בש"פ 5619/11 יוסף עמיאל נ. מדינת שיראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ציון קאפח ) מיום 19.7.2011 במ"ת 29003-06-11, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות אינוס, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים לפי סעיפים 345(א)(1)+(4), 379+382()ב(1) ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בהתאמה), ועבירות הטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

כתב האישום מגולל מסכת התעללות מצד העורר כנגד רעייתו (להלן:

המתלוננת ) מאז נישואיהם בשנת 2009, במהלכה נהג להכותה, לקללה, להלך עליה אימים ולכפות עליה לקיים עימו יחסי מין מבלי שרצתה בכך וחרף התנגדותה. בין השאר נטען, כי העורר כפה על המתלוננת לקיים עימו יחסי מין בהיותה בחודש השלישי או הרביעי להריונה ולא שעה להפצרותיה לחדול. עוד נטען בכתב האישום, כי בהזדמנויות שונות במהלך הריונה סטר העורר למתלוננת, הכה אותה על בטנה, דחף אותה מהמיטה וגרר אותה על הרצפה. העורר צעק ואיים על המתלוננת לבל תפנה אל המשטרה פן יגרום לה סבל וישלח חברים שלו להרביץ לה. בשלב מסוים לאחר הלידה, משעזבה המתלוננת לבית הוריה, הרבה העורר להטרידה בשיחות טלפון ואיים עליה כי יגרום לה סבל ויחטוף ממנה את בתם המשותפת.

עוד עולה מכתב האישום, כי המתלוננת עזבה את הבית המשותף בבני ברק וחזרה להתגורר בבית הוריה, אך משתכפו הטרדות העורר, עזבה גם את בית הוריה והיא שוהה במעון לנשים מוכות.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בהיעדר מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, נסב הדיון על האמור בתסקירי המבחן וקיומה של חלופת מעצר. בית משפט קמא דחה מספר חלופות מוצעות וקבע כי לעורר התנהגות אובססיבית כלפי המתלוננת שאך הלכה והחריפה עם הזמן. כמו כן, עולה מתסקירי שירות המבחן כי קיים סיכון לביצוע עבירות נוספות כלפי המתלוננת בשל קשייו של העורר להיפרד ממנה. קצינת המבחן אף נפגשה עם מפקחים מוצעים וקבעה כי אין בהם כדי לאיין את מסוכנות העורר כלפי המתלוננת. לאור האמור, הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

על כך נסב הערר שבפניי.

3.

לטענת העורר, הוא מצוי בהליכי גירושין מהמתלוננת ומתנהלים ביניהם הליכים הקשורים למשמורת על בתם הקטינה, כך שיש לראות את הדברים בהקשר זה.

עם זאת, העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, ועיקר טענותיו מופנות כלפי תסקירי המבחן ודחיית חלופות המעצר שהוצעו על ידו. העורר הדגיש את מצוות סעיף 21 לחוק לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), ולפיה בכל מקרה על בית המשפט לבחון אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור לחלופת מעצר. לטענתו, שגה שירות המבחן בכך שהניח כי האמור בכתב האישום הוא נכון, מבלי לבדוק באופן עצמאי את מסוכנותו של העורר.

העורר חזר והציע שתי חלופת מעצר בישיבות, האחת מהם בישיבה בעיר אשדוד בפיקוח רב הישיבה ובצירוף מפקחים נוספים מתלמידי הישיבה.

4.

אין חולק כי שומא על בית המשפט בכל מקרה ומקרה לבחון, כמצוות סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, אם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעי שפגיעתו בחירות הנאשם פחותה. ברם, בהתחשב בכך שטיבה וטבעה של חלופת מעצר שאינה הרמטית ואינה יכולה לאיין כליל את המסוכנות (בש"פ 3940/11 מדינת ישראל נ' בוקובזה (לא פורסם, 25.5.2011)), יש לבחון את המסוכנות הקונקרטית הנשקפת מהעורר על רקע נסיבות העניין, ואם יש בחלופה המוצעת להבטיח את שלום העוררת.

5.

העבירה המיוחסת לעורר מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים. בעביר ות כגון אלה, חלופת מעצר בדרך כלל לא תצליח לאיין את המסוכנות (בש"פ 7626/06 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 27.9.2006)). המדיניות השיפוטית הנוהגת היא, כי מי שמואשם בהתעללות או באלימות כלפי בני משפחתו ייעצר עד תום ההליכים נגדו, אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן (בש"פ 7848/10 פלוני נ' מדינת ישראל פסקה 21 להחלטת השופט דנציגר והאסמכתאות שם (לא פורסם, 2.11.2010)). מכאן, שנדרשת זהירות מיוחדת בבחינת החלופה במקרים של אלימות במשפחה, תוך התייחסות לחשש לפגיעה פיזית או נפשית במתלוננת, ובהתקיים סיכון מפני הישנות העבירה, גם ריחוק גיאוגרפי לא יענה בהכרח על הצורך להבטיח את מטרת המעצר (בש"פ

1877/07 אלבז

נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.3.2007); בש"פ 8853/08 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.11.2008)).

6.

ומהתם להכא. ב מקרה דנן, לא ראיתי נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל ומהמדיניות השיפוטית הנזכרת לעיל.

על מסוכנותו של העורר ניתן ללמוד מהאישומים המיוחסים לו, ואשר אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה להתקיימותם. המדובר בהתנהגות המעידה על נטייה להתנהגות אובססיבית המתאפיינת בצרכי שליטה ובאלימות מינית, פיזית, נפשית, ומילולית כלפי המתלוננת, כפי שמצטייר מהודעותיה במשטרה. תסקיר שירות המבחן אינו חיובי בלשון המעטה, בני הזוג נמצאים בהליכי גירושין טעונים, הנמצאים אך בתחילתם, וקיים חשש להתפרצות זעם בלתי נשלטת מצד העורר. הלה מתכחש לחלוטין לבעייתיות בהתנהגותו, ובהודעתו במשטרה אף ציין כי הוא עדיין חושב על שלום בית.

לא למותר להזכיר כי המתלוננת שוהה עד עצם היום הזה במעון לנשים מוכות, לאחר שכבר נמלטה לבית הוריה אך ללא הועיל. ניסיון החיים מלמד כי ארוכה הדרך למעון לנשים מוכות, בבחינת התחנה האחרונה לאחר שכלו כל הקיצין מבחינת האשה המוכה והמאויימת.

בהתחשב בכל אלה, אין בחלופה המוצעת כדי להקהות עוקצה של מסוכנות ולא בכדי לא בא שירות המבחן בהמלצה לחלופת מעצר.

7.

אשר על כן אני דוחה את הערר.