בש"פ 3228/07 פלוני נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' נועם) מיום 14.3.2007 בב"ש 9175/07 אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 3014/07.

1.

העורר, עולה חדש הנשוי ל-צ' (להלן: המתלוננת ) ואב לארבעת ילדיהם, עומד לדין בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה בנסיבות מחמירות. על-פי המתואר בכתב האישום ביום 9.2.2007 נסע העורר במונית מירושלים לדירתו במעלה אדומים. טרם עלייתו למונית שתה העורר בירה. משהגיעו ליעדם, הודיע העורר לנהג המונית כי אין באמתחתו כסף מזומן ועל-כן עלו השניים לדירתו בה נמצאו באותה עת המתלוננת ושניים מילדי בני הזוג (האחד פעוט והשני כבן עשר וחצי). בעוד נהג המונית ממתין על מפתן הדלת התגלע וויכוח בין העורר לבין המתלוננת על רקע רצונו של העורר לשלם עבור הנסיעה. בשלב זה החל העורר לנגד עיני הילדים לחבוט ולבעוט במתלוננת ומשך אותה לכיוון המטבח, שם נטל סכין בעלת להב של כ- 17 ס"מ וניסה לדקור אותה בבטנה. המתלוננת נאבקה בעורר וכתוצאה מן המאבק נחתכה בידה ונפלה אל הרצפה. בעודה שרועה על הרצפה המשיך העורר בניסיונותיו לדקור את המתלוננת עד שהילד ונהג המונית התערבו בנעשה וגרמו להפסקת האירוע.

2 .

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. לא התעוררה מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה לביסוס עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, ואף-על-פי שבא-כוח העורר חלק על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירה של חבלה בכוונה מחמירה סבר אף הוא שדי בראיות הקיימות כדי להקים עילת מעצר. הדיון התמקד, אפוא, בשאלת חלופת המעצר. בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של העורר המליץ שירות המבחן על שחרורו למעצר בית בדירת אמו בלוד בפיקוח משפחתו (פרט לאם מתגוררים בדירה זו גם אחותו הבגירה ואח שהינו קטין ובשכנות אליהם מתגוררות שלוש אחיות נוספות). המלצת שירות המבחן נסמכה על עברו הנקי של העורר, אשר התרשם מדברי המתלוננת כי גילויי התוקפנות וחוסר השליטה אצלו נובעים משתיית אלכוהול בציינו כי תחת השגחה יש סיכוי כי המעשים לא יישנו. עוד נסמכה ההמלצה על התרשמות שירות המבחן כי בני משפחת העורר נכונים לסייע לו ולפקח על הרגלי השתייה שלו. עם-זאת צוין בתסקיר, כי אין בסביבת מגורי האם מרכז מתאים לטיפול בו (דרוש מרכז בו עובדים דוברי אמהרית). בדחותו את המלצת שרות המבחן קבע בית המשפט כי אין ליתן בעורר אמון שיקיים את תנאי השחרור ולא יסכן את ביטחון הציבור שכן המעשים המיוחסים לו מלמדים על מסוכנות ועל היעדר שליטה אצמית ובייחוד משנעשו בנוכחות ילדיו ואדם נוסף ובשל עניין של מה בכך. בית המשפט הדגיש כי קיים סיכון שהעורר ישוב וישתה ויגיע במצב כזה לדירת המתלוננת וינסה לפגוע בה. עוד סבר בית המשפט כי מתעורר ספק באשר למסוגלותן של אמו ואחיותיו לפקח באופן יעיל על קיום תנאי חלופת המעצר ולמנוע ממנו שתייה חריפה עד תום ההליכים נגדו. בשולי הדברים הוסיף בית המשפט וציין כי בין יתר שיקוליו הובאה בחשבון העובדה כי ההליך בעניינו של העורר צפוי להיות קצר יחסית, שכן פרט לתשתית הראיתית הנסמכת על שלוש עדויות שונות (המתלוננת, נהג המונית וחוקרת הילדים) אין העורר מכחיש את עצם נטילת הסכין ופציעת המתלוננת בידה.

מכאן הערר שבפניי.

3.

