בש"פ 10698/05 פלוני נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (השופט זילברטל) מיום 16.11.05 בב"ש 199/05, בגדרה הורה על מעצרם של העורר בב"ש 10698/05 (יכונה העורר 1) ושל העורר בב"ש 10789/05 (יכונה העורר 2) עד תום ההליכים המתנהלים נגדם בת"פ 631/05.

ב.(1) ביום 26.10.05 הוגש נגד העורר 1 והעורר 2, קטינים בני 15, וכן נגד אחר, קטין בן 17, כתב אישום בבית-המשפט המחוזי בירושלים, המייחס להם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

(2) לפי הנטען בכתב האישום, ב-17.10.2005 בשעת לילה, בסמוך למועדון בירושלים, תקפו העורר 1, העורר 2 והאחר שלושה קטינים שלא הכירו, ובלא סיבה נראית לעין דקרו אותם באמצעות סכינים שהיו ברשותם וגרמו להם לחבלות חמורות. העורר 1 דקר כנטען את אחד הקטינים שלוש דקירות בבטנו ובחזהו; כתוצאה מהן איבד הנדקר דם רב, התמוטט ונזקק לאשפוז. העורר 2 דקר כנטען קטין שני דקירה אחת במותנו שכתוצאה ממנה נזקק הלה לטיפול רפואי. לפני כן, סטר העורר 2 לקטין זה, ודחק בו ללכת לצידי הדרך, שם החלה מסכת הדקירות.

(3) בד בבד עם הגשת כתב-האישום הוגשה בקשה לעצור את העוררים ואת האחר עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 16.11.05, לאחר שעיין בתסקירי מעצר, נעתר בית-המשפט לבקשת המשיבה והורה על מעצר השלושה עד תום ההליכים. בהחלטה נקבע כי קיימות נגד העוררים 2-1 ונגד האחר ראיות לכאורה כי עשו שימוש בסכין, וכי שימוש זה מקים נגדם חזקת מסוכנות שלא הופרכה. עוד נקבע, כי המדיניות השיפוטית היא לפעול בנחרצות למיגור תופעת הסכינאות, לרבות בדרך של מעצר עד תום ההליכים, ובמיוחד במעשה הנחזה להיות בריונות לשמה, שבגדרו נשלפו שלושה סכינים, אשר הוכנו מראש לקראת יציאה למקום בילוי, וללא כל התגרות מוקדמת. עוד נקבע כי התחשבות בגילם הצעיר מאוד ובנסיבות חייהם של העוררים 2-1 ושל האחר, אינה יכולה לסגת מפני הצורך להבטיח את שלומם של נערים אחרים שכל חטאם היה שנמצאו בסמוך למועדון בשעת לילה, ושהעוררים 2-1 והאחר דימו כי "העזו" לזלזל בהם.

(4) על החלטה זו הוגשו העררים. בערר מטעם העורר 1 נטען כי ההחלטה עומדת בניגוד להמלצת תסקיר מעצר שהוגש בעניינו של העורר 1, אשר המליץ על חלופת מעצר. לפי החלופה המוצעת ישהה העורר 1 ב"הוסטל בית רעות" בחיפה, שיהווה עבורו מסגרת טיפולית ושיקומית, בפיקוח צמוד, ובעת חופשותיו הדו-שבועיות ישהה בפיקוח הוריו. נטען כי חלופה זו מאיינת את מסוכנותו. עוד נטען כי אין לעורר זה עבר פלילי, וכי הוא מביע חרטה ומגלה רצון עז לפתוח דף חדש בחייו; עוד נטען, כי שיתף פעולה עם חוקריו כשהובילם למקום שבו השליך את הסכין.

(5) בערר שהגיש העורר 2 נטען כי אין ראיות ישירות המסבכות אותן בעבירה המיוחסת לו, וכי אין ראיה ישירה שלפיה אחז בסכין. כן נטען, כי על-פי חומר החקירה היכה העורר 2 את הקטין השני במותן ימין, ואילו קטין זה הבחין רק בעת חקירתו במשטרה כי נחתך במותן שמאל, וכן כי אין במתן הסטירה המוקדמת כדי לחזק את טענת הדקירה המאוחרת. עוד נטען, כי בשל חוסר ראיות או חולשת הראיות יש למצער לשחרר את העוצר לחלופת מעצר, שעליה המליץ שירות המבחן לנוער, בפיקוח הוריו וסבתו, ואשר כנטען לא נשקלה כל צרכה על-ידי הערכאה קמא. בנוסף נטען כי הקטין ללא עבר פלילי, שזה לו מעצר ראשון, העלול חלילה לדרדרו לחיי עבריינות ואלימות.

ג.(1) בדיון טען בא כוח עורר 1, כי בית המשפט לא נדרש לחלופה שהוצעה, קרי, ההוסטל בחיפה, הגם שהמדובר בקטין, וסעיף 20 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) תשל"א-1971, מאפשר בנסיבות כאלה החזקת קטין במעון. כן הזכיר, כי המדובר במעצרו הראשון של הקטין.

