בש"פ 8661/15 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל ) להורות על שחרורו של המבקש, העצור ב"מעצר ימים", בתנאים.

1.

המבקש נעצר במעצר ימים בחשד לביצוע עבירות מין בקטינים. כעולה מהחלטות הערכאות הקודמות, לחובת המבקש עבר מיני רלוונטי והוא נמצא בטיפול. ביום 4.12.2015 שוחרר המבקש בהחלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' ריכטר ) בתנאים שונים ובהם מעצר בית מלא בבית אחיו, הפקדה וערבויות צד ג'. המשיבה עררה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים ועררה נדחה בו ביום (כב' השופט ב' צ' גרינברגר ). ביום 5.12.2015 שונו תנאי מעצר הבית של המבקש בהסכמת הצדדים (כב' השופט מ' בורשטין ). ביום 8.12.2015 ביקשה המשיבה להאריך את מעצר הבית שבו נתון המבקש ב-7 ימים נוספים ואילו המבקש ביקש להשתחרר למעצר בית בביתו בפיקוח. בית משפט השלום נעתר חלקית לבקשה. נקבע כי אין מקום להשיב את המבקש לביתו בשלב זה ולפיכך הופנה המבקש למעצר בית בבית אביו בתנאים שפורטו בהחלטה, אך זאת עד ליום 11.12.2015 (כב' השופט ד' ריכטר ). ביום 10.12.2015 בשעות הליל נעצר המבקש על ידי המשטרה והובא לדיון בבית משפט השלום (לפני כב' השופטת ד' פיינשטיין ) שם נתבקשה הארכת מעצרו. בהחלטתו מאותו יום דחה בית המשפט את הבקשה תוך שנקבע כי "אינני סבורה כי המעצר אתמול והבקשה היום מצדיקה הפיכה של מספר החלטות של בית המשפט". לפיכך שוחרר המבקש "באותם תנאים שנקבעו". המשיבה עררה על החלטה זו ועתרה להורות על מעצרו של המבקש. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל ) עמד על כך שפניית המשטרה בבקשה למעצרו הנוסף של המבקש נסמכה על ראיה חדשה שדנה בפרשה שנגעה בילד נוסף. עוד צוין כי מלכתחילה לא היה מקום שלא להאריך את מעצר המבקש ביום 4.12.2015, וזאת שכן מדובר בפרשה מסועפת שיתכן כי מעורבים בה ילדים רבים כנפגעים. יחד עם זאת, משום שהמבקש היה משוחרר מזה כשבוע, התקבל הערר במובן זה שנקבע כי על המבקש יחולו תנאי השחרור מיום 8.12.2015 וזאת עד ליום 25.12.2015.

1.

על כך הבקשה שלפניי. לדברי המבקש, פסיקתו של בית המשפט המחוזי חרגה מהסמכות שהייתה נתונה לו במסגרת הדיון בערר שהונח לפניו, שכן קביעתו שלפיה הייתה זו טעות לשחרר את המבקש ביום 4.12.2015 מהווה "הסגת גבולן של ההחלטות הקודמות". עוד נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי "מאשרת מעצר משטרתי מחודש בניגוד לדין הקיים", וזאת שכן אם ביקשה המשיבה לעוצרו היה עליה להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 8.12.2015 או לחלופין להגיש בקשת מעצר חדשה.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה מצאתי כי דינה להידחות. לשאלת מעצרו של המבקש נדרשו כבר שתי ערכאות , ועסקינן לפיכך בבקשת רשות לערור ב"גלגול שלישי". כידוע, בבקשות מעין אלו נוהגת אמת מידה מצמצמת. רשות כאמור תינתן רק מקום שהבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים. זאת, הגם שייתכנו מקרים שבהם ניתן יהיה לחרוג מאמת המידה האמורה ולהעניק רשות ערר אף בהעדר שאלה משפטית עקרונית, מקום שישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו למשל בש"פ 6119/14 שרקי נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (16.9.2014) וההפניות שם). המקרה שלפניי אינו בא בגדר אמת המידה האמורה. בית המשפט המחוזי נדרש לערר המדינה אשר ביקשה לעצור את המבקש ונעתר לו באופן חלקי בלבד, תוך שהוא מורה על שחרור המבקש בתנאים. אף אם אניח כי צודק המבקש בטענתו כי לאחר ההחלטות השיפוטיות בעניינו היה מקום לפעול למעצרו על דרך הגשת בקשה לעיון חוזר או באמצעות הגשת בקשה חדשה – לא ראיתי כי בנסיבות העניין מצדיקה ההתנהלות הדיונית האמורה דיון נוסף בערכאתנו.

בקשת הרשות לערור נדחית אפוא.