בש"פ 8581/15 מחמוד אבו טיר נ. מדינת ישראל

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט כ' מוסק ) שדחה את ערר המבקש על החלטה לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום הכולל 8 אישומים, 7 מתוכם עניינם נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף. האישום השמיני עניינו בקשה לרישיון זמני שהגיש המבקש במהלך תקופת הפסילה. בד בבד עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו. ביום 29.11.2015 קבע בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופטת ש' זוכוביצקי-אורי ) כי קיימות ראיות לכאורה למעצר המבקש. ביום 3.12.2015 קבע בית המשפט כי אין מקום לשחרר את המבקש לחלופה, תוך שצוין כי תסקיר מעצר ראשון שהוגש בעניינו של המבקש קבע כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה להישנות העבירות, ועל כן לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחררו; וכי גם תסקיר משלים מצא כי המפקחים שהוצעו אינם יכולים לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

1.

המבקש ערר על החלטה זו ועררו נדחה בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט כ' מוסק ) ביום 10.12.2015. כעולה מן ההחלטה, במהלך הדיון בערר העלה בא כוחו של המבקש טענות שלפיהן כתב האישום שהוגש נגדו כולל אישומים שהוזכרו בכתבי אישום אחרים בעניינו. בית המשפט קבע כי אף שייתכן שמבחינה דיונית קיים בכך ליקוי מסוים, מאחר שבא כוח המבקש לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה אין באמור כדי להשפיע על התוצאה בבקשת המעצר עד לתום ההליכים. צוין עוד כי לחובת העורר 145 הרשעות בענייני תעבורה, שחלקן ברף העליון של עבירות אלו, וכי תסקיר המעצר נמנע מהמלצה על שחרור לחלופת מעצר. בנסיבות אלו דחה כאמור בית המשפט את הערר.

2.

על כך הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, כתב האישום שהוגש נגדו נושא ההליך העיקרי בתיק זה חוזר על אישומים שכבר הוגשו נגדו והתלויים ועומדים במותבים שונים. לדבריו, פגם זה הוא פגם היורד לשורש העניין שבגינו יש לבטל את ההחלטה לעוצרו עד לתום ההליכים. עוד נטען כי לא היה מקום לעוצרו בהיותו אדם נורמטיבי, אב לילדים שאין לחובתו עבר פלילי – אשר חלופת מעצר יכולה לאיין את מסוכנותו.

3.

התבקשה תשובה. לדברי המשיבה, התנהלותו של המבקש מלמד על מסוכנותו ועל כך שהוא נעדר מורא מפני החוק. לעמדתה, מעצרו עד תום ההליכים מתחייב נוכח עברו הפלילי הכולל הרשעה אחת בעבירה של שימוש בסמים לצריכה עצמית ו-144 הרשעות בעבירות תעבורה. עבר פלילי זה מחזק את המסוכנות הנשקפת ממנו ואינו מאפשר מתן אמון במבקש כי לא ישוב ויבצע עבירות נוספות. אשר לטענת המבקש הנוגעת לאופן צירוף האישומים נגדו הוטעם כי המשיבה מסכימה כי היה מקום לחזרה מכתבי האישום המוקדמים יותר אשר הוגשו נגד המבקש טרם הגשת כתב האישום הנוכחי, ולכן ביום 16.12.2015 הוגשה לבית המשפט בקשה לחזרה מכתבי האישום המוקדמים יותר, כך שיוותר בעניינו של המבקש רק כתב האישום הנוכחי. לעמדת המשיבה משהפגם נרפא – אין מקום לשחרר את המבקש לחלופת מעצר.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, אמת המידה לדיון בבקשות רשות לערור ב"גלגול שלישי" – לאחר שעניינו של המבקש התברר בשתי ערכאות – היא אמת מידה מצמצמת. רשות כאמור תוענק רק בהתקיים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים או מקום שישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו, מן העת האחרונה ממש, בש"פ 8661/15 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (16.12.2015)). לטעמי עניינו של המבקש אינו בא בקהלם של המקרים המצדיקים הענקת רשות כאמור. אכן, הכלל בענייני תעבורה הוא שחרור לחלופת מעצר ולא מעצר עד תום ההליכים, ברם במקרים חריגים – ועניינו של המבקש הוא אמנם חריג – ייתכן גם מעצר עד תום ההליכים. כפי שכבר צוין בפסיקתנו, "אין לשכוח כי מי שנוהג בזמן שרישיונו נפסל מהווה סכנה של ממש למשתמשים בכביש [...] סכנה [...] [ש]אינה נופלת מן הסכנה הגלומה בכלי משחית של ממש" (בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (20.5.2015)). הוטרדתי מהפגם הדיוני שנפל בהגשת כתבי האישום ה"כפולים" נגד המבקש, ואם לא הייתה עושה המשיבה לתיקון הפגם האמור ייתכן שהיה בכך כדי להשליך על שאלת מעצרו של המבקש. ברם משהוחוור כי פגם זה תוקן, סבורני כי אין עילה להתערב בהחלטת הערכאות הקודמות, לא כל שכן ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחית אפוא.