בש"פ 4870/08 מדינת ישראל נ. יעקב נורי

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מזרחי) מיום 28.5.08 בתיק ב"ש 4515/08, בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט ארנברג) מיום 25.4.08 בתיק ב"ש 11174/08 – לפיה ישוחרר המשיב לחלופת מעצר.

ב.

כתב אישום כנגד המשיב הוגש ביום 25.4.08. למשיב יוחסו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, ונהיגה תחת פסילה. בתמצית, נטען כי בכתריסר מקרים בין 2005 ל-2008 מכר המשיב כלי רכב, בידעו שמד האוץ ברכב מציג נתון שקרי, ובעקבות מצג השווא שילמו לו חלק מהמתלוננים עשרות אלפי שקלים; נטען כי בחלק מן המקרים המשיב הוא שזייף את הנתון במד האוץ; עוד נטען כי המשיב נהג במספר מקרים ברכב לאחר שנפסל רשיון הנהיגה שלו. (תוקף רשיונו פג ב-1997, והרישיון נפסל לצמיתות ב-1.1.02). יצוין כאן, כי למשיב – כיום בן 52 – עבר פלילי בעבירות מרמה וזיוף שראשיתו בעבירות מ-1991, ובעבר ריצה עונש מאסר של שנתיים (שהוטל ב-1996) ושלוש שנים ושישה חודשים – שהוטל ב-1999 (הרשעה זו כללה 33 עבירות מרמה, עיקרן מ-1995).

ג.

עם הגשת כתב האישום ביקשה העוררת (להלן המדינה ) לעצור את המשיב עד תום ההליכים. לא היתה מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, אולם המשיב ביקש לשחררו לחלופת מעצר. ביום 25.4.08 קיבל בית משפט השלום את עמדת המשיב. נקבע כי לאור הנטען בכתב האישום קיימת עילת מעצר, מכח מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור ולרכושו לרבות בשל עברו (נאמר כי עברותיו הקודמות נעברו לפני שנים רבות); יחד עם זאת, נקבע כי ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית. לפיכך שוחרר המשיב בתנאים מגבילים, לרבות מעצר בית מלא בבית פלונית, בו ינותק קו הטלפון; חובה להתיצב בכל עת לחקירה או לדיון, וכן להודיע על כל שינוי בכתובתו או במקום עבודתו; איסור על יצירת קשר עם עדי התביעה (מלבד נציגי המשטרה, במקרה הצורך); וכן הפקדה וערבויות.

ד.

ביצוע ההחלטה עוכב לשם הגשת ערר מטעם המדינה לבית המשפט המחוזי. בערר נטען, כי נוכח ריבוי העבירות המיוחסות למשיב ועברו הפלילי, לא ניתן לתת בו אמון כי יקיים את תנאי השחרור. באשר לתנאי חלופת המעצר, נטען כי טעה בית משפט השלום באי קביעת פיקוח ואי בדיקה מעמיקה של

החלופה. בהחלטה מ-28.4.08 קבע בית המשפט כי לא היה ידוע לפני כן שהאשה שאצלה אמור היה המשיב להיות במעצר בית היא אשתו, ויש מקום לבדיקה מחודשת. נתבקש איפוא תסקיר לגבי חלופות, אף כי לא נפסלו בני משפחה, ביום 28.5.08 נדחה הערר. נקבע כי אין לומר שהמשיב לא הפר בעבר תנאי שחרור, ועל כן נתן בו בית המשפט אמון. עוד התחשב בית המשפט בכך שאין מיוחסות למשיב עבירות אלימות, ובכך שבשל עיצומים בשירות המבחן, לא ניתן תסקיר לבחינת חלופות מעצר, דבר שלשיטת בית המשפט חיזק את זכותו להשתחרר. אף שדחה בית המשפט את הערר, שינה את המקום לביצוע מעצר הבית – לבית חתנו של המשיב, וקבע פיקוח על המשיב – על ידי חתנו בשעות הערב והלילה, ועל ידי אשתו בת המשיב בשעות היום. עוד הגדיל בית המשפט את סכום הערבויות מ-10,000 ₪ ל-20,000 ₪ (של המשיב וחתנו), והקטין את סכום ההפקדה ל-8,000 ₪ (מ-10,000 ש"ח).

ה.

