בש"פ 6119/14 טאי שרקי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן ) אשר קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' בן ארי ) והורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים.

1.

נגד המבקש, יליד 1995, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן, לרבות ניסיון לביצוע עבירה זו וביצועה בצוותא, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); התנגדות למעצר, לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969; והיזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום הופעלו שני סוכנים משטרתיים – סוכן וסוכנת – בפעילות שמטרתה לחשוף סוחרי סמים. לשם כך עבדו השניים במספרה שהוקמה לצורך הפעילות (להלן: המספרה ). לפי עובדות האישום הראשון, ביום 19.11.2013 הגיע המבקש, מלווה בקטין, ליחידת הדיור של אחד הסוכנים לצורך ביצוע עסקת מכר של סם. המבקש והסוכן סיכמו כי למחרת יגיע המבקש למספרה ושם תבוצע העסקה – מכירה של פלטת חשיש בעבור סכום של 4,700 ש"ח. המבקש הגיע למספרה במועד שנקבע (20.11.2013) על מנת למכור את הסמים; ולאחר מקח על המחיר מכר לסוכנים פלטת חשיש במשקל של 83.38 גרם . לפי עובדות האישום השני, ביום 19.2.2014 ניסה המבקש למכור סם מסוג חשיש לסוכן. לפי עובדות האישום השלישי, ביום 20.3.2014 הגיע המבקש למספרה כשהוא מלווה בקטין אחר ומכר לסוכנים יחד עמו פלטת חשיש במשקל של 91.92 גרם תמורת סכום של 4,250 ש"ח. לפי עובדות האישום הרביעי, ביום 7.7.2014 נחקר המבקש על ידי חוקרת משטרה. במהלך החקירה הפריע המבקש לחוקרת ולא אפשר לה לחקו ר אותו; צעק והשתולל; והטיח את ראשו בקיר חדר החקירות. כשנכנסו שוטרים נוספים לחדר הוסיף המבקש להשתולל ולהטיח את ראשו בקיר ולבעוט בו תוך שהוא גורם לו נזק. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים נגדו.

2.

ביום 20.7.2014 הורה בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ה' נאור ) על הגשת תסקיר מעצר מאת שירות המבחן בעניינו של המבקש; ובמעמד זה הסכימו הצדדים על קיומן של ראיות לכאורה. ביום 7.8.2014 הוגש תסקיר כאמור. מהתסקיר עלה כי המבקש ריצה עוד בהיותו קטין מאסר בן תשעה חודשים בגין עבירות אלימות והפרות הוראה חוקית; וכי בתקופות שבהן שהה בחלופת מעצר הפר את התנאים שהוכפף אליהם. עוד תאר התסקיר כי המבקש התקשה להתמיד במסגרות לימודיות אך לאחרונה השלים 12 שנות לימוד והחל לעבוד בעבודות מזדמנות. שירות המבחן בחן את החלופה שהציע המבקש – בבית אחותו ובן זוגה ובפיקוח הוריו – וראה להמליץ על שחרורו אליה בכפוף לצו פיקוח של ששה חודשים. בצד האמור, צוין כי נוכח דפוסי אישיותו של המבקש קיים חשש מהישנות התנהגות עבריינית.

3.

ביום 11.8.2011 הורה בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' בן ארי ) על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר בתנאים. בית המשפט קבע שחרף חומרת המעשים המיוחסים למבקש ועילת המעצר הסטטוטורית שקמה נגדו, נסיבות המקרה הקונקרטי מטות את הכף לעבר שחרורו, ובהן גילו הצעיר; שהותו הממושכת במעצר; המלצת שירות המבחן; וטיב החלופה המוצעת. עוד ציין בית המשפט כי לחובת המבקש עומד אמנם עבר פלילי, אולם עבר זה לא כולל עבירות סמים.

