בש"פ 4850/08 עלאא אבו הניה נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט נועם) מיום 25.5.08 בתיק ב"ש 4489/08, בה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

ב.

ביום 18.4.08 הוגש כתב אישום כנגד העורר, המיחס לו עבירות של עסקאות בנשק שלא כדין וקשירת קשר לפשע. בתמצית, המדובר בארבע עסקאות למכירת נשק ותחמושת, בהן פעל העורר לכאורה כמתווך, אשר שתים מהן יצאו לפועל. עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עם תום ההליכים. הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה ועל עילת מעצר בשל מסוכנות סטטוטורית, אלא שהעורר ביקש לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט קיבל את עמדת המשיבה, והורה על מעצר עד תום ההליכים. נקבע כי אין בחלופות המעצר שהוצעו – מעצר בית בבית הוריו של העורר או בבית דודיו – כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור. זאת באשר עבירות של סחר בנשק יוצרות מסוכנות מיוחדת, אשר קשה ככלל להפיגה במעצר בית – אף שחלקו של העורר בעסקאות נשא ביסודו אופי של תיווך.

ג.

בערר נטען, כי בית המשפט קמא לא הפריד במידה מספקת בין חלקם של המעורבים האחרים בעסקאות לבין חלקו המינורי יותר של העורר. נטען שהעורר מופלה ביחס למעורבת אחרת בעסקאות, אשר אינה מועמדת לדין. עוד נטען, כי העובדות הנטענות בכתב האישום אינן מקימות עילה להרשעת העורר בעבירות בהן הואשם. לבסוף נטען כי בית המשפט "התעלם בהחלטתו מגילו הצעיר של העורר, היותו נעדר כל עבר פלילי שהוא, כשרותם של הערבים המוצעים והליקויים בהליך מעצרו וחקירתו ע"י המשיבה ושלוחיה, ואף לא המתין לתסקיר שירות המבחן שהוזמן".

ד.

(1) בדיון חזר בא כוח העורר לטענת האפליה אל מול המעורבת האחרת, שנחקרה (ונעצרה לזמן קצר) כחשודה במסירת תחמושת - ולא הואשמה. בעיקר נטען חלקו הקטן של העורר אל מול שני נאשמים בתיקים מקבילים. נטען גם באשר לזכויות העורר שנעצר כעציר בטחוני, לרבות מניעת מפגש עם בא כוחו.

(2) באת כוח המשיב טענה, כי הגשת התסקיר נמנעה עקב העיצומים בשירות המבחן. לגופם של דברים, הבעיה אינה בחלופה אלא בעצם השחרור, גם אם חלקו של העורר בפרשה אינו כשל שני נאשמים בתיקים אחרים. המדובר לשיטת המדינה במעורבות עמוקה של העורר בעסקי נשק. אשר לאפליה, אותה מעורבת הופללה על-ידי חברה הנאשם בתיק אחר, אך זו עדות שותף; מכל מקום אין השוואה בינה לעורר.

ה.

עיינתי בכתב האישום – ואין מחלוקת על הראיות לכאורה – וכן בהחלטת בית המשפט קמא ובכל החומר שהוגש. אכן, כל שנאמר בפי בית המשפט קמא באשר לעבירות נשק וחומרתן אמת ויציב, וכבר נדרשה לכך הפסיקה לא אחת. בנידון דידן ישנם סימני שאלה וערפל סביב האישומים כולם - לשם מה נעברו העבירות, האם בפשע "פלילי" או "בטחוני" עסקינן - סתם כתב האישום ולא פירש, ואולי לא ידעה התביעה לומר (ראו גם רע"ב 4860/08 אבו הניה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) העוסק בעורר ובשאלת סיווגו במעצר) . כך או כך, חומרה יתרה יש בעבירות נשק יהיו אשר יהיו. אמנם נותר גם סימן שאלה באשר לאותה מעורבת שנכללו בבירור עניינים הקשורים בה בכתב אישום של פלוני, אך לא הוגש נגדה כתב אישום. ואולם, דבר זה אינו מעיד על אפליה שכן בכל מקרה אף אם חלקו של העורר קטן משל נאשמים אחרים, גדול הוא משלה ומבוסס גם על הודאה.

ו.

השאלה הנותרת היא האם יש מקום לחלופה כל עיקר, ואם כן, איזו. עבירות נשק מגבשות על פי דין מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21(א)(ג)(2) וסעיף 35 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996, קרי עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 הנחשבת לעניין זה עבירת ביטחון); ובית משפט זה ציין לא פעם כי בעבירות בנשק תיתכן חלופה רק במקרים חריגים (בש"פ 8303/07 בדראן נ' מדינת ישראל (השופטת חיות)).

ז.

ואולם, המחוקק לא קבע כי ישנה עבירה כלשהי שלא תיתכן בה חלופה, אלא שפשיטא כי השאלה היא עוצמת המסוכנות, והאם יכולה חלופה להפיג אותה במידה שתאפשר ויתור על מעצר מאחורי סורג ובריח (ראו השיקולים המנויים בבש"פ 9198/04 אבדולייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, השופט עדיאל). אין כל ספק, כאמור, כי המסוכנות הקשורה בנשק היא בחינת פשיטא; נשק ופשע הם אחים תאומים. החוטא בעבירות נשק מעורר חשד כבד באשר למטרת הנשק. לא אומר שאי אפשר שיהיו חלופות בעבירות נשק, וראיה לדבר מספר תיקים שהובאו כדוגמה על-ידי הסניגור. ואולם, בשל המסוכנות צריכה להיות חלופה ברמה גבוהה ביותר של ביטחון שלא תופר, ואישור קרובי משפחה בכגון דא כמפקחים צריך לדידי להיות חריג יוצא דופן (ראו לעניין קרובי משפחה בש"פ 7602/04

מדינת ישראל נ' אבו אלהווא (לא פורסם) (השופט גרוניס); ככל שעלה בידי להבין מקריאת חקירותיהם של המפקחים המוצעים בבית המשפט קמא, כולם קרובי משפחה, ומבלי לפגוע בהם וברצונם הטוב אישית, איני סבור כי תסכון חלופה בבתיהם במקרה דנא, מה גם ששוכנים הם באיזור הקרוב לאיו"ש, ומתבקשת הקפדה רבה. ואולם, בית המשפט קמא הזמין תסקיר (החלטה

מ- 22.4.08), שלא הוגש אף שהוכן – זאת נוכח העיצומים – ועל כן איננו יודעים את הכתוב בו; יש להמתין לתסקיר, ואולי לאור האמור מעלה גם יהא מקום לעדכונו. התסקיר יונח בפני בית המשפט קמא, שיעיין בו ויחליט כטוב בעיניו, ואיני קובע כל מסמרות בעניין זה.

ח.

הערר מתקבל איפוא רק במובן זה שבשעה שיתקבל התסקיר, יובא לפני בית המשפט קמא ויידון בפניו; אך גם אם יחליט על חלופה – ואיני קובע דבר בקשר לכך – לא תוכל להיות במקרה דנא אצל קרובי משפחה. לעת הזאת יישאר העורר במעצר.