(2) בא כוח עורר 2 ציין, כי סכינאות ראויה אמנם לענישה, אך במעצר השאלה היא מניעתית, ויש לבחון את הדברים אינדיבידואלית; לעורר זה אין רקע של אלימות, וגם אם מדובר בהתנהגות המלמדת על חציית גבולות, כשהמדובר בקטין יש מקום לחלופה, ולשיטתו המדובר במעשה נקודתי.

(3) בא כוח המדינה הטעים, כי יש ראיות לכאורה; המדובר בשלושה שבאו מצוידים בסכינים וכמעט "חיפשו מכות"; יש להיאבק בתופעת הסכינאות שנושאיה הם קטינים וצעירים, וכך גם קרבנותיה. תת תרבות הסכינאות הפכה מצב חברתי, מעבר למקרים אינדיבידואליים.

ד.עיינתי בתסקירי שירות המבחן לנוער. לגבי עורר 1 תואר רקע משפחתי לא קל של קשיים כלכליים, וכן רקע מורכב בלימודים, ועם זאת שיפור באחרונה בתפקודו בבית-הספר ומוטיבציה לשיקום. הומלץ כאמור, על חלופה ב"הוסטל". לגבי עורר 2, אף כאן תואר רקע משפחתי נורמטיבי אך מורכב, לרבות אח שבשלב מסוים הידרדר לעבירות, ונכונות במשפחה להתגייסות לסיוע לעורר 2. עורר זה תואר כמי שמתאמן בכדורגל במסגרת קבוצה. כאן הומלץ על חלופה בבית ההורים, האב כתב מכתב לבית המשפט שבו הביע חששות ממעצר בנו עד תום ההליכים.

ה.(1) התלבטתי לא מעט בעררים אלה. מחד גיסא, ללא ספק צדק בית המשפט קמא בעמדו על צרכי המאבק בסכינאות, שבית משפט זה נדרש אליהם לא אחת, ובמיוחד בתקופה האחרונה. בצדק אף ציין בא כוח המדינה, כי תת-תרבות הסכינאות רווחת בעיקר בקרב בני נוער, וקרבנותיה הם בעיקר בני נוער. אין להכביר מלים על חובת בתי המשפט ליתן ידם למאבק ב"מכת מדינה" זו, שחרגה מגבולותיו של מעשה פלוני או אלמוני. ומאידך גיסא, המדובר ספציפית בקטינים ללא עבר פלילי, ויש מקום לבדוק חלופה, כמצוות המחוקק. המאבק בסכינאות צריך כמובן לבוא לידי ביטוי בעיקר בענישה מרתיעה, ככל שישנה הרשעה; בשיקולי המעצר יש לוודא ככל הניתן הפגת מסוכנות והגנה על הציבור.

(2) אציין כי עיינתי בראיות, ואשר כתב לעניין זה בית המשפט המחוזי מקובל עלי. עילת מעצר קמה בנידון דידן מכוח סעיף 21 (א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996.

(3) כאמור, נוכח קטינות העוררים, והיעדר עבר פלילי, איני סבור כי מקרה זה בא בגדרם של אלה שבאשר להם אין מקום כל עיקר לבדוק תנאים מגבילים (ראו בש"פ 5257/04 בנישו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט לוי)). כאמור, לא קלה היתה ההחלטה, נוכח כיעורן של העבירות, שבצדק ציין השופט קמא כי נעברו ללא התגרות. אשר על כן יש לבדוק חלופה כזאת המרחיקה את העוררים מקהל היעד לפורענותם, ומאידך גיסא, אינה כליאתם במתקן כליאה בחברה עבריינית מובהקת; מעון, שאמנם יפגיש אותם עם מי שנקלעו לעבירות כמותם, אך בדרגה פחותה, נראה כהצעה סבירה.

(4) באשר לעורר 1, בנסיבות נראה כי ראוי לנסות את חלופת המעצר שהציע שירות המבחן ב"הוסטל בית רעות", וזאת כמוצע בתסקיר שירות המבחן, בשינוי שבשלב זה לא ייצא העורר לחופשות, וזאת עד להחלטה אחרת. מטרת תנאי זה להפיג ככל הניתן את מסוכנותו של העורר ופגיעתו בחברה. ייקבע לעורר 1 ראיון קבלה ב"הוסטל בית רעות" בתוך שבוע ימים, בסיוע שירות המבחן. עד לקליטתו יישאר העורר במעצר. אם יתקבל להוסטל, יקבע בית המשפט המחוזי תנאי שחרור כספיים.

(5) אשר לעורר 2, לא אוכל לקבל את החלופה המוצעת בבית הוריו, שעל פיה כמעט עולם כמנהגו נוהג. אין בה כדי להפיג את המסוכנות. על כן יגיש שירות המבחן לבית המשפט המחוזי תסקיר משלים, שבו יציע חלופת מעון, כגון "הוסטל בית רעות" או דומה לה, שבה ישהה העורר, וייקבעו תנאים כאמור לגבי עורר 1.

(6) עד להסדרת האמור, ישהו העוררים במעצר.