4.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר. ביום 12.8.2012 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן ) את הערר והורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט ציין כי בהתאם להלכה הפסוקה, נשקפת מהעוסקים בסחר בסמים מסוכנים מסוכנות גבוהה לציבור המצדיקה, ככלל, מעצר עד לתום ההליכים. נקבע כי המבקש ביצע מספר רב של עסקאות סמים ולא מדובר במקרה בודד; כי שווי העסקאות היה רב; וכי הפגין מיומנות גבוהה בסחר. בית המשפט עמד אף על התנהלותו האלימה של המבקש בתחנת המשטרה כמתואר באישום הרביעי כאמור; ועל עברו הפלילי המכביד ביחס לגילו הצעיר. צוין כי עבר פלילי זה מעיד על כך שהמבקש אינו נרתע מהעונשים המוטלים עליו במסגרת ההליך הפלילי; וכי הרשעותיו הקודמות בהפרת הוראה חוקית מלמדות כי אין ליתן בו אמון באופן המצדיק שחרור לחלופה. עוד ציין בית המשפט כי משאין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ניתן יהיה לסיים את ההליך בזמן קצר; וכי מן הראוי לקבוע דיון בתיק בתחילת חודש ספטמבר שנה זו.

5.

מכאן בקשת הרשות לערור שלפניי. המבקש סומך את ידיו על החלטת בית משפט השלום וסבור כי שגה בית המשפט המחוזי בבטלו אותה. לשיטתו, בבקשות למתן רשות ערר שעניינן מעצר נוהגת אמת מידה מקלה ביחס לבקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי" בהליך אזרחי; וכי כיוון שמדובר בהליך הראשון שיוזם המבקש ביחס למעצרו, מן הראוי לדון בו לגופו. עוד נטען כי ההכרעות הסותרות בעניינו של המבקש מצדיקות אף הן מתן רשות כאמור; וכי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינו הקונקרטי והיא מעצר עד לתום ההליכים של אדם צעיר המואשם בסחר בסם מסוג חשיש, שיש מגמה עולמית להפכו לחוקי. לבסוף סבור המבקש כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל הולם לתסקיר החיובי של שירות המבחן ולהמלצותיו; ולכך שמדובר בעבירה הראשונה שמבצע המבקש בתחום הסמים.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה באתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. כידוע, על החלטת בית משפט מחוזי בערר שעניינו מעצר לא מוקנה ערר בזכות, אלא יש לפנות בבקשת רשות לערור לבית משפט זה (סעיף 53(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996). בבקשות כאמור חלה אמת מידה מצמצמת הדומה במהותה לזו שהותוותה בעניין

חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)), דהיינו רשות תוענק במקרים שבהם עולה שאלה משפטית עקרונית החורגת מהעניין הקונקרטי. עם זאת, ייתכנו מקרים שבהם ניתן יהיה לסטות מאמת מידה זו ולהעניק רשות לערור אף בהעדר שאלה עקרונית, וזאת כאשר מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת ובפרט כאשר קמה פגיעה בלתי מידתית בזכות לחירות (בש"פ 4215/14 עואד נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (22.6.2014); בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (17.4.2011)). לא ראיתי כי הבקשה שלפניי מצדיקה מתן רשות לערור בשים לב לאמת המידה האמורה. ראשית, העובדה כי בערכאות דלמטה התקבלו הכרעות סותרות איננה מצדיקה, ככזאת, הענקת רשות לערור (בש"פ 6031/14 קרעוש נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (9.9.2014); בש"פ 107/12 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה י (12.1.2012)). שנית, הגם שלא נעלמה מעיני התרשמותו החיובית של שירות המבחן מהחלופה המוצעת, כלל הוא כי "בית המשפט אינו מחויב באימוץ מסקנתו של שירות המבחן בתסקיר המעצר, שכן זה מהווה כלי עזר בלבד לגיבוש ההחלטה בשאלת אפשרות שחרורו של נאשם לחלופת מעצר, ואינו כובל את שיקול דעתו של בית המשפט" (בש"פ 5233/13 אלאלוף נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (24.7.2013)). אף שירות המבחן אינו חולק על קיומו של חשש מהישנות של התנהגות עבריינית מצד המבקש; ונסיבות ביצוע העבירות, כמו גם עברו הפלילי המכביד ביחס לגילו והרלוונטי למיוחס לו באישום הרביעי, מצביעים כולם על המסוכנות הנשקפת ממנו. יתר על כן, במקרה דנן אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה נגד המבקש ועל פני הדברים לא נראה שמדובר בהליך שבירורו יארך זמן רב. במצב דברים זה ובשים לב להערת בית המשפט המחוזי בדבר קיום דיון בהקדם; וכן לכך שבתיק העיקרי קבוע דיון ליום 22.9.2014, אין עילה למתן רשות לערור.

סוף דבר, הבקשה נדחית.