פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2333/08
בפני:
כבוד השופט
י'
דנציגר
העורר:
רן שלום
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 10.3.08 בב"ש 4277/08 שניתנה על ידי כבוד השופט י' נועם
תאריך הישיבה:
י' באדר ה' תשס"ח
(17.3.08)
בשם המבקש:
עו"ד פ' כהן
בשם המשיבה:
עו"ד א' גורדון
החלטה
בפניי ערר המופנה כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בב"ש 4277/08 (כבוד השופט י' נועם) שקיבל את ערר המדינה על שחרור העורר בתנאים והורה על מעצרו עד תום ההליכים.
הרקע העובדתי וההליכים
1.
ביום 1.2.2008 הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום נגד העורר, המייחס לו עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, העורר איים בפגיעה שלא כדין בגופן של עובדות לשכת הרווחה העירונית בירושלים (להלן: לשכת הרווחה ), וזאת בכוונה להקניטן או להפחידן, וזאת לאחר שנודע לו כי בית המשפט לענייני משפחה הורה על אימוץ סגור של שתי בנותיו. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
2.
ביום 20.2.2008 החליט בית משפט השלום (כבוד השופט א' רומנוב) לשחרר את העורר למעצר בית מלא בביתו, בפיקוח אלקטרוני ובפיקוחם של שני ערבים (גיסו ורעייתו של העורר) במשך 24 שעות ביממה. בד בבד, החליט בית משפט השלום לעכב את שחרורו של העורר לצורך הגשת ערר על ידי המשיבה.
3.
בדיון שהתקיים בערר המשיבה ביום 24.2.2008, הסכימה ב"כ העורר לביטול החלטתו של בית משפט השלום ולמעצרו של העורר עד לתום ההליכים, מאחר שנתברר כי גיסו של העורר לא יוכל לפקח על העורר כפי שנקבע על ידי בית משפט השלום.
4.
בעקבות בקשה לעיון חוזר שאותה הגיש העורר, החליט בית משפט השלום (כבוד השופט א' רומנוב), ביום 3.3.2008, לשחרר את העורר למעצר בית מלא, בפיקוח אלקטרוני, ובפיקוח רעייתו של העורר וקרובת משפחה נוספת.
5.
ערר שהגישה המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום, התקבל ביום 10.3.2008, ובית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' נועם) הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, תוך שהוא מבטל את החלטתו של בית משפט השלום מיום 3.3.2008.
נימוקי הערר
6.
העורר חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, ובין היתר, טוען כי הדברים המיוחסים לו לא נאמרו על ידו, וגם אם נאמרו על ידו, הרי שנאמרו מתוך תחושה קשה של ייאוש ותסכול, לאחר שנודע לו כי בית המשפט לענייני משפחה הורה על אימוץ סגור של שתי בנותיו. עוד טוען העורר בהקשר זה, כי לא הוכחה הכוונה המיוחדת להפחיד או להקניט אדם.
7.
אשר לקיומה של עילת מעצר בדמות מסוכנות, טוען העורר כי כלל לא ברור שהגיע ללשכת הרווחה בכדי לבצע "מעשה" במי מהעובדות, ולטענתו הגיע לשם כדי לקבל הבהרות והסברים לגבי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, ובעיקר להתנחם ולפרוק את צערו. העורר מוסיף כי אמנם יש לו הרשעות קודמות, אולם הרשעתו האחרונה היא מלפני כארבע שנים, ומאז שינה את חייו, נישא, הקים משפחה וביקש לחיות כאדם נורמטיבי. לטענת העורר, טעה בית המשפט קמא בכורכו את תיק האיומים הקודם נגד המשיב בתיק בו עסקינן, שכן לדבריו אין מדובר באותן נסיבות ובאותה סיטואציה. לטענת העורר, נסיבות ביצוע העבירה במקרה דנן אינן מעידות בהכרח על אופיו האלים של העורר ו/או על כוונה לפגוע בערכים המוגנים של העבירה. בין היתר, העורר לא עשה שום צעד ממשי למימוש איומיו.
8.
עוד טוען העורר, כי חלופת המעצר המוצעת יש בה כדי לענות על התכלית המניעתית המונחת ביסוד מעצר הבית, שכן האינטרס של הגנה על בטחון המתלוננות לא ייפגע כתוצאה מההקלות המבוקשות בתנאי מעצרו של העורר. לדברי העורר, בית המשפט התרשם מהערבה המוצעת, הגב' שופר, כי מדובר באישה אחראית וישרה אשר ניתן לסמוך על כך שתפקח על העורר בשעות שייקבעו וכי תדווח למשטרה לאלתר אם חלילה יפר את תנאי השחרור. עוד טוען העורר, כי העובדה שהמרחק בין ביתו לבין לשכת הרווחה אינו רב אינה צריכה להכריע את הכף.
9.
