בש"פ 1547/10 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' כהן) מיום 16.2.10 בתיק ב"ש 654/10 לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, בתיק פ' 1082/10 המתנהל בבית משפט השלום בירושלים. בהחלטה זו נתקבל ערר על החלטתו של בית משפט השלום (השופט מ' בן עטר) מיום 15.2.10 לשחרור העורר לחלופה בתנאים.

רקע

ב.

כנגד העורר, יליד 1986, הוגש כתב אישום המיחס לו עבירה של תקיפת בת זוג. על פי המתואר בכתב האישום, באמצע דצמבר 2009 תקף העורר את בת זוגו, קטינה ילידת 1993 הנמצאת בהריון מתקדם, הפיל אותה על גרם מדרגות והיכה אותה כנטען בבעיטות ואגרופים, כשהוא גורם לה חבלה של ממש. בית משפט השלום בירושלים (השופט בן עטר). קבע (13.1.10), כי קיימות ראיות לכאורה, אם כי חלשות, ובהן קשיים של ממש. כן נקבע, כי נשקפת מן העורר מסוכנות משמעותית, הנובעת מעצם העבירה המיוחסת לו, מבעיה פסיכיאטרית ממנה הוא סובל וכן מהרשעות קודמות בעבירות אלימות. עם זאת נקבע כי ניתן לשחררו לחלופת מעצר, אף ללא תסקיר, במעצר בית מלא עם פיקוח אלקטרוני מחוץ לירושלים; ואולם, משלא נמצאה חלופה מתאימה לאמור, נותר העורר במעצר עד תום ההליכים תוך שמירת זכותו לעיון חוזר אם יוכל להציע חלופה כנדרש.

ג.

העורר פנה לבית המשפט המחוזי, שם הציע בא כוח העורר חלופת מעצר בבית דודתו, ובית המשפט (השופטת בן אור) הורה על הזמנת תסקיר לבחינת אפשרות זו. בתסקיר הוערכה רמת מסוכנות גבוהה ולא הומלץ על החלופה או על חלופה המוצעת כלל עם זאת, הורה בית משפט השלום, בהחלטתו מיום 15.2.10, על שחרור העורר לחלופת מעצר בבית דודתו אשר בקרית חיים, באיזוק אלקטרוני, תוך אפשרות לצאת עמה לעבודה מדי יום, והפקדת ערבויות. זאת, נוכח חולשת הראיות ומרחק החלופה ממקום מגורי המתלוננת בירושלים. בית המשפט נימק – בין השאר – אל נכון, בכך ששירות המבחן בוחן את הדברים מזוית המסוכנות, ועל בית המשפט לראות התמונה במלואה, הכוללת את נושא הראיות.

ד.

על החלטה זו עררה המדינה לבית המשפט המחוזי, ועררה התקבל ביום 16.12.10, והוחלט על מעצר העורר עד תום ההליכים. הודגש, כי התסקיר בעניינו של העורר היה שלילי ביותר, וצוינו בו התנהגותו האלימה של העורר בעבר, התפרצויות הזעם שלו והקושי שלו לעמוד בגבולות. נאמר, כי הרשעותיו הקודמות כוללות עבירות סמים ואלימות, וכי בגין אלימות כלפי חברתו לשעבר נידון לשמונה חודשי מאסר. נאמר, כי מדובר בתיק שניתן לסיים את שמיעתו בקרוב ויש לפנות לבית משפט השלום לקביעת דיון והתביעה הסכימה לכך. על כן הוחלט כאמור.

הערר והדיון

ה.

העורר עותר לשחרורו לחלופת מעצר, בהתאם להחלטת בית משפט השלום. נטען לחולשת הראיות בתיק, כפי שקבע בית משפט השלום עוד בראשית הדרך, דבר שהתביעה אינה חולקת עליו. כן נטען, כי חולשת הראיות גם יש בה כדי להפחית ממסוכנות העורר. נאמר, כי החלטת בית משפט השלום

באשר לחלופת המעצר ניתנה לאחר איזון כל השיקולים, ועל כן לא היה מקום להתערב בה. עוד נטען, כי אין לתת משקל מכריע במקרה זה לתסקיר שירות המבחן, הן נוכח המלצתו הראשונית של בית המשפט לחלופת מעצר אף ללא תסקיר, והן נוכח מסקנת התסקיר כי לא ניתן להמליץ על כל חלופה שהיא, שמשמעה התיחסות למסוכנות בלבד ולא לפרמטרים האחרים. בדיון עידכן עו"ד הלוי כי שמיעת הראיות נקבעה ל- 12.5.10.

ו.

