להשתתף בהלוויה, וזאת בשל התסיסה הקשה הקיימת בעת האחרונה בעיר בעקבות שני מעשי הרצח שאירעו שם. כן נאמר בהחלטה כי אין בפתרונות שהציעו בא-כוח המבקש וסגן ראש העיר רהט במהלך הדיון כדי לנטרל את החשש לסיכון שלום הציבור, הפרות סדר ותקריות אלימות; וכי אין ביכולתה של המשטרה להתארגן באופן שתוכל למנוע שיבוש הליכי חקירה, הן בנוגע לרצח הקטין והן באשר לרצח בתו של המבקש.

4.

בבקשה למתן רשות ערר, המבקש טוען כי יש להתיר לו לצאת להלוויית בתו היחידה ולאפשר לו לתת לה כבוד אחרון. המבקש טוען כי לשם הגעתו להלוויה, המשטרה פעלה ונערכה בכוננות מוגברת, וראש העיר אף הציע כי למבקש יתלווה קצין משטרה מהמגזר הבדואי בכל עת עד תום ההלוויה. כן נטען בבקשה כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לצער שייגרם למבקש אם לא ייצא ללוות את בתו בדרכה האחרונה, כמו גם לזכותו להשתתף בהלווייתה, זכות הנגזרת לשיטתו מכבוד האדם ומחופש הפולחן, האמונה והמצפון. לבסוף, נאמר כי בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי החליטו בני המשפחה שלא לקיים את ההלוויה בהיעדרו של המבקש, ובכך נגרם לו ולמשפחתו סבל רב.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ליתן רשות ערר, דומני כי אין מנוס מדחייתה. מדובר בערר ב"גלגול שלישי", וכידוע זה שמור למקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים להליך. כן מדובר במקרים בהם מתקיימות נסיבות פרטניות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת, כגון פגיעה לא מידתית בזכויות הנאשם או אי מתן משקל ראוי לשלום הציבור ולביטחונו ( בש"פ 1361/13

מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 16 (22.2.2013); בש"פ 2173/11

גמאל אל גניני נ' מדינת ישראל (22.3.2012); בש"פ 2786/11

ג'ריס נ' ג'ריס

(17.4.2011)).

הבקשה, עם כל הצער שבנסיבות, אינה עומדת באמות מידה אלה.

הנסיבות הן קשות, אב מבקש לקבור את בתו שנרצחה. ואולם עם כל ההבנה לחפצו ולרגשותיו, זכותו לעשות כן אינה עומדת לבדה. מנגד ניצבים שיקולים כבדי משקל שאינם מאפשרים להיעתר לבקשה – החשש לשיבוש הליכי חקירה, ובעיקר משום שלא ניתן לאיין את הסיכון הנשקף לביטחון הציבור, אם יתאפשר למבקש להשתתף בהלוויה. כך קבעו זה מכבר שתי ערכאות קודמות, שנדרשו לחומר החסוי שהוצג לפניהן, ולא ראיתי מקום להתערב בקביעות אלה. עם זאת, מצאתי לנכון לחזור על קריאתו של בית משפט השלום לשקול אפשרות, ככל שמעצרו של המבקש יימשך, לאפשר לו לעלות לקברה של בתו בליווי משטרתי, בכפוף לשיקולי גורמי החקירה המוסמכים.

סוף דבר, הבקשה נדחית.