בש"פ 7626/06 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' זלוצ'ובר) אשר דחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר במעצרו.

1.כנגד העורר הוגש ביום 6.6.05 כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס, כליאת שווא, איומים, תקיפת בת-זוג, הטרדה ופגיעה בפרטיות. העבירות בוצעו, לכאורה, כלפי אשתו (להלן גם: המתלוננת ). ביום 11.12.05 הגישה המשיבה כתב אישום מתוקן בו הוספה עבירה של מעשה סדום. בד בבד להגשת כתב האישום המקורי, הוגשה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. ביום 19.6.05 הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר מעצר. לאחר שהוגש התסקיר, החליט בית המשפט המחוזי ביום 6.7.05 להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט ציין כי הסנגור הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בית המשפט דחה את טענתו של הסנגור בנוגע לכרסום ראייתי. בית המשפט קבע כי מלבד המסוכנות הנלמדת מהעבירות המיוחסות לעורר, קיים אף חשש לשיבוש הליכי משפט והדחת עדים בהתחשב בכך שמדובר בעדים שהינם בני משפחה. בית המשפט ציין כי החלופה שנבחנה על ידי שירות המבחן נמצאה כבלתי מתאימה, וסבר כי אין מקום לבדיקת חלופות מעצר נוספות לאור חומרת המעשים, התרשמות שירות המבחן מהעורר ומהסיכון הטמון משחרורו, וכן לאור דבריו של העורר למתלוננת במהלך עימות ביניהם כי הוא רואה את סופו במותו. עם זאת, ציין בית המשפט כי גם החלופות שנבדקו על ידי בית המשפט לא נמצאו מתאימות.

2.על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערר לבית משפט זה. ביום 11.9.05 ניתנה החלטה הדוחה את הערר. בית המשפט (מפי כב' השופטת בייניש) קבע:

"...גם את טענותיו של בא-כוח העורר באשר לאפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר אין בידי לקבל, בשל החלופות המוצעות. אמנם, נכון הוא שעברו של העורר נקי, אולם שירות המבחן התרשם כי המתלוננת חוששת מן העורר וכי העורר מרחיק עצמו מאחריות, ומתקשה בביקורת עצמית ובהפקת לקחים. מסיבה זו קבע שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות הפגיעה. שירות המבחן ציין עוד כי על אף האמור ניתן יהיה לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אולם זאת רק במידה שהחלופה תהא מרוחקת דיה מן המתלוננת, ותוכל להציב לעורר גבולות ברורים וכן תשולב עם הליך טיפולי מתאים. בית המשפט המחוזי סבר כי במקרה זה החלופות שהוצעו אינן מתאימות, ובצדק סבר כך, הואיל ואינן עונות על הדרישות אשר הוצבו בתסקיר המעצר של שירות המבחן, ועל כן אין בהן כדי לאיין את מסוכנותו של העורר.

כמובן שאם תימצא חלופה מתאימה, העונה על הדרישות אשר פורטו בתסקיר המעצר יהיה מקום לשוב ולבחון את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר".

3.ביום 26.9.05 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בפני בית המשפט המחוזי במסגרתה ביקש להורות על קבלת תסקיר מעצר מעודכן באשר לחלופה נוספת שהציע העורר בבית דודו. בית המשפט המחוזי דחה ביום 8.11.05 את הבקשה וקבע כי חלופת מעצר עבור העורר תיבחן רק לאחר עמידתה בכל התנאים שנקבעו בתסקיר המעצר, דהיינו חלופה מרוחקת מן המתלוננת, אשר תוכל להציב גבולות ברורים ותשולב עם הליך טיפולי. כמו כן קבע בית המשפט כי בחינת חלופת המעצר שהוצעה מעלה כי היא אינה ראויה ומספקת הגנה למתלוננת ולעדי התביעה. על החלטה זו הוגש בשנית ערר לבית משפט זה. ביום 8.2.06 דחה בית המשפט (כב' השופט ג'ובראן) את הערר וקבע כי החלטת בית המשפט המחוזי מבוססת ומנומקת היטב ואין מקום להתערב בה.

