בש"פ 3380/14 מדינת ישראל נ. אמיר דבש

1.

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.5.2014 (מ"ת 17749-04-14, השופט ר' יעקובי ) אשר הורה על שחרורו של המשיב ממעצר בתנאים מגבילים.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המשיב ונאשם נוסף (להלן: הנאשם הנוסף ) הוגש ביום 9.4.2014 כתב אישום הכולל ארבעה אישומים. שניים מן האישומים מתייחסים למשיב (האישום השני והאישום השלישי) ומייחסים לו את העבירות הבאות: עסקה בנשק (שתי עבירות) (לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )) וירי במקום מגורים (לפי סעיף 340א לחוק העונשין). על-פי עובדותיהם של האישומים הרלוונטיים, המשיב היה מעורב במכירת כלי נשק לסוכן משטרה סמוי (להלן: השוטר ) ביחד עם הנאשם הנוסף בשתי הזדמנויות במהלך חודש נובמבר 2013, עת היה בן 18 וחמישה חודשים. באחת הפעמים ירה המשיב בנשק כדי להדגים זאת לשוטר.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרם של המשיב והנאשם הנוסף עד לתום ההליכים נגדם. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיב והנאשם הנוסף בעבירות שיוחסו להם. כמו כן, נטען בבקשה כי מעשיהם של המשיב והנאשם הנוסף מקימים חזקת מעצר סטטוטורית (מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים )), ובנוסף לכך, נסיבות ביצוען של העבירות המיוחסות להם, לרבות מספר ההזדמנויות שבהן עסקו בנשק והנגישות הגבוהה שלהם לנשק, מעידות אף הן על מסוכנותם לציבור.

4.

ביום 9.4.2014 התקיים דיון בבקשה למעצרם של המשיב והנאשם הנוסף עד תום ההליכים. בדיון זה הסכים בא-כוחו של המשיב לקיומן של ראיות לכאורה לביצוען של העבירות על-ידו, ובהמשך לכך ביקש כי ייערך בעניינו של מרשו תסקיר מעצר. בסיום הדיון, בית המשפט נעתר לבקשת בא-כוחו של המשיב, בניגוד לעמדת העוררת.

5.

ביום 30.4.2014 הוגש תסקיר המעצר בעניינו של המשיב. שירות המבחן התרשם כי המשיב מגלה תובנה ראשונית ביחס לקשיים בהתנהלותו ואינו מקל בכך ראש. עם זאת, שירות המבחן העריך כי המשיב מתקשה בשליטה על דחפיו ופועל לעיתים מתוך דחף רגעי, וכן הצביע על המורכבות הקיימת במערכת היחסים שלו עם אביו. שירות המבחן העריך כי הסיכון להישנותה של התנהגות פוגעת מצד המשיב הוא גבוה. שירות המבחן בחן שלושה מפקחים שהוצעו מטעמו של המשיב (הוריו ואשתו הנוספת של אביו) והתרשם כי הם מבינים את משמעותו של הפיקוח. שירות המבחן הוסיף כי התלבט ביחס להמלצתו, אך בסיכומו של דבר תמך בשחרורו של המשיב למעצר בית מלא בפיקוחם של המפקחים שצוינו ותוך הטלת צו פיקוח מעצר של שירות המבחן למשך חצי שנה.

6.

ביום 11.5.2014 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה. בית המשפט המחוזי קבע כי במכלול נסיבות העניין הוא אינו מוצא הצדקה לסטות מהמלצתו של שירות המבחן, אשר היה ער למכלול השיקולים בכל הנוגע לשחרור המשיב בתנאים מגבילים. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו בצור באהר, כך שבכל עת יהיה נתון לפיקוח של אחד משלושת המפקחים. בנוסף לכך, בית המשפט המחוזי הורה על צו פיקוח מעצר של שירות המבחן למשך חצי שנה, על הפקדת 3,000 שקל להבטחת תנאי השחרור, על הפקדת התחייבות עצמית של המשיב על סך 10,000 שקל, וכן על הפקדת שלוש ערבויות על ידי כל אחד מהמפקחים, על סך 10,000 שקל כל אחת.

7.

בערר טוענת המדינה כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהורה על שחרור ממעצר של המשיב, המואשם בעבירות חמורות של סחר בנשק וירי באזור מגורים, חרף המסוכנות הנשקפת ממנו. בהקשר זה, טוענת המדינה כי החלטת בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה למדיניות הפסיקה המצדדת בכך שנאשמים בעבירות הקשורות בנשק בכלל, ובסחר בנשק בפרט, ישוחררו לחלופת מעצר אך במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות (תוך הפנייה למספר החלטות ובהן בש"פ 6538/08 אזערי נ' מדינת ישראל , בפסקה 11 (7.8.2008)). לטענת המדינה, במקרה דנן לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות את השחרור, וכי בהקשר זה אין די בכך שהמשיב הוא בחור צעיר המגיע מרקע נורמטיבי.

