בש"פ 6052/06 אבי טרטשי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לקבל את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו ולעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות למקום מגורים, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"), גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, החזקת מכשירי פריצה, עבירה לפי סעיף 409 לחוק העונשין והיזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452.

2.על פי עובדות כתב האישום, ביום 8.6.2006 התפרצו העורר ואדם נוסף לדירה ברמת גן כך ששברו את דלת הכניסה באמצעות לום, פטיש וכלי פריצה נוספים. השניים נכנסו לדירה וגנבו מתוכה שעונים, תכשיטים וכסף.

3.בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, בקשה שנדחתה על ידי בית משפט השלום. בהחלטתו מיום 28.6.2006 קבע בית משפט השלום, וב"כ העורר לא חלק על כך, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. עוד ציין בית המשפט בהחלטתו כי לעורר הרשעה קודמת בשתי עבירות והוא ביצע את העבירה נשוא תיק זה ימים ספורים לאחר הרשעתו וטרם שמיעת הטיעונים לעונש. בית המשפט ציין כי:

"מקום שמדובר במי שבחר בביצוע עבירות רכוש כדרך חיים וניתן לראות בו כרצידיביסט – יש לראות אף בו את מי שמסכן את בטחון הציבור ברכושו ומקים עילת מעצר של מסוכנות".

בהמשך לדברים אלו קבע בית המשפט כי קמה בעניינו של העורר עילת מעצר של מסוכנות לביטחון הציבור ולרכושו על פי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי.

4.משקבע שקמה בעניינו של העורר עילת מעצר עבר בית המשפט לבחינת חלופת מעצר שיהא בכוחה לאיין את מסוכנותו של העורר. בציינו כי העורר לא הפר בעבר תנאי שחרור וכי יש בנמצא חלופת מעצר ראויה החליט בית המשפט לשחרר את העורר למעצר בית מלא, כאשר הוריו מתחייבים לפקח עליו, לסירוגין, בכל שעות היממה ולדווח למשטרה על כל הפרה של תנאי השחרור. בנוסף חתמו הוריו על ערבות צד ג' בסך 20,000 ש"ח כל אחד והעורר עצמו חתם על ערבות עצמית בסף 10,000 ש"ח והפקיד מזומן בסך 10,000 ש"ח. בא כוח המדינה ביקש במעמד מתן ההחלטה לעכב את ביצועה לצורך הגשת ערעור ובית המשפט נעתר לבקשתו זו.

5.ערר, כאמור, הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שנעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. לאחר שציין כי בית משפט השלום מצא כי קיימת בעניינו של העורר ושותפו עילת מעצר וסקר את עברם הפלילי ציין בית המשפט (כב' השופט ד' רוזן):

"הנה נא, כל אחד משני המשיבים [העורר ושותפו] למדנו כי טיעוני פרקליטיהם בפני בית המשפט והצהרות על חרטה ונקיפת לבב אינם ולא כלום. המשיבים [העורר ושותפו] על פי הנתונים שהונחו בפני, הינם כמי שגמרו, בשלב זה, לפעול כנגד סביבתם לפרוץ בצוותא עם אחרים ביחד ו/א בנפרד כמתואר בכתבי האישום בהם הודו והורשעו בהתאם.

ביתר חומרה, בשעה שהמשיבים [העורר ושותפו] ממתינים למתן גזר הדין בעניינם ממשיכים הם בשלהם. המשיבים לא שבו לסורם, אלא המשיכו בדרכם כאילו לא קרה דבר. החלטות בית המשפט עבורם הם בבחינת אותיות ומילים בעלמא או ליתר דיוק 'אותיות מתות' שאין להן השפעה, בוודאי שאין בכולם לשמש גדר ומחסום עבורם.

במצב דברים זה, חלופת מעצר, בדמות משמורת וירטואלית כזו או אחרת אינה יאה ומתאימה להם".

6.על החלטתו של בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו הערר שלפני. בא כוח העורר מציין בעררו כי אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה כמו גם על חומרת העבירה וסמיכות האירועים עליהם עמד בית המשפט. יחד עם זאת טוען הוא כי שגה בית המשפט בקובעו כי אין מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו של העורר. בא כוח העורר מציין כי הלכות שיצאו מבית משפט זה קובעות, אכן, כי עבירות רכוש המבוצעות באופן שיטתי ומתוחכם תוך התארגנות של מספר עבריינים עלולות להקים עילת מסוכנות של בטחון הציבור אולם תנאים אלו אינם מתקיימים, לטענתו, בעניינו של העורר שהרי מדובר בהתפרצות בודדה ולא בפעולה שיטתית, מתוחכמת או בעלת היקף ניכר. כמו כן השימוש בפטיש ובלום מעידים על היעדר תחכום בביצוע העבירה. לטענת בא כוחו, למרות הקושי לתת אמון בעורר מחוייב בית המשפט לבחון חלופת מעצר שפגיעתה בחירות העורר תהיה פחותה, מה גם שהעורר הוכיח כי ראוי הוא לאמון בית המשפט שכן ממועד שחרורו הקפיד הקפד היטב בתנאי השחרור שהושתו עליו. עוד טוען בא כוח העורר כי חלופת המעצר שנקבעה על ידי בית משפט השלום אינה "וירטואלית", כלשונו של בית המשפט המחוזי וכי בית המשפט השלום, כפי שעולה בבירור מפרוטוקול הדיון, בחן את החלופה, חקר את הערבים ומצא אותם ראויים. לטענתו, במידה ועלו ספקות לגבי חלופה זו ראוי היה לבוחנה באמצעות תסקיר מעצר. בנוסף נטען כי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי החרטה שהביע העורר אין בה ולא כלום אינה מתיישבת עם פנייתו של האחרון לבית המשפט השלום בבקשה להשתלב בהליך טיפולי. בא כוחו של העורר מעלה גם מספר טענות הנוגעות לנסיבותיו האישיות של העורר – היותו חולה בסרטן ומספר משברים רגשיים שעבר בשנים האחרונות, דוגמת גירושין. לטענתו, בשל מצבו הרפואי כל יום בו שוהה העורר בבית המעצר מחריף את מצבו הבריאותי ועלול להביא לנסיגה של ממש במצבו. על אף הרצון הטוב שמפגינים שלטונות בית המעצר כלפיו, אין ביכולתם לספק לו את המענה הנדרש למצבו הרפואי. אשר על כן מבקש העורר לקבל את עררו ולהורות על שחרורו למעצר בית מלא בכפוף לכל תנאי אותו ימצא לנכון בית המשפט להשית עליו ולמצער, להורות על הכנת תסקיר מעצר בעניינו שיבחן חלופת מעצר.

7.על דרך העיקרון, החלטתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי. ביצוע העבירה מיד בסמוך לאחר מתן הכרעת הדין בתיק אחר מלמדת על מסוכנות לציבור, אף שמדובר בעבירות רכוש. עם זאת, העותר זכאי לטיפול רפואי הולם ומהעולה ממסמכים שהוגשו לי, העורר לא נלקח לבדיקות עקב "אילוצים קודמים". העתק החלטה זו יועבר לשירות בתי הסוהר, כדי שיעבירנה לרופא המתקן בו יימצא העורר. קשיים בקבלת הטיפול הרפואי עשויים להיות עילה לעיון חוזר.

הערר נדחה.