על כל האמור לעיל, מוסיף העורר כי הוא מבקש לנצל את פרק הזמן שנותר עד לשליחת בנותיו לאימוץ על מנת להיפרד מהן ולתמוך באשתו, שאובחנה כחולת נפש.
10.
מתסקיר שירות המבחן שנערך לגבי העורר עולה כי מדובר באדם עם התמכרות עמוקה לסמים, אשר היה מעורב במשך השנים בביצוע עבירות סמים, רכוש ואלימות, וניסיונותיו לגמילה מסמים לא צלחו. על רקע תפקוד הורי לקוי מצד העורר ואשתו השנייה, הוחלט על הוצאת בנותיהם התאומות, בנות כשנתיים, לאימוץ סגור. אשתו של העורר מוכרת כחולת נפש (סכיזופרניה) ואובחנה כבעלת יכולות קוגניטיביות גבוליות. עוד מציין שירות המבחן בתסקיר כי העורר הינו אדם לא צפוי ולא יציב, אשר לאורך הליך האימוץ עלו מצדו איומים מילוליים לפגיעה בעובדי הרווחה. שירות המבחן נמנע מלהמליץ על חלופת מעצר בפיקוח אביו של העורר.
טיעוני הצדדים בדיון שבפניי
11.
בדיון בפניי טענה ב"כ העורר, עו"ד פ' כהן, כי חלופת המעצר המוצעת - מעצר בית בפיקוח אשתו והידוק הפיקוח בשעות פעילות לשכת הרווחה על ידי הגב' שופר - אמנם אינה "הרמטית" לחלוטין, אולם לגישתה יש בה כדי לתת מענה לתרחיש ממנו חוששת המשיבה, והוא ניסיון של העורר לפגוע במי מעובדות לשכת הרווחה. לטענתה, גם המאבטח הניצב בפתח לשכת הרווחה יכול למנוע מהעורר לפגוע במי מעובדות הלשכה. לטענת ב"כ העורר, גורמים נוספים שיש בהם כדי למנוע התנהגות פלילית נוספת מצד העורר הם עצם היות התיק הפלילי נשוא בקשה זו תלוי ועומד נגדו; והעובדה שבכוונת העורר לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בעניין אימוץ בנותיו.
ב"כ העורר חזרה וטענה לעניין הראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם, כי דבריו שפורשו על ידי המתלוננת כאיום, הובנו בצורה לא נכונה, וכי בכל מקרה הדברים נאמרו לאור מצבו הנפשי הקשה של העורר לאחר שנודע לו על ההחלטה על אימוץ בנותיו. ב"כ העורר הדגישה עוד כי לדבריו של העורר לא נלווה כל מעשה פיסי.
עוד ציינה ב"כ העורר כי מן הראוי לאפשר לעורר להיפרד מבנותיו ולתמוך באשתו בשעתם הקשה.
12.
ב"כ המשיבה, עו"ד גורדון, טען בפניי כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר, חרף הסיטואציה האנושית הקשה בה מדובר. בהקשר זה ציין ב"כ המשיבה כי הפתרון הראוי והנכון הינו פנייה לשירות בתי הסוהר בבקשה מתאימה על מנת שיתאפשר לעורר להיפגש עם בנותיו.
אשר למסוכנותו של העורר, ציין ב"כ המשיבה כי נגד העורר תלוי ועומד כתב אישום נוסף בגין איומים קודמים נגד אותה מתלוננת, וכן כתב אישום בגין תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים. בנוסף, על פי הרישום הפלילי של העורר שהוגש בעת הדיון, לעורר עבר פלילי עשיר בעבירות סמים ורכוש, שתי הרשעות קודמות בעבירות של סחיטה באיומים, וכן הרשעות בעבירות של ניסיון לתקיפה בתנאים מחמירים ותגרה במקום ציבורי. העבר הפלילי והעובדה כי העורר איים מספר פעמים בעבר על המתלוננות מעידים על מסוכנותו של העורר, כאשר החשש הוא שנוכח העובדה שהעורר רואה בעובדות לשכת הרווחה "אשמות" במצבו (קרי, אחראיות להחלטה על אימוץ בנותיו), הוא ינסה לפגוע בהן שוב.
עוד ציין ב"כ המשיבה כי איון מסוכנותו של העורר אינו יכול להיעשות בדרך של הגברת האבטחה בלשכת הרווחה או ליווי צמוד של מאבטח למתלוננות.
לדבריו, אין בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את המסוכנות, שכן אף אם ייאזק העורר באיזוק אלקטרוני, פתרון זה הינו פתרון מוגבל, בין היתר לאור הקרבה בין ביתו של העורר ללשכת הרווחה, ובנוסף, הערבות שהוצעו אינן מתאימות לשמש כמפקחות על העורר.