8.

המדינה מדגישה כי המשיב לקח חלק פעיל ביותר בשתי עסקאות נשק נפרדות, וכי מהתנהגותו עולה כי יש לו היכרות עמוקה עם העולם של כלי הנשק הבלתי חוקיים. המדינה מוסיפה וטוענת כי, מכל מקום, המלצת שירות המבחן אינה אלא המלצה ועל בית המשפט לבחון בעצמו את מכלול השיקולים הנוגעים לעניין, אשר במקרה דנן מצביעים על כך שאין לשחרר את המשיב ממעצר. זאת ועוד, המשיבה מוסיפה וטוענת כי גם מתסקיר המעצר עצמו עולים נתונים מדאיגים ביחס לאישיותו של המשיב, וכי המלצתו של שירות המבחן אינה חד משמעית וניתנה רק לאחר התלבטות. המדינה טוענת עוד כי שירות המבחן התעלם מהפער הקיים בין ההתייחסות למורכבות היחסים בין המשיב לאביו לבין העובדה שהאב הוא אחד מהמפקחים הנבחרים. לבסוף, מוסיפה המדינה כי המשיב ביצע את העבירות דנן לאחר שהורשע בבית משפט לתעבורה בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה והופנה במסגרת כך לתסקיר של שירות מבחן. לשיטת המדינה, גם בכך יש כדי להצביע על הקושי ליתן בו אמון.

9.

מנגד, סבור בא-כוחו של המשיב כי עניינו נופל לגדרם של המקרים החריגים שבהם מתאפשר שחרורו של נאשם בעבירות של סחר בנשק, בשים לב לא רק לגילו הצעיר ולכך שהוא נעדר עבר פלילי אלא גם לאיכות המפקחים שהוצעו.

10.

לאחר שבחנתי את הדברים התרשמותי היא שההחלטה לשחרור המשיב לחלופת מעצר היא גבולית. לאחר התלבטות, אני סבורה שבנסיבות המקרה ראוי שההחלטה תינתן לאחר התרשמות ישירה ובלתי אמצעית של בית המשפט מהמפקחים המוצעים. ככלל, אף אני שותפה לגישה העקרונית המחמירה בכל הנוגע לשחרור לחלופת מעצר בעבירות נשק (ראו למשל: בש"פ 7286/13 וקנין נ' מדינת ישראל , בפסקה 26 (5.11.2013) וההפניות שם). כמו כן, צודקת המדינה כי לא ניתן להסתפק בהקשר זה בגילו הצעיר של המשיב, וכי יש לתת משקל לעובדה שכתב האישום מייחס לו עבירות נשק במסגרת שני אישומים. עם זאת, עיון בפסיקה מלמד גם כי לעולם נבחן כל מקרה בהתחשב במכלול הנסיבות (ראו למשל: בש"פ 1084/12

בדרה נ' מדינת ישראל (9.2.2012); בש"פ 5397/13 תורג'מן נ' מדינת ישראל , בפסקה יד

(8.8.2013 ); בש"פ 4850/08

אבו הניה נ' מדינת ישראל

(10.6.2008) ). ככלל, ניתן להתרשם כי באותם מקרים חריגים שבהם החליט בית משפט זה על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר הדבר התבסס על המשקל המיוחד שיוחס בהם לאיכותו של הפיקוח המוצע (ראו למשל: בש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מדינת ישראל , בפסקה 11 (10.3.2011) ) . בענייננו, תסקיר המבחן אמנם ציין שהמפקחים מבינים את תפקידם, אולם דומה שאין בכך די. נוכח חומרת העבירות ומדיניותה של הפסיקה ראוי היה שבית המשפט יבחן בעצמו את המפקחים המוצעים ויתרשם מהם ומיכולותיהם, בשים לב למסוכנות שלה הם אמורים לתת משקל נגד.

11.

אשר על כן, אני מורה על קבלת הערר במובן זה שהדיון יחזור לבית המשפט המחוזי על מנת שיתרשם בעצמו מן המפקחים, ובהתאם לכך ישוב ויחליט בעניין.

12.

אני מורה כי המשיב יישאר במעצר עד מתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט המחוזי.