פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
151/15
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
טאי שרקי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' שריזלי) ב-עמ"ת 23059-12-14 מתאריך
15.12.2014
בשם המבקש:
עו"ד ארז אבוהב
החלטה
1.
לפני בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' שריזלי ) ב-עמ"ת 23059-12-14 מתאריך 15.12.2014, שבגדרה נדחה ערר שהגיש המבקש כנגד החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נ' תבור )
מתאריך 7.12.2014, ב -מ"ת 22645-07-14 , במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים.
להלן אביא הנתונים הנדרשים להכרעה.
תמצית הרקע העובדתי
2.
נגד המבקש הוגש כתב אישום, המחזיק ארבעה אישומים, ומייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התנגדות למעצר והיזק לרכוש במזיד.
3.
לאחר שהוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו של המבקש, החליט בית משפט השלום הנכבד לשחררו בתנאים.
4.
המשיבה עררה כנגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי הנכבד. בית המשפט המחוזי קבע כי חרף גילו הצעיר של המבקש הוא הספיק לצבור עבר פלילי הכולל הרשעה בגינה ריצה עונש מאסר בפועל בן 13 חודשים. בנסיבות אלה, ולנוכח אופי העבירות קבע בית המשפט כי נשקפת מסוכנות רבה מהמבקש והורה לעצור אותו עד לתום ההליכים נגדו.
5.
בקשת רשות לערור כנגד החלטת בית המשפט המחוזי נדחתה על ידי בית משפט זה בתאריך 16.9.2014, על ידי חברי, השופט ע' פוגלמן (ב- בש"פ
6119/14) .
6.
בתאריך 7.12.2014 הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו. בית משפט השלום קבע כי לא חל שינוי משמעותי בנסיבות, ועל כן לא מתקיימות בענייננו העילות המצדיקות עיון חוזר. בית משפט השלום הנכבד עמד על כך שאין בחלוף הזמן שעבר, כשלעצמו, כדי להצדיק עיון מחדש בהחלטת המעצר. עוד התייחס בית המשפט לכך שרצונו של המבקש להתגייס, שהיווה את אחד הטעמים לבקשה לעיון חוזר – עלה כבר בעת ההחלטה המקורית, ולא השתנה דבר מהותי בענין זה. בנוסף, ציין בית המשפט כי אין בנכונותם של גורמים בקהילה לסייע למבקש, כדי להפחית את הסיכון הנשקף ממנו.
7.
כנגד החלטת בית משפט השלום הנכבד הוגש ערר לבית המשפט המחוזי הנכבד. בית המשפט המחוזי דחה את הערר תוך שהוא מתייחס לטענותיו השונות של המבקש.
8.
לאחר מתן ההחלטה של בית המשפט המחוזי הנכבד, הודה המבקש בכתב אישום מתוקן, הורשע בשני אישומים והופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן.
9.
הבקשה שבפני מופנית כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד.
טענות המבקש
10.
באמתחתו של המבקש ארבע טענות, כדלהלן:
(א)
בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד נכתב כי: "כל שבית-משפט של ערעור מתבקש לקבוע הוא האם נפל פגם בהחלטת בית-המשפט קמא". לטענת המבקש, במסגרת ערר על החלטה ב"עיון חוזר" יש לבחון מחדש את טענות העורר ואין להסתפק בבחינה אם נפל פגם בהחלטת הערכאה הדיונית.
(ב)
המבקש טוען כי מסוכנותו התבססה, בין היתר, על הרשעה, שבינתיים התיישנה ונמחקה. המבקש סבור כי על בית המשפט להידרש לשאלה מהו מתחם השימוש, אם בכלל,
בהרשעות שנמחקו, או התיישנו במסגרת הליך המעצר.
(ג)
המבקש גורס כי נעשתה אכיפה בררנית בעניינו, שכן במסגרת הפרשייה בה היה מעורב שוחררו נאשמים רבים, אשר נעצרו בתחילה. עוד מוסיף המבקש בהקשר זה, כי בית משפט המחוזי הנכבד כלל לא התייחס לטענה זו בגדרי החלטתו.