4.ביום 16.4.06 הוריתי על הארכת מעצרו של העורר בארבעים וחמישה ימים. ביום 25.4.06 הוגשה בקשה נוספת לעיון חוזר בפני בית המשפט המחוזי בה הוצעה חלופת מעצר בישיבת "שערי גילה" במושב מטע שליד בית שמש, וכן הומצאו שמות של שני מטפלים אשר יעניקו לעורר הליך טיפולי במסגרת חלופת המעצר. לאחר הזמנת תסקיר מבחין נוסף דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של העורר ביום 29.5.06. בית המשפט ציין כי שירות המבחן שב והתרשם כי מהעורר נשקף סיכון ממשי ואף החלופה שהוצעה נדחתה על ידו. כן ציין בית המשפט כי הטיפול שהוצע על ידי העורר אינו כולל בשלב זה תוכנית טיפולית, וכי ממילא נראה שהעורר מתנגד לטיפול ולכן האפקטיביות של הטיפול מוטלת בספק.

5.על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערר לבית משפט זה. בית המשפט (מפי כב' השופטת פרוקצ'יה) קבע כי ניתנת לעורר שהות נוספת לפעול לאיתור חלופה אחרת ולהגיש בתוך 15 יום הודעה מעדכנת. לאחר מתן תסקיר מעצר משלים דחה בית משפט זה את הערר. בית המשפט קבע כי מדובר באדם שמסוכנותו כלפי המתלוננת מצויה ברף גבוה מאוד וכי החלופות שנבדקו נמצאו בלתי מתאימות.

6.לאחר דחיית הערר שב העורר והגיש בקשה לעיון חוזר בפני בית המשפט המחוזי, ובה הציעה משפחתו של העורר לשאת בעלויות שהותו של העורר בחלופה שהוצעה על ידי שירות המבחן במסגרת ישיבת "מוסדות נחלת צבי". בית המשפט המחוזי שב ודחה ביום 6.9.06 גם בקשה זו. בית המשפט ציין כי בשל מסוכנותו הרבה של העורר כלפי המתלוננת וחששה של המתלוננת ממנו ספק אם תימצא חלופה מתאימה במקרה זה, וזאת גם לאחר שהמתלוננת סיימה להעיד. בית המשפט שב וציין כי הסתייגותו של העורר מדרישת שירות המבחן לקבל טיפול פוגעת באפקטיביות של כל טיפול שיערך. בית המשפט הדגיש כי החלופה שהוצעה לא לוותה בהצעה להליך טיפולי, וכי לא היתה התייחסות של שירות המבחן למענה הטיפולי שמציעה הישיבה באמצעות עובד סוציאלי. עוד הוסיף בית המשפט כי החלופה שהוצעה אינה הרמטית דיה והפרת תנאי השחרור על ידי העורר יכולה להיוודע לערבים רק בתוך כשעה. כן ציין בית המשפט כי ההליכים בתיק העיקרי מתקדמים בקצב מזורז. מכאן הערר שבפניי.

7.בא-כוח העורר טוען כי בית המשפט המחוזי למעשה כלל אינו מוכן לשחרר את העורר לחלופת מעצר כלשהי ולפיכך דחה את ההצעה האחרונה שהיתה מקובלת על שירות המבחן, וזאת למרות שבית משפט זה קבע כי באופן עקרוני יש מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. עוד טוען הסנגור כי בית המשפט המחוזי התעלם מהתמשכות המשפט ומנקודת האיזון המשתנה לאור התמשכות זו. עוד מציין הסנגור כי לעורר אין כל עבר פלילי וכי הוא אדם נורמטיבי. כן לטענתו התגלו במהלך המשפט סתירות משמעותיות בין עדויות המתלוננת ובתה ולפיכך חל כרסום ראייתי. עוד מציין הסנגור כי העורר והמתלוננת התגרשו בחודש יוני האחרון ובכך יש בכדי להפחית ממסוכנותו. הסנגור ציין כי סיום המשפט נקבע ליום 5.11.06, אך יש ספק אם אכן יסתיים המשפט עד אז.

