בש"פ 7442/06 יצחק בן זזון נ. מדינת ישראל

1.כתב האישום בתיק זה ייחס לעורר ולנאשם נוסף (להלן: השותף ) עבירה של התפרצות והחזקה של מכשירי פריצה. על פי הנטען, פרצו השניים בתאריך 30.7.06 לדירה בקרית-ים. העורר ושותפו הכינו סולם, טיפסו באמצעותו לחלון מרפסת המטבח או אל הגג, כופפו והרחיבו את סורגי החלון, לאחר מכן דחפו את החלון על-ידי החדרת מכשיר חד בין החלון למשקוף ונכנסו פנימה במטרה לגנוב. בהיותם בדירה חיטטו השניים בתכולתה (בארונות ובמגירות) וגרמו לאי סדר. שוטר שביקר בדירה לאחר מעשה, תיאר את המצב בדירה "כתוהו ובוהו". שוטרים הגיעו למקום בזמן אמת והבחינו בעורר ושותפו כשהם בתוך הדירה. השניים ברחו אל הגג כאשר בכך הם מסכנים (על פי הנטען) את חייהם שלהם וחייהם של השוטרים אשר ביקשו לעוצרם.

במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד לתום ההליכים (ב"ש 1531/06). בית משפט השלום בקריות (כבוד השופטת א' קנטור) נענה לבקשה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ערר שהוגש על החלטה זו בבית המשפט המחוזי בחיפה (ב"ש 3094/06) נדחה, ומכאן הערר הנוכחי.

2.הסנגור איננו חולק על קיומה של תשתית ראייתית. כיוון שהעורר ושותפו נתפסו בכף, אין ספק כי תשתית אכן קיימת. המחלוקת נסובה סביב קיומה של עילת מעצר ועוד יותר מכך סביב האפשרות להסתפק בחלופת מעצר. על אלה שם הסנגור את הדגש:

א.העורר הוא צעיר לימים (יליד 21.11.87) ומשום כך, יש חשיבות לאי שליחתו למעצר ומתן הזדמנות נוספת לתהליך שיקומי. לענין זה טוען הסנגור, כי העורר השתלב במסגרת טיפולית (ארגון בשם "הפוך על הפוך").

ב.ההלכה היא כי כאשר מדובר בעבירות רכוש הן מקימות עילת מעצר רק במקרים נדירים כאשר מדובר בעבירות שבוצעו באורח שיטתי או בהיקף ניכר או תוך התארגנות של מספר עבריינים וכיו"ב (ראה בש"פ 5431/98 פרנקל רוסלן נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268) (להלן: הלכת רוסלן ). במקרה הנוכחי לא התקיימו כל אותן נתונים המצביעים על מסוכנות כמפורט לעיל. העורר כאן יכול להמציא חמישה ערבים שיפקחו עליו ובנוסף ניתן להורות על איזוק אלקטרוני.

3.המדינה מפנה לאופייה של הפריצה, לניסיון להתחמק מהשוטרים ובנוסף למיהותו של העורר. העורר הודה בבית המשפט לנוער בתיק שבו יוחסה לו התפרצות ולאחר מכן צירף שבעה תיקים נוספים המשקפים מגוון של עבירות-רכוש, איומים, תקיפה וכן פריצה וחבלה במזיד לרכב (ת.פ 608/05). לאחר שהודה העורר בכל התיקים הנ"ל נקבע כי הוא ביצע את העבירה והוא נשלח לקבלת חוות דעת ממונה. בעודו ממתין לחוות הדעת הנ"ל, ביצע את העבירות הנוכחיות. עוד מפנה התובע להערכתו של הממונה על עבודות שירות באשר לאישיותו של העורר.

4.עיינתי בכל החומר הרלוונטי ונראה לי כי אין מקום להתערב בהחלטותיהם של בתי משפט קמא. באשר לעבירה - חלק מהמאפיינים המעידים על מסוכנות, כפי שנקבע בהלכת רוסלן, קיימים במקרה הנוכחי. כך הבאת הסולם, המצביעה על תכנון מדויק וכך גם החָבִירה של העורר ושותפו לביצוע העבירה. לענין זה יש להדגיש כי יחד עם אותו שותף ביצע העורר, על פי הנטען, גם עבירות נוספות (חלק מהעבירות שבביצוען הודה בבית המשפט לנוער). יש בכך כדי להצביע על פעילות שיטתית של שניים שחברו יחדיו, בהבדל מאפיזודה חד פעמית. להיבט המסוכנות, מצטרפת גם העובדה שהפריצה בוצעה כאשר אזור הצפון היה נתון למתקפת טילים שאילצה את תושביו לברוח מדירותיהם. העובדה שהעורר ניצל מצב זה, מצביעה על מידה רבה של אטימות והיעדר מוחלט של מעצורים. היעדר מעצורים מחמיר את היבט המסוכנות (ראה לענין זה בש"פ 6725/06 מוזס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (ניתן ביום 27.8.06, מפי השופט א' רובינשטיין).

עוד בהקשר לביצוע העבירה, יש להזכיר את הימלטותו של העורר לגג הבית כאשר הגיעו השוטרים למקום. צודקת המדינה כאשר שהיא טוענת כי הימלטות זו סיכנה את חייהם שלהם וגם של מי שנאלץ לרדוף אחריהם. זהו ביטוי נוסף לחוסר מעצורים והוא מצטרף לאמור לעיל לענין ביצוע העבירות בזמן המלחמה.

5.בדיקת מיהותו של העורר איננה משפרת את התמונה. כאמור, העורר הודה בביצוען של שמונה עבירות (תיק מקורי + 7 אישומים מצורפים) שמתפרשים על פני תקופה, ומעידים על דפוס התנהגות. את העבירה הנוכחית ביצע העורר כאשר הוא ממתין לקבלת חוות דעת ממונה בעניינו, ואף זהו היבט של מסוכנות המתבטא בכך שחרף קיומו של הליך תלוי ועומד נגדו, המשיך בביצוע עבירות (וראה לענין זה בש"פ 6052/06 טרטשי נ' מדינה ישראל (טרם פורסם)) (ניתן ביום 27.7.06). טענתו של העורר כי פנה לעזרת גורמים טיפוליים ויצר עימם קשר, אינה יכולה לשנות את המצב, שכן העבירות הנוכחיות בוצעו לאחר אותה פנייה. העורר הצהיר בבית המשפט בתיק האחר (תיק הצירוף) כי הוא מבקש הזדמנות נוספת, זמן לא ארוך אחרי שביקש את ההזדמנות הנוספת ביצע את העבירה הנוכחית.

באשר לטענתו של הסנגור לענין האפשרות להורות על איזוק אלקטרוני - כיוון שטענה זו שבה ונטענת כל אימת שעומדת על הפרק שאלת שיחרורו בערובה של מי שמעצרו מתבקש, אני רואה להעיר כדלקמן: איזוק אלקטרוני איננו אמצעי קסם ואין בו בפני עצמו כדי לאיין מסוכנות. כל שחרור בערובה, גם כאשר בין יתר התנאים מורה בית המשפט על איזוק אלקטרוני, מבוסס על יסוד של אמון. האיזוק האלקטרוני מספק אמצעי לביקורת, האם הפר הנֶאֶזָק את תנאי השחרור בערובה. מי שאיננו ראוי לאמון זה מלכתחילה, ספק אם יהיה ראוי לו, בשל קיומה של האפשרות המאוחרת לדעת על הפרת אמון פעם נוספת. לענייננו, העורר הוכיח בהתנהלותו כי הוא איננו ראוי לאמון ומשכך יש לדחות את הערר.