בש"פ 1061/12 עביד כאזם נ. מדינת ישראל

1.

לפני "הודעת ערר דחופה ביותר" אותה הגיש עו"ד יעקוב ג'בר בשם מרשו, עביד כאזם (להלן: המבקש ) שאמורה היתה להיות מוגשת כבקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"י 5571-02-12 (השופט ד"ר י' מרזל ) מיום 3.2.2012 בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט א' רון ) במ"י 5419-02-12 שהאריך את מעצרו של המבקש עד ליום 5.2.2012 בשעה 07:00.

2.

המבקש הלין על כך שלמרות העדר תשתית ראייתית מינימלית הקושרת אותו לאירוע התפרעות וזריקת אבנים בעיסווייה מיום 31.1.2012, הוארך מעצרו כמפורט לעיל בעוד שחשוד אחר, קטין כבן 16 נטול עבר פלילי, שוחרר בתנאים מגבילים.

3.

לאחר שעיין בחומר החקירה ושמע את טיעוני הצדדים דחה בית המשפט המחוזי את הערר, זאת לא לפני שבחן מזכר נוסף שהוגש לעיונו הקשור בנסיבות המעצר עצמו. בית המשפט המחוזי הדגיש כי הוצגו לפניו פעולות חקירה שאמורות להתבצע במהלך תקופת המעצר שחלקן קשור באופן ישיר לחקירתו של המבקש עצמו. בית המשפט המחוזי השאיר על כנה את החלטת בית משפט השלום בעניין מעצרו של העורר בעיקר בהסתמך על העילה שעניינה חשש לשיבוש הליכי משפט וכן על מנת לאפשר את ביצוע פעולות החקירה הנ"ל.

4.

גם בפני בית משפט זה שב המבקש ומלין על העדר תשתית ראייתית מינימלית המצדיקה מעצרו ולו ליום, ובפרט בהתחשב בכך שבית משפט השלום שחרר את אחד החשודים לאלתר.

5.

כאמור, הבקשה שלפני אמורה היתה להיות מוגשת כבקשת רשות לערור, זאת מכוח התיקון לחוק המעצרים מיום 27.3.2011 (חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8) התשע"א-2010, ס"ח 654). על פי התיקון לחוק המעצרים ביקורת שיפוטית על החלטתו של בית המשפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום תתאפשר אך ורק ברשות.

6.

הגישה בה נוקט בית משפט זה בדונו בבקשות רשות לערור מן הסוג דנן היא שהבקשה תתקבל רק באותם מקרים בהם "יעלו מן התיק נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו את הדיון בגלגול שלישי" (ראו: בש"פ 107/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.1.2012), סעיף י') או שעה שמתעוררות שאלות משפטיות או ציבוריות החורגות מעניינו הפרטני של המבקש או כאשר מתקיימות "נסיבות חריגות" [ראו למשל: בש"פ 7559/11 חימי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 27.10.2011)].

לטעמי, יש להתיר רשות ערעור גם כל אימת שבית משפט זה יגיע לכלל מסקנה שהחלטת בית המשפט קמא פוגעת בזכויות החשוד מעל למידה הדרושה לשם הגנה על האינטרסים הציבוריים (השוו: בש"פ 684/12 ברטלר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.1.2012), בסעיף 11 סיפא להחלטתי).

7.

במקרה דנן לא מתקיימת אף לא אחת מהנסיבות המצדיקה מתן רשות לערור. למעלה מן הצורך אציין, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת היטב ולא מצאתי כי נפלה בה טעות כלשהי.

8.

אשר על כן דין הבקשה להידחות.