בש"פ 4351/21 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות לערור ב"גלגול שלישי" לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' גרינברג ), אשר ניתנה ביום 30.5.2021 בעמ"ת 12485-02-21. בגדרי החלטה זו, קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופט ע' מסארווה ) מיום 3.2.2021 במ"ת 59680-11-20, וקבע כי המבקשים ייעצרו מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם בת"פ 59702-11-20.

2.

הרקע לבקשה דנן הוא כתב אישום אחר שהוגש לבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו נגד המבקשים ונגד 16 נאשמים נוספים במסגרת פרשיה המוכרת כ"פרשה 512" (תפ"ח 24984-07-15). בגדרו של הליך זה עצורים המבקשים מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

3.

דין הבקשה להידחות.

4.

הלכה היא עמנו כי רשות מיוחדת לערור בענייני מעצר לבית המשפט העליון כערכאת ערר שנייה יכולה להינתן רק כאשר הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות ציבורית כללית, או כאשר מתקיימות נסיבות פרטניות חריגות המצדיקות זאת, כגון פגיעה לא מידתית בזכויות הנאשם או אי-מתן משקל ראוי לשלום הציבור וביטחונו (ראו: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (17.4.2011); בש"פ 4900/12 מדינת ישראל נ' פלוני (25.6.2012); וכן בש"פ 1876/21 סלים נ' מדינת ישראל (18.3.2021)).

5.

המקרה דנן איננו נמנה על אותם מקרים מיוחדים. המבקשים לא העלו כל

שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הפרטני. כמו כן, המבקשים לא הצביעו על כך שיש במעצרם עד תום ההליכים, אשר חופף מעצר אחר עד תום ההליכים, משום עיוות דין, קל וחומר, עיוות דין חמור. למותר לציין כי אין הצדקה ליתן רשות ערר אך משום כך שבית המשפט המחוזי הפך את החלטת בית משפט השלום אשר דחתה את בקשת המשיבה למעצר המבקשים עד תום ההליכים המתנהלים נגדם (ראו: בש"פ 107/12 פלוני נ' מדינת ישראל (12.1.2012); בש"פ 6031/14 קרעוש נ' מדינת ישראל (9.9.2014); וכן בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל (20.5.2015)).

6.

הבקשה נדחית אפוא.