בש"פ 10247/05 אורל גוכשטנד נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת (דה-ליאו) לוי) בה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בנצרת, המייחס לו תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש- עבירה לפי סעיף 380 + 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 379 + 382(ב) לחוק; הדחה בחקירה- עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק; ואיומים- עבירה לפי סעיף 192 לחוק. המתלוננת סיפרה בעדותה כי מעשי האלימות נמשכו לכל אורך שנות נישואיהם- 29 שנים, ורק בשל פחדה מהעורר לא העזה להתלונן עליהם. כן העידה כי העורר איים עליה שיהרגה אם תתלונן.

3.יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. ב"כ העורר הסכים כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית והסכים לקיום עילת מעצר סטטוטורית. הדיון התמקד בחלופת מעצר. ביום 17.10.05 החליט בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. על כך הגיש העורר ערר בפני בית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי למרות העדר עבר פלילי וניהול אורח חיים נורמטיבי על-ידי העורר, אין בחלופת המעצר לנטרל את המסוכנות נוכח אופי המעשים שיוחסו לעורר ואיומי הרצח שהופנו כלפי בת זוגו. לפיכך דחה בית המשפט המחוזי את הערר. מכאן הערר שבפניי.

4.בא-כוח העורר שב ומדגיש את העובדה שמדובר באדם בן 50 ללא עבר פלילי, אשר מנהל אורח חיים נורמטיבי. המשפחה חזרה בתשובה לפני מספר שנים, וכל בני המשפחה מנהלים אורח חיים דתי. בא-כוח העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר פסל את חלופת המעצר שהוצגה בפניו, בכפר דתי של ארגון חב"ד בחסותו של הרב המקומי באיזור מרכז הארץ, רחוק ממגורי המתלוננת בנצרת עילית. עוד מציע הוא לעשות שימוש באזיק אלקטרוני העשוי לשמש אמצעי טוב ויעיל לפיקוח על תנועותיו של העורר.

בא-כוח המדינה טען בפניי כי בנסיבות העניין ולאור תסקיר המעצר, לא ניתן לשלול מסוכנות באמצעות חלופת מעצר. לטענתו, החלופה שהוצעה על-ידי העורר אינה מספקת פיקוח צמוד על העורר. כמו כן, לטענתו, מקרה זה אינו מתאים לפיקוח באמצעות אזיק אלקטרוני, שכן אמצעי פיקוח זה אינו מאפשר הגעת המשטרה באופן מידי אם הדבר נדרש, כאשר בענייננו מדובר בנסיעה של כשעה עד שעה וחצי מהכפר שהוצע כחלופת מעצר ועד לבית המתלוננת. לפיכך הסיכון אינו נשלל.

5.במקרה שבפנינו מדובר במערכת יחסים קשה ועכורה בין איש לאשתו. על-פי המיוחס לעורר מדובר בהתנהגות חמורה, מלווה באלימות אכזרית וחסרת רסן. במקרים כגון דא, המבוצעים תוך התפרצויות זעם בלתי נשלטות, הכלל הוא כי לא תינתן חלופת מעצר, בשל החשש כי חלופה זו, התלויה בדרך-כלל ברצונו הטוב של הנאשם, לא תהיה אפקטיבית (ראו בש"פ 5273/99 פלוני נ' מדינת ישראל , לא פורסם, ניתן ביום 18.8.99). החשש ממסוכנותו של העורר מתעצם לנוכח האישומים המיוחסים לעורר בדבר איומים להרוג את המתלוננת אם תתלונן נגדו.

אף המרחק בין מגורי המתלוננת לחלופת המעצר המוצעת אין בו כדי לאיין את החשש מפגיעה במתלוננת או מניסיון להשפיע עליה, בייחוד כאשר מדובר בחלופה אשר אינה מספקת פיקוח צמוד על העורר. אני מסכימה עם הערכאות דלמטה כי העדר עבר פלילי והתנהגותו הנורמטיבית של העורר אינן מפריכות את מסוכנותו כלפי המתלוננת ואת החשש משיבוש הליכי משפט. לכך יש להוסיף את תסקיר המעצר בעניינו של העורר, לפיו התרשם שירות המבחן כי העורר יתקשה לעמוד בתנאים המגבילים שיוטלו עליו, ולפיכך נמנע מכל המלצה טיפולית בעניינו של העורר.

באשר לאזיק האלקטרוני - בית משפט השלום בחן אפשרות זו ודחה אותה, ובית המשפט המחוזי דחה הערר בהדגישו כאמור את מסוכנותו של העורר, אותה לא ניתן להפיג בחלופת מעצר. אף אני השתכנעתי כי אין באמצעי זה, כמו גם בחלופת המעצר, בכדי לאיין את החשש לשלומה של המתלוננת במקרה זה.

עם זאת, אציין כי אם יציע העורר חלופת מעצר אשר תכלול פיקוח צמוד והדוק על העורר, יוכל העורר לשוב ולפנות לבית המשפט לצורך בחינת המלצת שירות המבחן לגבי חלופה זו ובחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר זו.

אשר על כן, הערר נדחה.