עו"ד הלוי טען לעורר, כי המדובר במקרה קיצוני בגדרי חולשת הראיות, כפי שציין בית משפט השלום; הן הסתירות והן הממצאים האוביקטיביים מעידים על רעיעות הבסיס לתלונה והחשש לתלונת שווא שבאה בשל התנגדות הורי המתלוננת לקשר עם העורר. לשיטת הסניגוריה. נקודת המוצא היא חולשת הראיות, והתנאים שנקבעו תואמים זאת, קרי, חלופה רחוקה תוך מעצר בית ואיזוק אלקטרוני. אכן, שירות המבחן לא המליץ והתמקד במסוכנות, אך שאלת הראיות מחייבת את בית המשפט לתמונה כוללת, ועל כן יש מקום לשחרור לחלופה; העורר עומד על חפותו.

ז.

עו"ד חנאווי טענה למדינה, כי יש צורך בשיקולים מאוד מיוחדים לסטיה מהמלצה שלילית של שירות המבחן, מקום שישנו רקע פסיכיאטרי. התסקיר, טיב העבירה, יחד עם פרשה קודמת שנדונה בפני השופטת חיות (בש"פ 3286/07) בה הוחזר העורר למעצר (אציין כי העורר טוען לגביו שהיה חמור מן הנוכחי ומלווה ובראיות חזקות), מצדיקים לשיטת המדינה מעצר בנסיבות, גם אם יש חולשה בראיות והתיק אינו החמור ביותר.

הכרעה

ח.

עיינתי בתיק בהחלטות השיפוטיות, בתסקיר, ברישום הפלילי של העורר ובהחלטתה הנזכרת של השופטת חיות. התסקיר (מיום 4.2.10) מתאר רקע אישי קשה מאוד מבחינות שונות, הידרדרות לפלילים מנעוריו, רקע פסיכיאטרי ופלילי, התפרצויות אלימות, היעדר שיתוף פעולה עם גורמי טיפול וסף גירוי נמוך, וכן מערכת יחסים קשה עם המתלוננת. הוערך סיכון גבוה, והועלו ספקות לגבי החלופה, נוכח האימפולסיביות. הומלץ על מעקב נוכח נסיונות לפגיעה עצמית.

ט.

הרישום הפלילי של העורר ראשיתו בגיל 17 והמשכו במספר תיקים בעבירות סמים, אלימות ואיומים, לרבות מאסר בפועל.

י.

החלטת השופטת חיות עסקה בתיק של שישה אישומים (שלימים נדון עליו העורר לשמונה חודשי מאסר בפועל (גם שם היה חלק מהאישומים קשור בבת זוג). צוין שם, כי "נדרשים לבית המשפט נימוקים כבדי משקל על מנת לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן" וכן צוטט בש"פ 10247/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שלפיו במקרים של התפרצויות זעם לא נשלטות לא תינתן ככלל חלופה.

יא.

המקרה דנא מציג דילמה לא פשוטה. אין חולק, לרבות התביעה, כי ישנה חולשה ממשית בראיות. לדבר זה צריכה להיות השלכה על המעצר, על פי פסיקה רבה והשכל הישר. ואולם, רקעו של העורר קשה, כעולה מתסקיר שירות המבחן, ומסוכנותו משמעותית. זהו מקרה מיוחד, לא שכיח, שבו מערכת בתי המשפט צריכה ליתן מענה דחוף, ועל כן קיומן של ההוכחות רק ביום 12.5.10 בכגון דא, קרי, שבתיק בעל חולשות ראייתיות - על דעת הכל - ימשיך העורר לשבת במעצר חודשים ארוכים בטרם משפטו, אינו מתקבל על הדעת. על כן יתבקש בית משפט השלום, והחלטה זו תובא לפני הנשיאה או גורם שיפוטי שייקבע על-ידיה כבקשה מאת בית משפט זה – כי המשפט ייערך במהלך השבוע הבא וזה שלאחריו. עסקינן בתיק קטן ממדים ביותר, ובו ארבעה עדי תביעה, מהם חוקרת משטרה (אגב, עיון בכתב האישום מגלה כי מועד האירועים יוחס בתאריך העברי ל"חול המועד חנוכה" שאינו קיים בלוח המועדים העברי – חול המועד נתייחד לסוכות ופסח – ויש להניח שמכין כתב האישום שגג מחוסר היכרות מקרוב, ועל כך ייאמר "כי לכל העם בשגגה"). תיק אשר כזה ניתן לסיימו ביום אחד של שמיעה, ואם נדרשת השלמה קצרה ניתן לערכה במועד סמוך מאוד. לכן יש מקום לסיים את התיק בתוך שבועיים מהיום. ככל שהדבר לא יקרה יובא העורר לפני בית משפט השלום, שישקול לשחרר בתנאים שקבע.

יב.

הערר מתקבל במובן זה שהתיק יובא לפני נשיאת בית משפט השלום או הגורם השיפוטי שייקבע על-ידה, לקביעה דחופה להוכחות במהלך השבוע הבא.