בש"פ 9711/06 יחיא עבדאללה נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר, עורך דין במקצועו, הוגש כתב אישום שבו יוחסו לו סדרת עבירות שעניינן אלימות במשפחה. תיקי אלימות במשפחה הפכו זה מכבר, ולרוע המזל, לעניין שבשגרה באולמות בתי המשפט. עדיין, התיק הנוכחי, חריג באופיו ובמעשים המתוארים בו. העורר ואשתו (להלן: המתלוננת ) נשואים זה לזו כחמש-עשרה שנים. במהלך שנות נישואיהם, כך על פי הנטען, השליט העורר אווירת טרור שהתבטאה בצעקות, קללות, השפלות, נזק לרכוש בבית וכן תקיפה פיזית. ספציפית מתעד כתב האישום, אירועים שונים שאירעו לאורך התקופה שבין השנים 2000 ועד 2006.

אינני רואה לפרט אחת לאחת את העובדות בכתב האישום, ודי לי באזכור של חלק מהן, לצורך ההדגמה: המערער אילץ את המתלוננת לישון בחנייה בחוץ במזג אוויר גשום וקר, הכה אותה בבטנה ובגבה בעוד היא מתאוששת מניתוח קיסרי שעברה, איים עליה כי ימסור לאחיה קלטת שבה היא משוחחת עם גבר מוסלמי בידיעה שהמהלך יכול לסכן את חייה. בהזדמנות אחרת הביא העורר סכין בעלת להב באורך של 15 ס"מ, הצמיד אותה לידה של המתלוננת ופצע אותה. בנוסף, השאיר העורר את המתלוננת על אם הדרך כשהוא מתרחק מן המקום, איים עליה איומים שקשים ומפורשים מהם קשה להעלות על הדעת וכגולת הכותרת לכל אלה העורר הביא תרסיס רעלי מסוג פזטוקס וריסס אותו לתוך פניה ופיה של המתלוננת. המתלוננת ברחה לעבר בית של אחד השכנים ולאחר מכן הובהלה לבית החולים כשהיא סובלת מקשיי נשימה וחבלות שונות בגופה. העבירות בהן הואשם העורר כוללות חטיפה, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת לחבלה ממשית, סחיטה באיומים וכן איומים.

2.במקביל להגשת כתב האישום עתרה המדינה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בתאריך 23.10.06 נעתר בית משפט קמא (כבוד השופט ש' וסרקרוג ס. נשיא) לבקשה והורה על מעצר עד תום ההליכים. ההחלטה מפורטת ביותר, כוללת דיון בתשתית הראייתית, בעילת המעצר, במסוכנותו של העורר וכן באפשרות לחלופת מעצר. באשר לנושא אחרון זה, בית משפט קמא לא ראה להפנות את העורר לקבלת תסקיר של שירות המבחן, משום שמלכתחילה סברה כבוד השופטת קמא כי אין מקום לחלופה, ובדיעבד החלופה שהוצעה-לא אפשרה פיקוח יעיל על העורר. על ההחלטה הוגשה בקשה לעיון חוזר (שנדונה בפני השופט ר' שפירא). הבקשה כללה הצעה לחלופת מעצר שונה מזו שהוגשה בדיון המקורי. בהצעה זו ראתה באת-כֹח העורר משום שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בשאלת המעצר. השופט שפירא שדן בה, סבר כי ההצעה החדשה איננה משקפת שינוי נסיבות, לא הובאו נתונים חדשים שעל כן דחה את הבקשה לעיון חוזר והותיר את העורר במעצר. על החלטה זו הערר בפני.

3.אלה עיקרי הטענות בערר: שגה בית משפט קמא כאשר סבר, כי החלופה האחרת שהוצעה איננה מהווה שינוי נסיבות לעניין עיון חוזר. לגופו של ענין שגה בית משפט בסוברו כי מדובר במסוכנות "כה גבוהה מצידו עד כדי כך שקיימת חובה להחזיקו מאחורי סורג ובריח ולא ניתן להסתפק בחלופת מעצר". בדיון בפני שמה באת-כֹח את הדגש על כך שבית משפט לא ראה לנכון לקבל תסקיר שירות מעצר. זוהי התייחסות קיצונית שלא היה לה מקום. הראש הנוסף בטיעוניה של הסנגורית, עניינו המתלוננת ודרך התנהלותה. לטענת הסנגורית: המתלוננת שינתה דעתה מספר פעמים, היא שלחה מכתבים הן לבית המשפט המחוזי והן לבית המשפט העליון , כרגע עמדתה היא כי היא אינה חוששת מן העורר ומעוניינת בחזרתו לביתה. אמינותה של המתלוננת תיבחן בהמשך. עדיין, לצורך הדיון הנוכחי מדובר ב"כרסום" במסוכנותו של העורר שצריך להביא לכך, כי האפשרות לחלופת מעצר לא תישלל על הסף. באת כֹח העורר מדגישה את העובדה כי העורר הוא עורך דין, אין לו הרשעות קודמות, זו לו הסתבכותו הראשונה עם החוק וגם מטעם זה מתבקשת הפנייתו לקבלת תסקיר מעצר.

4.בא כֹח המדינה בתשובתו הפנה לחומר הראיות בתיק זה, הנותן ביטוי אותנטי למסוכנותו של העורר. המתלוננת נתונה למסכת לחצים שקשה וחמורה ממנה קשה להעלות הדעת. חומר הראיות בתיק כולל גם את הודעתה של אשתו הקודמת של העורר שגם בה התעלל פיזית ונפשית לטענתה.

