בש"פ 5726/21 אמיר אלעוברה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות לערור ב"גלגול שלישי" לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע (השופטת

ד' כהן ), אשר ניתנה ביום 16.8.2021 בעמ"ת 6032-21. בגדרי החלטה זו, קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום באר שבע (השופטת ע' חולתא , ס"נ) אשר ניתנה ביום 19.8.2021 במסגרת מ"ת 20578-07-21, והורה כי המבקש לא ישוחרר לחלופת מעצר, וימשיך לשהות מאחורי סורג ובריח עד תום משפטו.

2.

נגד המבקש ואשתו הוגש כתב אישום המייחס להם מעשי אלימות קשים, עד כדי מזעזעים, שביצעו כלפי בתם המשותפת בת ה-21 (להלן: המתלוננת ) על רקע מערכת יחסים שניהלה בניגוד לרצונם. כמו כן, מתאר כתב האישום איומים קשים שהטיח המבקש במתלוננת, לרבות איומים כי יתלה אותה בבית אם תמשיך את הקשר הרומנטי עם בן זוגה ולא תינשא לאחד מבני המשפחה (להלן: התיק העיקרי ).

3.

בבד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרם של המבקש ואשתו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם בתיק העיקרי. המבקש הסכים לקיומן של לראיות לכאורה ועילת מעצר, ואולם ביקש כי בית המשפט ישחררו לחלופת מעצר.

4.

בהחלטה מיום 12.8.2021, בגדרו של מ"ת 20791-08-21, קיבל בית משפט השלום באר שבע (השופטת ע' חולתא , ס"נ) את בקשת העורר והורה על שחרורו למעצר בית תוך הטלת תנאים מגבילים, זאת ללא לקבלת תסקיר מבחן בעניינו ובהתבסס על כל אלו: ההמתנה לקבלת תסקיר שירות מבחן יכולה להימשך זמן רב; מנהלת היחידה לשלום המשפחה בעיריית רהט, שם מתגוררים המבקש ומשפחתו, התרשמה כי שלומה של המתלוננת מובטח; היעדר מעורבות פלילית קודמת של המבקש; וכן, היות החלופה המוצעת על ידי המבקש מרוחקת ומפוקחת על ידי מפקחים אשר נמצאו מתאימים ואמינים. יוער כי מטעמים דומים, התקבלה בקשה זהה של אשת המבקש והיא שוחררה למעצר בית במקום מרוחק אחר.

5.

ביום 16.8.2021, קיבל בית משפט המחוזי באר-שבע (השופטת ד' כהן ) באופן חלקי את הערר שהגישה המדינה על החלטה זו במסגרת עמ"ת 6023-21. בית המשפט קבע כי ניתן ללמוד על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המבקש דכאן מתוך העובדות המתוארות בכתב האישום, והורה כי המבקש ימשיך להיות במעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח. בית המשפט עמד על כך שהמעשים המיוחסים למבקש אלימים יותר ונסיבותיהם חמורות יותר מאלה המיוחסים לאשתו, ועל כן ערר המדינה נדחה בעניינה. בית המשפט הדגיש כי תסקיר שירות מבחן בעניינו של המבקש חיוני למען יוכל להעריך האם ניתן לתת בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.

המבקש טוען כי חודשי ההמתנה הארוכים לתסקיר, אשר עלולים להיות ארוכים אף יותר בעניינו, לנוכח פגרת בית המשפט והתפשטות מגפת הקורונה, מחטיאים את תכליתו של כלי זה. המבקש סבור כי חוות דעתה של מנהלת היחידה לשלום המשפחה בעיריית רהט מספיקה כדי לצמצם את פער המידע שנוצר מאי-קבלת תסקיר. עוד טוען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מנומקת כדבעי וכי המשך מעצרו מאחורי סורג ובריח מסכן את חוסן החברה שבבעלותו ואת מקומות העבודה של האנשים המועסקים על-ידו.

7.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי לבקש תשובה.

8.

הלכה היא עמנו כי רשות מיוחדת לערור בענייני מעצר לבית המשפט העליון כערכאת ערר שנייה יכולה להינתן רק במקרים מיוחדים, כאשר הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות ציבורית כללית, או כאשר מתקיימות נסיבות פרטניות חריגות המצדיקות זאת, כגון פגיעה בלתי מידתית וחמורה בזכויות הנאשם או אי-מתן משקל ראוי לשלום הציבור וביטחונו (ראו: בש"פ 2786/11

ג'ריס נ' מדינת ישראל (17.4.2011); בש"פ 4900/12 מדינת ישראל נ' פלוני

(25.6.2012); וכן בש"פ 1876/21 סלים נ' מדינת ישראל (18.3.2021)).

9.

המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים מיוחדים. המבקש לא העלה בבקשתו כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינו-שלו. כמו כן, לא הראה המבקש כי יש במעצרו מאחורי סורג ובריח משום עיוות דין, קל וחומר, עיוות דין חמור. זאת ועוד: המבקש חוסה בצלה של חזקת המסוכנות (ראו סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים), ולא בכדי, שכן הוא ביצע, לכאורה, בבתו מעשי אלימות ברוטליים. למותר לציין כי אין הצדקה ליתן רשות ערר אך משום כך שבית המשפט המחוזי הפך את החלטת בית משפט השלום (ראו: בש"פ 107/12 פלוני נ' מדינת ישראל (12.1.2012); בש"פ 6031/14 קרעוש נ' מדינת ישראל

(9.9.2014); וכן בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל (20.5.2015)).

10.

הבקשה נדחית אפוא.