8.באת-כוח המדינה טענה בפני כי העבירות המיוחסות לעורר חמורות ביותר. כן ציינה כי התסקיר אמנם התייחס לחלופה שהוצעה באופן חיובי אך ציין כי נשקפת מהעורר מסוכנות ולא קבע בפירוש כי החלופה מתאימה. לטענתה, בעדותו של העורר בבית המשפט ניתן היה להתרשם כי העורר נסער מאוד וכועס. כן היא טוענת כי חלופה מתאימה תהיה מרוחקת גיאוגרפית מהמתלוננת ולא תתבסס על התקשרות כלכלית. באת-כוח המדינה שציינה כי המתלוננת חזרה ואמרה מספר פעמים כי אם העורר ישוחרר היא מבקשת לשהות במעון סגור.

9.המעשים המיוחסים לעורר כוללים מעשי אונס שנמשכו לאורך תקופה של כ-3 שנים, תקיפת המתלוננת והטרדתה ואף איומים ברצח כלפיה. מעשים אלו חמורים ומצביעים על מסוכנות רבה הנשקפת מהעורר. נאמר לא אחת בנוגע לעבירות אלימות במשפחה כי הן מאופיינות בהתפרצויות זעם בלתי נשלטות ולפיכך חלופת מעצר בדרך-כלל לא תצליח לאיין את המסוכנות הנשקפת מהחשודים בעבירות אלו (ראו למשל בש"פ 5273/99 פלוני נ' מדינת ישראל , תק-על 99(3) 205). חששות אלו אינם בעלמא. התופעה של פגיעה חמורה או אפילו רצח על רקע סכסוך בין בני זוג אינה זרה, לצערי, לחברה הישראלית. אין זה נדיר אף לשמוע על מעשים מעין אלו שמבוצעים לאחר פרידת בני הזוג ואף לאחר גירושיהם. חשש זה גובר בנסיבות הקונקרטיות של עניין זה בייחוד לאור התרשמותו של שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות הפגיעה במתלוננת. לפיכך, אין בית המשפט רשאי לקחת את הסיכון של שחרור העורר תוך הותרת החשש לפגיעה במתלוננת. אמנם בעניין דנן נקבע הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית משפט זה כי בעיקרון ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר אשר תאיין את מסוכנותו. עם זאת, ברור כי חלופה זו צריכה לספק פיקוח הדוק במיוחד על העורר על מנת למנוע כל פגיעה במתלוננת, חלופה שתניח את דעתו של בית המשפט שלא נצפה כל סיכון למתלוננת אם ישוחרר העורר לחלופה כמוצע. החלופה המוצעת על ידי העורר אינה מספקת את הפיקוח הדרוש. אין מדובר בחלופה המרוחקת באופן משמעותי ממקום מגורי המתלוננת. יתרה מכך, מתוך עדותם של הערבים בפני בית המשפט המחוזי עולה כי הפיקוח המוצע על העורר אינו צמוד. אחד הערבים העיד כי לו יפר העורר את תנאי השחרור ייוודע לו הדבר תוך כשעה. שעה זו עלולה להיות קריטית. בשעה זו קיים חשש לפיו יוכל העורר, אם ירצה בכך, להיעלם וחלילה להגיע אל המתלוננת. לפיכך לא ניתן לומר כי חלופה זו מאיינת את מסוכנותו של העורר. מעבר לכך, שירות המבחן, אשר כאמור התרשם ממסוכנותו של העורר, סבר כי יש לשלב את חלופת המעצר עם הליך טיפולי. הליך טיפולי רציני לא הוצע במסגרת החלופה שהובאה בפני בית המשפט. בנסיבות אלו אין בידי לקבל את הערר.

הערר נדחה.