5.עיינתי בתשומת לב בכל שפע החומר שהוגש לי ולאחר שעשיתי זאת, דעתי היא כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. אינני רואה להתעכב על הפן הדיוני – האם חלופת מעצר שונה מכשירה את הקרקע לעיון חוזר. את הדיון בנושא זה אני משאירה לעת מצוא משום שבתיק הנוכחי, לגופו של עניין וללא קשר להליך הדיוני, נראה לי כאמור כי מקומו של העורר בשלב זה מאחורי סורג ובריח ושום חלופת מעצר לא תסכון כדי להבטיח מפני מסוכנותו. להלן אתייחס בקצרה לרבדים הרלוונטיים, המרכיבים כל החלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים.

6.התשתית הראייתית – למעשה לא הייתה מחלוקת של ממש בדבר קיומה של זו. עדיין, כיוון שהסנגורית טענה לכרסום מסוים שמקורו בפניותיה המאוחרות של המתלוננת לבתי המשפט השונים, יש מקום להתייחסות קצרה. התשתית הראייתית כוללת את תלונותיה של המתלוננת, הודעות של עדים המכירים את בני הזוג שנים רבות ואשר בפניהם התלוננה המתלוננת לאורך אותם שנים. אותם עדים לדבריהם אמרו למתלוננת פעמים רבות להגיש תלונה במשטרה אלא שהיא חששה מפני העורר ונמנעה מכך. ראיה שלא ניתן כמעט לחלוק עליה מצויה בקלטת שהוקלטה על ידי המתלוננת. המתלוננת הקליטה אותו אירוע חמור של ריסוס בחומר נגד יתושים וניתן לשמוע בזמן אמת את זעקותיה, את איומיו של העורר "לא אעזוב אותך עד שתמותי בין ידי", "אני ארביץ לך עד שתחרבני בבגדים" ועוד. ניתן לשמוע גם את בכיו של בנם של בני הזוג שלא הועיל כנראה כדי להרגיע את אביו. על פני הדברים, מדובר בפרץ בלתי נשלט של אלימות מילולית ופיזית שנפסק רק כאשר המתלוננת ברחה.

7.האמור לעיל יש בו מיניה וביה גם מענה לשאלת המסוכנות וחשוב מכך - האם מדובר במסוכנות שכל חלופת מעצר לא תסכון לה. נראה לי כי התשובה מתבקשת מאליה. העורר מהווה סכנה מיידית, פיזית ומוחשית לחייה של המתלוננת. האלימות המילולית הסלימה לאלימות פיזית קשה. משום שמדובר בדפוס התנהגות ובאירועים שחוזרים על עצמם לא ניתן לסבור שמא מדובר באירוע נקודתי בודד.

8.עדיין הייתי שוקלת את האפשרות להורות על תסקיר מעצר, שמא ניתן לאיין מסוכנות פיזית זו באמצעות הרחקתו של העורר מרחק רב מן המתלוננת כפי שהציעה באת כוחו. אלא שלעילת המסוכנות מצטרפת במקרה זה העילה של שיבוש הליכי משפט. מסתבר כי העורר לא חסך במאמצים כדי לגרום למתלוננת שתחזור בה מתלונתה. בין היתר הפנה בא-כֹח המדינה להסכם שנערך בין המתלוננת לעורר. הדגש הוא על כך שהמסמך נערך ב-15.10.06 כאשר העורר היה כבר במעצר. בהסכם זה מתחייב העורר לרשום חלקה על שמה של המתלוננת כמתנה וללא תמורה וכן לשלם את האגרות המתחייבות בטאבו או בכל משרד ממשלתי. המתלוננת מתחייבת כי עם סיום הליך הרישום "תופיע בבית משפט ותודיע לכבוד השופט שהיא מעוניינת להחזיר בעלה לבית ועל סיום הסכסוך המשפחתי". על פני הדברים מדובר בניסיון בוטה וחד משמעי להשפיע על המתלוננת ולקנות את עדותה בכסף. הדעת נותנת כי פניותה, החוזרות ונשנות, של המתלוננת לבתי המשפט השונים-אינן מנותקות מאותם מאמצים של העורר.

9.מערכת הלחצים שבאה לשיאה כאמור בניסיון לקנות את המתלוננת יוצרת כאמור עילת מעצר שעניינה שיבוש הליכי משפט בנפרד, ולצד עילת המסוכנות. יחד עם זאת, היא מהווה רובד נוסף של עילת המסוכנות. הניסיון לקנות את העדות בכסף מצביע על חוסר מעצורים מוחלט, ונראה כי מאומה לא ירתיע את העורר. לעניין זה יש משמעות מיוחדת לעובדת היותו של העורר עורך-דין שהרי חזקה עליו שהוא מבין את משמעותו המשפטית של ניסיון זה. משהוכיח העורר כי גם בעודו במעצר הוא לא חדל ממעשיו, הדעת נותנת כי הרחקתו מהמתלוננת אין די בה, שהרי, המסוכנות השלובה בחשש לשיבוש הליכי משפט, אינה מעוגנת בקירבה הפיזית. אורח החיים הנורמטיבי שלו טוען העורר, לרבות העובדה שעברו נקי, אינו יכול להוות משקל נגד למסוכנות על שני היבטיה כמפורט לעיל. בדונו בסיטואציה דומה (בש"פ 10247/05 גוכשטנד נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), קבע בית משפט זה מפי השופטת ע. ארבל, כי "היעדר עבר פלילי והתנהגותו הנורמטיבית של העורר אינה מפריכה את מסוכנותו כלפי המתלוננת ואת החשש מפני שיבוש הליכי משפט". אין לי אלא לאמץ את הדברים ככתבם וכלשונם.

הערר נדחה.