בש"פ 6575/09 חגי אפללו נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת שטמר) מיום 10.7.09 בתיק מ"ת 4688-02-09, שבמסגרת בקשה לעיון חוזר ביטלה את החלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי (השופט שפירא) מיום 1.7.09, להקל בתנאי מעצר הבית בו שרוי העורר ולאפשר לו לצאת לעבודה.

רקע

ב.

כנגד העורר הוגש ביום 8.2.09 כתב אישום, בו מיוחסות לו עבירות של סחיטה באיומים, הטרדה, פגיעה בפרטיות, תקיפה ונסיון תקיפה, כל זאת כנגד בת זוגו לשעבר (להלן המתלוננת ) ובני משפחתה. בכתב האישום נטען, כי על רקע יחסו השתלטני והאובססיבי של העורר כנגד המתלוננת וסירובו להשלים עם פרידתה ממנו, איים באלימות כלפיה וכלפי בני משפחתה וביקש לסחוט מהם כספים שלא כדין.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 17.3.09, הורה בית המשפט המחוזי (השופט שפירא) על שחרור העורר לחלופת מעצר בפיקוח בני משפחתו, בתוספת איזוק אלקטרוני, ותוך איסור ליצור קשר עם המתלוננת ובני משפחתה. ערר המשיבה שהוגש על החלטה זו נדחה, בכפוף להעלאת סכומי ההפקדה והערבות (ראו החלטתי בבש"פ 2476/09 מיום 20.3.09). העורר שוחרר לחלופת מעצר ביום 1.4.09.

ד.

ביום 3.6.09 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, שעניינה היתר ליציאה לעבודה. ביום 7.6.09 נעצר העורר בגין תלונה חדשה שהוגשה למשטרה שעניינה הטרדות טלפוניות חוזרות ונשנות על-ידי העורר או מי מטעמו, בנסיון לאתר את המתלוננת. עקב כך, הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר למעצר העורר עד תום ההליכים, נוכח הפרת תנאי המעצר. ביום 15.6.09 דחה בית המשפט המחוזי (השופט שפירא) את בקשת המשיבה לעיון חוזר, בקבעו, כי לא היה מקום לבקשה כזו בטרם הושלמה חקירת התלונה החדשה; נקבע כי ככל שסברה המשיבה כי החקירה מחייבת את מעצרו של העורר, היה עליה לעשות זאת באמצעות בקשת מעצר לצרכי חקירה, ולא באמצעות בקשה לעיון חוזר. לגופו של עניין נקבע, כי לא הוצגו ראיות של ממש הקושרות את העורר לשיחות האיום. ביחס לבקשת העורר לצאת לעבודה נקבע, כי אף שאין מניעה עקרונית לבחון אפשרות זו, ראוי להמתין עד להשלמת החקירה הנערכת. על כן, שוחרר המשיב לחלופת המעצר הקודמת בה שהה. ביום 1.7.09 אישר בית המשפט המחוזי (השופט שפירא) את יציאת העורר לעבודה בימים א-ה בין השעות 07:00 עד 21:00 בפיקוח, וזאת אף שהחקירה טרם הושלמה, כיון שלא העלתה בינתיים כל ממצא נגדו.

ההחלטה נשוא ערר זה

ה.

ביום 3.7.09 חזרה וביקשה המשיבה את מעצר העורר עד תום ההליכים במסגרת בקשה לעיון חוזר, וכן ביקשה לעכב את יציאתו לעבודה; זאת - עקב תלונה נוספת שהגישה המתלוננת בגין שיחות מטרידות שנעשו ביום 1.7.09. ביום 10.7.09 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת שטמר), כי על מנת לקבוע שהופרו תנאי חלופת המעצר, ניתן להסתפק בראיות לפיהן קרוב לודאי שהיתה הפרה, ואין צורך להשתכנע בכך מעבר לספק סביר. במקרה זה השתכנע בית המשפט כי קרוב לודאי שהעורר הוא המטריד את המתלוננת, על סמך רשימת השיחות במכשיר הסלולרי שלה שכללה שיחות שהיא תיארה כמאיימות, זיהוי קולי של העורר על ידי המתלוננת, הרקע האובססיבי של העורר, וטענת המתלוננת כי אין אחרים המציקים לה. כיון שהסיכון המשמעותי בפניו יש להגן על המתלוננת ובני משפחתה הוא סיכון של פגיעה פיסית ולא הטרדות טלפוניות, נקבע כי העורר יוכל להמשיך ולשהות בתנאי מעצר הבית. עם זאת, כיון שהיציאה לעבודה מצריכה את ביטול האיזוק האלקטרוני ומאפשרת, לכאורה, חופש פעולה לפגיעה פיסית, הוחלט לבטל את היתר היציאה לעבודה שניתן לעורר. צוין, כי אם יימשכו השיחות, וככל שיהיה זיהוי קולי או איכון של מקום יציאתן, תהא בכך עילה לעיון מחדש בשאלה האם להשיב את העורר למעצר. בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר על החלטה זו לשופט שפירא נדחתה, מן הטעם שאין מדובר בבקשה לעיון חוזר, אלא בערר (החלטות מיום 6.8.09 ו- 9.8.09). מכאן, הערר הנוכחי, שהוגש ב- 17.8.09.