(1) בערר הנוכחי חוזרת המדינה בהרחבה על עיקרי הטיעונים שהוצגו לפני בתי המשפט הקודמים, ובפרט נטען כי לאור מעשיו של המשיב לאורך השנים, נשקפת ממנו סכנה לבטחון הציבור, ואין לתת בו אמון כי יקיים את תנאי חלופת המעצר; עוד נטען כי בנסיבות, אין ליחס משקל לכך שלא ניתן תסקיר מבחן.

(2) בדיון עמד באריכות בא כוח המדינה על אופי העבירות וחומרתן ונסיבות המשיב, וטען כי הללו תואמות את הלכת בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל פד נב (4) 268. לשיטת המדינה, ריבוי עבירות המרמה, העבר בתחום זה ושיבת המשיב לסורו משמעם כי הציבור יועמד בסכנה וייחשף לעבריין מרמה סדרתי. היעדר תסקיר אינו רלבנטי, לשיטת המדינה, נוכח המסוכנות הרבה וחוסר היכולת ליתן אמון – שהוא תנאי בסיסי – במי שהמרמה היא דרכו, ושיוכל לבצע עבירות גם בתנאי מעצר בית.

(3) בא כוח המשיב טען שאין מדובר במסוכנות של ממש, נוכח היעדר אלימות וגיל לא צעיר, מה גם שנבדקה חלופה. עבירות רכוש המצדיקות מעצר עד תום ההליכים הן לשיטתו של בא כוח המשיב, כאלה הנעשות בחבורה, למשל, אך במקרה דנן לא בכך עסקינן, גם בהיעדר תנאי בר הפעלה וחשש להימלטות ממשמורת; המשיב עשה את מעשיו בשטח ולא בבית, ולא ביצע עיסקה בביתו.

ו.

(1) אכן המדובר ברמאי סדרתי מוכח מן העבר, מהרשעותיו הקודמות, שלכאורה חזר לסורו, ובמספר ניכר של מקרים. מסוכנות תיתכן גם בעבירות רכוש, והוכרה כעילת מעצר, שכן "מעשים שנועדים לפגוע ברכוש ולשלום רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסוימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה" (השופטת – כתארה אז – ביניש בבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל הנזכר, עמ' 272). ועוד הוסף שם, כי עבירות רכוש "המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים", עלולות לסכן בטחון אדם וציבור, ועל כן יש בהם כדי לגבש עילת מעצר. על פי מבחנים אלה יש במקרה דנא עילת מעצר, נוכח שיטתיות העבירות והיקפן, בעבר ולכאורה בתיק הנוכחי.

(2) האם ניתן להשיג את מטרת המעצר גם באמצעים שפגיעתם בחרות פחותה (סעיף 21 (ב) (1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996)? שני בתי המשפט הקודמים השיבו על כך בחיוב, בקבעם כאמור. נוכח החלטותיהם התלבטתי.

(3) בסופו של יום, הגם שתחילה נטתה דעתי לכיוון חלופה – אם גם בתנאים חמורים משמעותית מאלה שאישרו בתי המשפט הקודמים – החלטתי לאחר העיון כי לעת הזאת אין מקום לכך. המשיב – כאמור – רמאי כרוני בעברו, שלכאורה שב וצבר קופת שרצים. מקרה קרוב לנידון דידן הוא בש"פ 59/08 בכור נ' מדינת ישראל (לא פורסם) בו דחה בית משפט זה (מפי השופטת פרוקצ'יה) ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (בניגוד לעמדת בית משפט השלום) לעצור את העורר שם עד תום ההליכים, אף הוא מזייף מדי אוץ ומוכר רכבים במרמה, ובית משפט זה סבר כי מי שזייף מסמכים עלול גם להונות ולהימלט מן המעצר. באותו ענין היה בחלק מן המקרים גם זיוף מסמכים במטרה לשבש הליכים, אם כדי לגרום לקרבנות להימנע מהגשת תלונה או לשם הצגתם במשטרה; גם תסקיר שירות המבחן נמנע מהורות על שחרורו. גם במקרה דנא היו לכאורה, כפי שיפורט, זיוף זהות במקרים מסוימים, וגם ניסיון להדחה בחקירה.

