בש"פ 59/08 רוני בכור נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר ) אשר קיבל את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט א' דורון ), והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום מתוקן המחזיק תשעה-עשר אישומים; העבירות בהן מואשם העורר הן: זיוף מסמך הקשור לרכב ושימוש בו, קבלת דבר במרמה, ונסיון לקבלת דבר במרמה, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף, ושיבוש הליכי משפט.

3.סדרת העבירות המיוחסות לעורר נסבה על נוהג שאימץ לו לרכוש רכבים, שרבים מהם היו בבעלות חברות "ליסינג", לזייף, בין בעצמו ובין באמצעות אחר, את מד הקילומטרים במונה, באופן שנוצר מצג שהרכב נסע למרחק קטן בהרבה מכפי שנסע בפועל. לאחר זיוף המונה, פרסם העורר מודעות לגבי הרכבים, כשהוא מאפיין אותם כרכבים פרטיים, ומציג כלפי הציבור את היקף הקילומטרג' המזויף על פי המונה. הוא מכר את הרכבים במתכונת זו, וקיבל כספים תמורתם במרמה. בחלק מן המקרים זייף זכרונות דברים שהתייחסו למכירת הרכבים, וזאת כדי לגרום לרוכשיהם להימנע מלהגיש תלונה או תביעה נגדו, או בכוונה להציג את המסמכים המזויפים במשטרה או בבית המשפט במטרה לשבש הליכים.

4.בית משפט השלום הורה על שחרור העורר בחלופת מעצר. אף שתסקירי המעצר שהוגשו לא המליצו על שחרור העורר בחלופה בשל אי היכולת לתת בו אמון, מצא בית המשפט לשחררו, לאחר שקבע כי המניע העיקרי למעשי המרמה – חובות העורר לשוק האפור – שוב אינו קיים. הוא מצא כי החלופה שהוצעה מניחה את הדעת, ומשהמניע למעשי המרמה כבר לא קיים, החליט על שחרור העורר בתנאים, כאמור.

5.בית המשפט המחוזי ביטל את ההחלטה בדבר שחרורו של העורר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים. אשר לתשתית הראייתית, לא היתה מחלוקת בין הצדדים; לענין עילות המעצר, מצא בית המשפט כי מעשי המרמה הרבים המיוחסים לעורר, שהתלוו להם מהלכים של שיבוש הליכי המשפט, אינם מאפשרים את שחרורו.

6.העורר טוען כי שגה בית המשפט משקבע כי קמה עילת מעצר בעניינו, וכאשר פסק כי מסוכנותו אינה מאפשרת החלת חלופת מעצר. על-פי הטענה, העבירות בוצעו על רקע נסיבות אישיות מיוחדות – מחלת סרטן, חובות כבדים, והתפרקות משפחתו. לטענתו, המצב השתנה היום, ומצדיק שחרורו בחלופה. מכל מקום, החלופה שבית משפט השלום אימץ נותנת מענה לכל חשש למסוכנות שנותר, והוצע על ידי העורר להוסיף לתנאי השחרור גם איזוק אלקטרוני. עוד הוסיף בא-כוח העורר כי צפוי משפט ארוך, וגם מבחינה זו ראוי לשחררו מן המעצר בתנאים.

7.המדינה מתנגדת לשחרור העורר בחלופה. היא עומדת על כך כי לא ניתן לתת אימון בעורר, בשים לב להיקף הגדול של העבירות בהן מואשם העורר, שבגידרן גם עבירות שיבוש הליכי משפט, שהיו מלוות, בין היתר, בהצגת מסמכים מזויפים בפני המשטרה. כן טוענת המדינה כי יש לתת משקל לתסקירי שירות המבחן שנמנעו מהמלצה בדבר שחרור העורר מן המעצר.

8.דין הערר להידחות.

העורר מואשם בסדרה ארוכה ביותר של עבירות רכוש ומרמה חמורות, שמשתלבות בהן גם עבירות של שיבוש הליכי משפט. מספרן של העבירות והצטברותן זו לזו מצביעות על מעשים של שיטה בהונאת אנשים רבים מן הציבור, בקבלת כספים בטענות שווא בעקבות הונאה זו, ובשיבוש נרחב של הליכי משפט הכרוכים בזיוף מסמכים והצגתם בפני גורמי אכיפת חוק.

טיבם ומספרם של האישומים כנגד העורר מצביעים, כשלעצמם, על מסוכנותו הרבה, ומעלים חשש כי שחרורו עלול להביא להמשך ביצוע מעשי עבירות גם ממקום של חלופת המעצר. עבירות שיבוש ההליכים מצידן תורמות לחוסר האמון כלפי העורר כי יקיים תנאי חלופה שיוטלו עליו. אדם שמזייף מסמכים כדי להציגם בפני רשויות החוק, עלול אף להונות את גורמי החוק בדרכים אחרות, להימלט מן המעצר, ולבצע מעשים אחרים שיש בהם משום הונאת הציבור וסיכול הליכי משפט תקינים.

אעיר בהקשר זה, כי הסתמכותו של בית משפט השלום על ההנחה הלכאורית כי המניע לביצוע עבירות מרמה בידי העורר נעלם בכך שחובותיו כוסו נראית בעיני מוקשית. אין ביסוס עובדתי ברור לכך שהצורך בכיסוי החובות הוא שהניע את ביצוע העבירות, ובודאי שאין בכך מענה והסבר לעבירות שיבוש מהלכי המשפט. כן, לא הונח בסיס עובדתי לטענה כי החובות אכן נפרעו. יהא אשר יהא המצב העובדתי בענין זה, ויהא אשר יהא המניע לביצוע העבירות – מספרן, והצטברותן של עבירות הרכוש החמורות כענין של שיטה ולאורך זמן רב, מצביעות על מסוכנות מובנית של העורר, ועל הצורך להגן על הציבור מפניו.

לעורר גם עבר פלילי, ובו עבירות מרמה וזיוף.

הקושי להחיל חלופת מעצר במקרה זה מתחזק מתסקיר מעצר מיום 27.11.07, בו מצא שירות המבחן כי קיימת רמת מסוכנות גבוהה בעורר, ונמנע מלהמליץ על שחרורו; בתסקיר מיום 11.12.07 חזר שירות המבחן על המלצה דומה.

9.במכלול הנסיבות המתואר, נוכח מסוכנותו של העורר, והחשש כי שחרורו עלול לסכל הליכי משפט ולשבשם, אין מקום לשחרורו בחלופה. לאור זאת, יש לאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי ולדחות את הערר.