בש"פ 8788/06 ג'מיל ג'ורבאן נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיאה וסרקרוג) מיום 19.10.06 בב"ש 3324/06, בגדרו הורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

ב.(1) כנגד העורר הוגש כתב אישום ביום 19.10.06 המייחס לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 335 (א1) ו- 333 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977; תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 382 (ב) ו- 379 לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין.

(2) לפי הנטען בכתב האישום העורר נשוי לע.ג. (להלן: ע.ג.) מספר חודשים. במהלך נישואיהם נהג העורר לתקוף את ע.ג.: בסביבות חודש יוני חבט העורר בראשה באמצעות ידיו, במהלך ויכוח שהתפתח על רקע ביקור שערכה ע.ג. בבית הוריה; בסביבות חודש אוגוסט חבט העורר בראשה של ע.ג. באגרופים, על רקע השתתפותה בחתונת חברתה; בתאריך 31.8.06 חבט העורר בראשה של ע.ג. באמצעות ידיו וסטר בפניה, לאחר ששבה מביקור בבית דודתה; ביום 1.9.06 לאחר שע.ג. שבה מבית הוריה, תקף העורר באמצעות אלה מעץ את רגליה וגבה. בעקבות מעשי העורר ברחה ע.ג. לבית הוריה וחזרה רק ביום המחרת; ביום 2.9.06, נכנס העורר בשעה 11:30 הביתה, שם שהתה ע.ג. באותה עת. העורר נעל את הדלת, שם את המפתחות בכיסו, והחל להכות את ע.ג. באגרופיו. ע.ג. ניסתה להימלט מפניו ופתחה חלון בפרוזדור הבית תוך שהיא קוראת לעזרה ומתחננת בפני העורר שיפסיק להכותה. העורר סגר את החלון, והמשיך להכותה. ע.ג. נמלטה לגג הבניין, שאינו מגודר בגדר. העורר תפס אלה מעץ אשר הייתה בבית ודלק אחריה, תוך שהוא מנסה לתקוף אותה באמצעותה ולהפחידה. בהמשך, גרם העורר לנפילתה של ע.ג. מקומת הגג על רצפת הבטון שבכניסת הבית, מגובה של כ- 4 מ', בכך שהתקרב לע.ג. עד כדי מרחק של מטר אחד ממנה כשהוא מנופף מולה באלה במטרה לתקוף אותה. כתוצאה מכך, נגרמו לע.ג. שבר בחוליה בעמוד השדרה ושבר בפרק עקב הרגל, והיא אושפזה עד ליום 7.9.06.

(3) לכתב האישום צורפה בקשה מטעם המשיבה למעצר המשיב עד תום ההליכים. בבקשה ציינה המשיבה כי בידה ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר, הכוללות, בין היתר, הודעות של ע.ג., הודעות של שכנה שגרה בסמוך למקום האירוע ותעודות רפואיות, וכי קמה לעורר חזקת המסוכנות מכוח סעיף 21 (א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996. לטענת המשיבה, קיים חשש כבד כי שחרור העורר יסכן את בטחון הציבור בכלל וביטחון ע.ג. בפרט, וכי הוא עלול לשבש הליכי משפט.

ג.(1) בית המשפט קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת למסכת של אירועי התקיפה שפורטו בכתב האישום. נקבע, כי אין בראיות שהובאו ע"י בא כוח העורר, לפיהם נפלה ע.ג. כתוצאה משימוש יתר במים וסבון בעת שרחצה את ביתה, לכרסם כל עיקר בראיות התביעה. נקבע, כי לאור העיקרון המתווה את דרך פעולתו של העורר, ונוכח המסכת העובדתית המצביעה על החמרה במעשיו, מתקיימת עילת מסוכנות המצדיקה את מעצרו עד לתום ההליכים. בית המשפט לא שקל חלופת מעצר, בנמקו את קביעתו במסוכנות העורר; בגישה העקרונית של העורר לגבי מעמדה של ע.ג. בחייהם המשותפים; ובפחד ובאימה בה נתונה ע.ג. מאז האירוע. בית המשפט קבע שיתכן כי יהיה מקום לבחון חלופת מעצר לאחר שע.ג. תסיים את מתן עדותה.

(2) מכאן הערר.

ד.(1) לטענת העורר, שגה בית המשפט בכך שעצר את העורר עד לתום ההליכים ללא קבלת תסקיר מבחן. זאת, לנוכח החשיבות הרבה של תסקיר המבחן בהליכי מעצר בעבירות אלימות במשפחה, ולנוכח עברו הנקי של העורר. בא כוח העורר קבל על קביעת בית המשפט, שיחזור וידון בחלופת מעצר, אם ימצא לנכון, רק לאחר עדותה של ע.ג.. זאת, מכיוון שפרק ההוכחות בתיק הנדון, לטענתו, יתמשך עוד חודשים אחדים, בהם ישהה העורר במעצר לשווא. נטען, כי מסוכנותו לכאורה של העורר ממוקדת ברעייתו ע.ג., ואותה ניתן לאיין בחלופת מעצר הולמת.