(4) אכן, ככל שהעמקתי בכתב האישום, ועל הראיות לכאורה לא היתה מחלוקת, נטתה דעתי לכך שעל פי הנראה כעת, הסיכון לאי כיבודה של החלופה גדול מדי. הטעם העיקרי הוא בכך שהמשיב לא היסס לכאורה להשתמש בזהויות בדויות תוך שפל מוסרי כלפי הקרבנות, ומי לידינו יתקע, מכל מקום בלא תסקיר מעמיק, כי לא יעשה כן שוב על מנת להימלט ממעצר הבית. בדרכו העבריינית על פי כתב האישום הלכאורי ועל פי עברו המוכח כוללת זיוף; באישום 4 בכתב האישום דנא נטענת, בין השאר, הדחה בחקירה בניסיון להניע מתלונן לחזור בו מהודאה; אגב, באישום 5 אף עוכב המשיב על ידי שוטר לחקירה, ולא ברור מדוע לא הואשם אז – ובראשית 2006 עסקינן, ואולי היתה נחסכת עגמת נפש מרבים. על פי אישום 8 הציג עצמו המשיב בפני המתלוננת בשם "יעקב נאור", התחזה לחותנו של מוכר רכב, וחתם במספר זהות שאינו נכון. באישום 11 נטען, כי המשיב הציג עצמו כחתנה של בעלת רכב פלוני; באישום 12 נטען כי המשיב זייף תעודת זהות שנשאה פרטיו של פלוני אחר, הדפיס את הנייר הסרוק ושמו בנילון, הציג עצמו בשם בעל התעודה המזויפת והזדהה באמצעותה לצורך העבירה. די באלה כדי להטיל ספק רב באמון שניתן ליתן במשיב, ביחוד שעה שהוא עלול להיות צפוי למאסר ממושך אם יורשע, והדחף להימלטות עשוי להיות משמעותי. החלופה אצל בתו וחתנו, מבלי לפגוע בהם, אינה נראית מספקת, אף שקראתי את חקירותיהם בבית המשפט. לא אחת יש קושי בחלופה אצל בני משפחה (ראו בש"פ 7602/04 מדינת ישראל נ' אבו אלהווא (לא פורסם) (השופט גרוניס) וכן בש"פ 6367/06 מימון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), אך גם אם במציאות של היעדר חלופות אחרות, לעיתים אין מנוס – לשם כך יש צורך בבסיס אמון רחב יותר מבמקרה דנא. אציין כי בכל מקרה הערבויות וההפקדות שנקבעו נמוכות מדי, וגם אילו אושרה חלופה, היה צורך באיזוק אלקטרוני.

(5) אכן, אי היכולת לקבל תסקיר משירות המבחן בגלל עיצומים – ואני שב ומביע תקוה לסיומם משביע הרצון, נוכח חיוניותו של תפקיד שירותי המבחן – אינה צריכה לעמוד לרועץ. ואולם, במקרה דנא חובת ההוכחה בעליל באשר לאמון אפשרי על המשיב נוכח עברו והעבירות לכאורה בכתב האישום, ובנטל זה לא עמד המשיב לדעתי. התסקיר יוכל לסייע אם יהיה חיובי כדבעי, אבל בוודאי בהיעדר תסקיר הסיכון לציבור גדול מדי, וזאת אף בהביאי בחשבון כי המדובר באיש בן 52.

(6) על כן אני נעתר לערר והמשיב יישאר במעצר. בתוך שבוע לאחר סיום העיצומים, או לפני כן אם יוכל המשיב לקבל אישור ועדת חריגים, יוגש תסקיר מעצר (בא-כוח המשיב יעקוב אחר ההתפתחות ויפנה לשירות המבחן); המשיב יוכל לבקש בעקבותיו עיון חוזר. איני רואה מקום לעת הזאת לקבוע עמדה בשאלה אם יתמשכו העיצומים מעבר לחודש הקרוב או אם הבקשה לא תאושר בועדת חריגים.

(7) ולבסוף, נמסר לשאלתי כי ההקראה תהיה ב-15.7.08. כיוון שהמדובר לעת הזאת במעצר מאחורי סורג ובריח, אציע למשיב לפנות לבית המשפט קמא להקדמת המועד, כדי שמועד ההוכחות (ככל שלא יושג הסדר טיעון) יהא קרוב ככל הניתן.