הטענות בערר

ו.

בערר נטען, כי לא ראוי היה שהתיק יישמע בפני שופט אחר לאחר שהשופט שפירא דן בו מהותית, וכי הדבר גרם לכך שהתקבלו החלטות סותרות על סמך אותה תשתית עובדתית ונסיבתית (כיון שבתלונה השניה לא נוספו כנטען ראיות חדשות הקושרות את העורר לשיחות). לגופו של ענין נטען, כי לא נעשים מאמצים מספקים בכדי לקדם את החקירה כנגד העורר, ועל כן אין הצדקה לפגיעה האנושה והמתמשכת ביכולתו להתפרנס. הוטעם, כי העורר מושבת מעבודתו מזה חצי שנה, וכי ההליכים בתיק העיקרי צפויים להימשך זמן רב.

ז.

בדיון טען עו"ד סגל כנגד העובדה שלא נחקרה תלונת המתלוננת שעל יסודה החליטה השופטת שטמר. נטען, כי העורר - אדם ללא הרשעות קודמות - קורס כלכלית, והדעת נותנת כי לא יסכן את חרותו לאיים על המתלוננת ביום שבו עניינו נדון, כפי שנטען נגדו ב-1.7.09.

ח.

באת כוח המדינה טענה, כי בתי המשפט הלכו כברת דרך ארוכה לקראת העורר חרף מסוכנותו בשל התנהגותו האובססיבית. העורר נחקר באשר לתלונות ממאי 2009 שהגיש מכר של המתלוננת; אך תלונת המתלוננת מ-1.7.09 אמנם טרם נחקרה.

הכרעה

ט.

עיינתי בהחלטות השונות. בטרם אתיחס אליהן אציין, כי אין רבותא בכך שתיק מעצרים עובר משופט לשופט, בודאי בימי פגרה. על פי השכל הישר עדיפה המשכיות, אך היא אינה תנאי בבתי המשפט לדרגותיהם, בנסיבות העומס. השופט - כתארו אז - מצא (בש"פ 6327/99) קורעי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ציין כי:

"אילוצי שיטת העבודה בבתי המשפט אכן מחייבים העברת תיקים משופט לשופט ומהרכב להרכב. בעצם ההעברה אין כל פסול, ובלבד שהשופט או ההרכב שלפניהם החל הדיון לא נתנו בו כל החלטה בעלת משמעות מהותית. מעת שניתנה החלטה שיש בה תוכן מהותי, שוב אין זה מן המידה – בהיעדר נסיבות של אילוץ לעשות כן – להעביר את התיק לשופט או להרכב אחר, שמטבע הדברים אינם קשורים להשקפת השופט או ההרכב שלפניהם החל הדיון".

ואולם, בנידון דידן באילוץ עסקינן, שכן הוגשה תלונה חדשה בנושא רגיש, והשופט שפירא היה בפגרה; האם צריך היה להמתין לשובו? התשובה אינה בחיוב. בית המשפט (השופטת שטמר) בהחלטתו מיום 10.7.09 ביקש כמסתבר ליטול "מקדם ביטחון", נוכח תולדות היחס האובססיבי של העורר כלפי המתלוננת, וכדי לצמצם ככל הניתן את הסיכון, בדומה לאותם "פרפרים בבטן" שבהחלטתי בתיק מיום 20.3.09. ואכן, שעה שהוצגה לפניו תלונה ספציפית של המתלוננת מיום 1.7.09,לא היה דופי בהחלטה שקיבל. החלק המוקשה הוא היעדר חקירה על-ידי המשטרה מאז התלונה מ- 1.7.09, שאין לו הסבר ראוי, וחופשות אינן יכולות להסבירו בכגון דא. חלפו כמעט חודשיים מאז התלונה, וכחודש וחצי מאז הדיון בפני השופטת שטמר, וחקירה אין. בנסיבות אלה אקבע, כי תוך חודש מהיום על המשטרה לסיים חקירתה - שהיא בנושא ממוקד - ולהודיע ממצאיה באמצעות הפרקליטות לבית המשפט המחוזי, שיגבש עמדתו מחדש נוכח הממצאים. ככל שלא יוגשו הממצאים בפרק זמן זה, וכמובן בהיעדר תלונות חדשות, יוכל העורר לצאת לעבודה לפי ההחלטה מ- 1.7.09; זאת - בכפוף לקביעה מחודשת של הסדר הפיקוח בבית המשפט המחוזי, שכן המפקח המוצע היה נכון בשעתו לשבועיים-שלושה בלבד. בית המשפט המחוזי יקבע איפוא דיון בשבוע האחרון של ספטמבר 2009 (בין ראש השנה ליום הכיפורים).

י.

הערר מתקבל חלקית לפי האמור. עד להחלטה אחרת יוותר העורר במעצר הבית על-פי ההחלטה מ-10.7.09.