(ד)
לטענת המבקש, מאחר והוא הודה בכתב האישום המתוקן, אשר הופחתו ממנו שני אישומים, שונתה נקודת האיזון לטובתו, ויש להורות על שחרורו ממעצר.
דיון והכרעה
11.
לאחר עיון בבקשה ובחומר שצורף לה, הנני סבור כי דין הבקשה –
להידחות , אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה, וזאת מכוח הסמכות הנתונה לי על-פי סעיף 53(א1)(2)
ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996
(להלן: חוק המעצרים ( . את הטעמים לכך אביא מיד.
12.
הלכה היא כי ככלל מתן רשות לערור תינתן במקרים בהם מתעוררת סוגיה משפטית נכבדה בעלת השלכות רוחב. יחד עם זאת, בהתחשב במאטריה שבה עסקינן – דיני המעצרים, שעניינם שלילת הזכות לחירות – לעיתים רחוקות תוכל להינתן רשות לערור גם כאשר מתקיימות נסיבות פרטניות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת. נסיבות חריגות ומיוחדות כאלה עשויות להתקיים, למשל, במקרים בהם סבור שופט של בית משפט זה, כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בזכויות הנאשם מעבר למידה הדרושה, או מנגד – במקרים שבהם נראה כי החלטת בית המשפט המחוזי לא ייחסה את המשקל הראוי לביטחון הציבור ( ראו למשל: בש"פ 6301/12
בטש נ' מדינת ישראל (4.10.2012); בש"פ 6824/13
יטיצ'נקו נ' מדינת ישראל
(11.10.2013); בש"פ 82/15 מדינת ישראל נ' מדקר
(6.1.2015) ).
הבקשה שבפני איננה עומדת באמות המידה הנ"ל.
13.
על אף שהמבקש מנסה לשוות לטענותיו אופי עקרוני, בפועל עניינו איננו מעלה סוגיה החורגת מהמקרה הפרטני. מעבר לכך, בית המשפט המחזוי הנכבד מצא כי לא נפל בהחלטת בית משפט השלום פגם לאחר שבחן את טענות המבקש לגופן. כך קבע בית המשפט המחוזי כי חלוף הזמן שעבר מעת הגשת כתב האישום נזקף לחובת המבקש בשל התנהלותו של המבקש. עוד קבע בית המשפט כי טענותיו של המבקש בעניין רצונו להשתקם אינן מהימנות, וכי מתסקיר המבחן שהוגש עולה חשש למסוכנות.
14.
טענתו של המבקש בענין התיישנות ההרשעה כלל לא עלתה במסגרת הבקשה לעיון חוזר שהגיש המבקש לבית משפט השלום, מה גם שאין בה כדי לפגוע במסקנתו של בית משפט השלום לפיה לא חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטת המעצר.
15.
גם טענתו של המבקש בדבר אכיפה בררנית איננה מצדיקה פה מתן רשות לערור. ככלל, החלטות בעניין שחרור ממעצר נבחנות לאור הנסיבות הפרטניות של העציר. משכך, ולאור העובדה שהטענה נטענה בפני בית המשפט השלום בעלמא, ללא פירוט מספיק – לא מצאתי פגם בכך שהערכאות הקודמות לא ראו לנכון להתייחס אליה.
16.
לבסוף, גם בטענתו של המבקש בדבר הודאתו בכתב האישום המתוקן אין כדי להעניק לו מתן רשות לערור. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה טרם שהודה המבקש בכתב האישום המתוקן ועל כן אין בכתב האישום המתוקן כדי להעיד על פגם בהחלטה. בנוסף, מהחלטת בית המשפט קמא הנכבד עולה כי גם אילו תוקן כתב האישום כבר בעת החלטתו של בית המשפט המחוזי, לא היה בכך כדי לשנות ממסקנתו. עוד יש להעיר, כי דומה, שבנסיבות, בכך שהמבקש כבר הורשע עבירות שבהן הודה יש דווקא כדי להקל על אפשרות הארכת מעצרו, שכן ניטלה מהמבקש חזקת החפות ואין עוד מדובר רק בראיות לכאורה ביחס לעבירות האמורות (השוו: סעיף 61(ג) לחוק המעצרים ).
17.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות לערור
נדחית .
ניתנה
היום, י"ח בטבת התשע"ה (9.1.2015).
ש ו פ ט