העורר טוען כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי בנסיבות העניין אין בנמצא חלופת מעצר הולמת להשגת תכלית המעצר. העורר סבור, כי החלטת בית המשפט אינה מייחסת משקל מספיק לכך שהמתלוננת הבהירה לשרות המבחן כי ככלל התנהגותו אינה אלימה והגדירה את מערכת יחסיהם כתקינה. כמו-כן, סבור העורר כי שגה בית משפט קמא בדחותו את המלצת שרות המבחן. לדידו, הקביעה כי הוא אינו ראוי לאמון אינה נותנת ביטוי לעברו הנקי ולהתרשמות שרות המבחן כי הוא בעל תפישת עולם נורמטיבית. העורר טוען כי אין ממש בחשש שהובע כי הוא עלול לשתות לשכרה ולנסות לפגוע במתלוננת, שכן האירוע נשוא פרשה זו הינו חריג בנוף חייו ובמהלך הדיון אף הוצע לקבוע לגביו תנאי שחרור ופיקוח הדוקים במיוחד ובכללם איזוק אלקטרוני והתייצבות יומית בתחנת המשטרה הסמוכה מאוד לדירת האם בלוד.

לטענת המשיבה דין הערר להדחות שכן אין בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. המשיבה ציינה כי בית משפט קמא התרשם שהמפקחות שהוצעו לא תוכלנה להשתלט על העורר ולרסנו וכי בנסיבות העניין אין ליטול סיכון הכרוך בשחרורו. עוד טוענת המשיבה כי המתלוננת הביעה חשש מפני העורר ומפני הישנות מעשי האלימות כלפיה ואף ציינה בפני שירות המבחן כי כשנה קודם לאירוע הוגשה תלונה כנגד העורר אשר בהיותו שיכור פגע באחד הילדים וגרם נזק לרכוש. נוכח על אלו טוענת המשיבה כי אין בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנותו של העורר וכי יש לדחות את הערר ולהותירו במעצר.

4.

דין הערר להידחות. כפי שקבע בית משפט קמא, קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר שעיקרן הודעות העורר, הודעות המתלוננת ונהג המונית והעדות שנגבתה מבנם הקטין של בני הזוג על ידי חוקרת ילדים. העבירות המיוחסות לעורר הן עבירות של אלימות כלפי בן משפחה המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית (ראו סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996). על המסוכנות המיוחדת המיוחסת לנאשם בעבירות מסוג זה עמד בית משפט זה בעבר בציינו כי:

נאמר לא אחת בנוגע לעבירות אלימות במשפחה כי הן מאופיינות בהתפרצויות זעם בלתי נשלטות ולפיכך חלופת מעצר בדרך-כלל לא תצליח לאיין את המסוכנות הנשקפת מהחשודים בעבירות אלו (ראו למשל בש"פ 5273/99 פלוני נ' מדינת ישראל , תק על 99(3) 205 (1999)). חששות אלו אינם בעלמא. התופעה של פגיעה חמורה או אפילו רצח על רקע סכסוך בין בני זוג אינה זרה, לצערי, לחברה הישראלית...לפיכך, אין בית המשפט רשאי לקחת את הסיכון של שחרור העורר תוך הותרת החשש לפגיעה במתלוננת (בש"פ 7626/06 פלוני נ' מדינת ישראל , תק על 2006 (3) 4746 (2006)).

על פי הנטען בכתב האישום היכה העורר את המתלוננת, ניסה לדקור אותה בבטנה תוך שהיא נאבקת עמו והתמיד בניסיונותיו לדקור אותה גם לאחר שנפצעה וכל זאת לנגד עיני שניים מילדיהם וכן לנגד עיני נהג המונית. האירוע האלים נבלם אך בשל התערבות חיצונית מצד נהג המונית ואחד הילדים ובנסיבות אלה צדק בית משפט קמא בקובעו כי נשקפת למתלוננת סכנה ממשית מן העורר. המתלוננת מסרה לשירות המבחן כי העורר מגיע הביתה לעיתים קרובות כשהוא שיכור וכי במצבים כאלו הוא מתקשה לשלוט בעצמו. בנסיבות אלה נראה כי חלופת המעצר שהוצעה אכן אינה מהווה מענה הולם לסיכון הנשקף מן העורר, בייחוד נוכח התרשמותו של בית משפט קמא כי המפקחות שאמורות לשמור את צעדיו אינן מהוות עבורו גורם סמכותי.

אשר על כן, הערר נדחה.