(2) בדיון טען בא כוחו המלומד של העורר, כי במקרים חמורים יותר הוזמן תסקיר; המדובר באדם ללא עבר פלילי ובעל נכות בעינו (עין זכוכית); הוא טוען לחפותו; נטען כי ניתן לאיין את מסוכנותו, למשל, על ידי איזוק אלקטרוני.

(3) בא כוח המדינה סבר, כי יש די והותר כלים למדידת המסוכנות בכגון מקרה זה, שעה שאין המדובר באירוע חד פעמי של התלהטות יצרים נוכח חומרת המעשים; ישנם מקרים שבהם אין כל חלופה שתפיג מסוכנות, והחשש הוא פן בלהט יצרים יבואו הפרת תנאי השחרור ואלימות כנגד האשה.

ה.(1) עיינתי בתעודה פסיכיאטרית מיום 17.9.06; לפיה גישתו של העורר לרעייתו היא "אשה צריכה לעשות את מה שהגבר אומר לה"; העורר שלל אלימות כלפי אשתו. הסיכום הוא כי העורר בעל "מאפייני אישיות גבוליים-עברייניים" אך לא חולה נפש במובן המשפטי, והוא כשיר לעמוד לדין ומבדיל בין טוב לרע.

(2) עיינתי במקצת הראיות, ואכן לפי הודעת האשה מיום 12.9.06 ספגה לכאורה אלימות רבה מבעלה. הדבר מגבש חזקת מסוכנות סטטוטורית וגם מהותית. השאלה היא הניתן להפיג חזקה זו בחלופה. לעת הזאת התשובה אינה בחיוב. על פני הדברים – בכל הכבוד - יש היגיון רב בגישת בית המשפט קמא באשר להיתכנות להתייחסות לחלופה לאחר שתישמע עדותה של המתלוננת. לדידי אף יש מקום לשמיעת עדות כזו בהקדם האפשרי, במיוחד מטעמה של המתלוננת ומאינטרס הציבור, כדי למנוע לחצים. ואולם, דווקא הואיל והמדובר באדם בעל עבר נקי שהוא בעל מאפייני אישיות "גבוליים-עברייניים", אף אם אינו חולה נפש במובן המשפטי, יש מקום כי יוזמן תסקיר מעצר שיציג את התמונה כולה. מצטט חברי השופט ד' חשין (בש"פ 8171/06 עבדלימוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)) את דברי השופטת ארבל בבש"פ 7626/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), שעל עבירות אלימות במשפחה נאמר לא אחת "כי הן מאופיינות בהתפרצויות זעם בלתי נשלטות ולפיכך חלופת מעצר בדרך כלל לא תצליח לאיין את המסוכנות ... לפיכך אין בית המשפט רשאי לקחת את הסיכון של שחרור העורר תוך הותרת החשש לפגיעה במתלוננת". דברים אלה מקובלים עלי, ועמם גם הערת השופט חשין כי "עם זאת, בשל המעמד הפסיכולוגי החזק וההתנהגות הלא רציונלית הטבועים בעבירות מסוג זה, שמור תפקיד מיוחד לתסקיר המעצר בקביעה אם ניתן לאיין את מסוכנותו של הנאשם בחלופת מעצר אם לאו". כשלעצמי אוסיף, כי טוב ככלל שתהא בפני בית המשפט, בוודאי במקרים שיש בהם בעייתיות נפשית מזה ועבר נקי מזה, תמונה כוללת באשר לאדם שלפניו מאת גורם מקצועי אמין, במקרה דנא אמנם הוצגה חוות הדעת הפסיכיאטרית, אך יש בתסקיר כדי להשלימה ולשבצה במסגרת כוללת. אני ער לעומס הרב המוטל על שירות המבחן. ולא בכל מקרה מוצדקת הזמנת תסקיר (ראו בש"פ 1092/05 תראבין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (מפי השופטת – כתארה אז – ביניש)), בשעה שהנתונים ברורים, אך סבורני מקרה כמו זה שלפנינו מוצדק תסקיר, בשל הטעמים שנמנו; ואני מקדים תודה לשירות המבחן. תסקיר המעצר באשר למסוכנות, לכלל התמונה ולאפשרות לחלופות, אם בכלל, יונח בתוך 30 יום על שולחנו של בית המשפט המחוזי, שיבחן את הדברים בין היתר נוכח התסקיר ונוכח לוח הזמנים באשר לעדות המתלוננת. איני קובע כל מסמרות באשר להחלטה שיקבל בית המשפט. במובן זה, של הזמנת תסקיר, מתקבל הערר. עד להחלטה אחרת יישאר העורר במעצר.