אשר לקיומן של ראיות לכאורה, טען ב"כ המשיבה כי קיימות עדויות של המתלוננות ושל עובדות נוספות בלשכת הרווחה אשר מלמדות על התרחשות העבירות המיוחסות לעורר.
13.
לקראת סופו של הדיון, התברר כי אביו של העורר נמצא באולם, וב"כ העורר הציעה כי העורר ישהה במעצר בית בבית אביו. ב"כ המשיבה התנגד לכך וטען כי אין מדובר בהצעה קונקרטית שנבחנה.
14.
בנוסף, בסופו של הדיון דיבר בפניי העורר עצמו וטען כי הוא מוכן לוותר על זכותו לראות את בנותיו ובלבד שישוחרר ממעצר.
דיון והכרעה
15.
ראיות לכאורה: על אף ניסיונותיה של ב"כ העורר לטעון לחסר בראיות לכאורה, להעדר יסוד נפשי וכיו"ב, הרי שסבורני כי התשתית הראייתית מקימה סיכוי סביר לכך שעיבודן של הראיות במהלך המשפט יוביל לביסוס אשמתו של העורר מעל לספק סביר (בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133 (1996)).
16.
עילת מעצר: בנסיבות המקרה מתקיימת עילת מעצר בדמות מסוכנות (סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996). עברו הפלילי העשיר של העורר, הכולל בין היתר גם עבירות של תקיפה, בהצטרף לנסיבות העבירה המיוחסת לו במסגרת כתב אישום זה, וכתבי האישום הנוספים התלויים ועומדים נגד העורר, מציירים תמונה של אדם אשר מתקשה לשלוט ברוחו ואשר נוטה להתפרץ, לאיים ואף להשתמש באלימות. חוסר השליטה של העורר נובע או מתגבר, ככל הנראה, מעובדת היותו מכור לסמים. על אף הגורמים ה"מרסנים" עליהם הצביעה ב"כ העורר, עולה כי העורר מתקשה להתמודד עם ההחלטה על אימוץ בנותיו, ואף שערעור בעניין זה ככל הנראה עומד להיות מוגש בזמן הקרוב, לא פגה מסוכנותו כלפי עובדות לשכת הרווחה, בהן הוא תולה את האשמה בעניין ההחלטה לשלוח את בנותיו לאימוץ סגור.
17.
חלופת מעצר: משהגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר וכי קיימת עילה מעצר לאור מסוכנותו של העותר, נותר לבחון האם יש בחלופת המעצר המוצעת כדי להוות תחליף הולם למעצר מלא, בהתחשב במטרה המניעתית של המעצר. בנסיבות העניין, סבורני כי אין בחלופה המוצעת כדי להוות תחליף הולם, וזאת מכמה טעמים. הטעם הראשון שהביאני למסקנה זו הוא המרחק הקצר בין ביתו של העורר, בו אמור הוא לשהות במעצר בית, לבין לשכת הרווחה - מרחק של כקילומטר אחד בלבד, אותו ניתן "לגמוע" בכשלוש דקות נסיעה. מרחק כזה אינו מאפשר הגעה של המשטרה תוך זמן קצר מספיק במקרה הצורך, ואף מאיין את האפקטיביות של האיזוק האלקטרוני (למגבלותיו של האיזוק האלקטרוני ראו החלטותיה של כבוד השופטת ד' ברלינר אליהן הפנה ב"כ המשיבה: בש"פ 7442/06 בן זזון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.9.2006); בש"פ 9854/06 עטיאש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.12.2006)).
18.
הטעם השני שהביאני למסקנה כי חלופת המעצר אינה מהווה תחליף הולם הן שתי הערבות שהוצעו במסגרת חלופת המעצר. אשתו של המשיב אשר על פי החלופה המוצעת אמורה לפקח על פעולותיו 24 שעות ביממה מוכרת כחולת סכיזופרניה ובעלת יכולות קוגניטיביות גבוליות. בכל הכבוד, סבורני כי בנסיבות אלה לא ניתן לסמוך כי הערבה המוצעת תוכל להגביל את צעדיו של העורר באופן אפקטיבי בעת התגברות יצריו האלימים, אשר הם שהביאו לעבירותיו הקודמות כמו גם לעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. כך גם צויין בתסקיר שירות המבחן. אשר לערבה המוצעת הנוספת, הגב' שופר, כפי שציין בית המשפט קמא, שירות המבחן כלל לא בחן את התאמתה לפיקוח וקשה להעריך עד כמה זו תוכל להשפיע על העורר ולהוות עבורו גורם מרתיע.
19.
בנוסף, צודק ב"כ המשיבה בציינו כי לא ניתן להסתמך על קיומה של אבטחה בלשכת הרווחה שהרי המעשים נשוא כתב האישום וקודמיהם אירעו אף הם בעת ששומר ניצב בכניסה ללשכה, מה עוד שהעורר לא היסס לתקוף בעבר שוטרים כשאלו ביקשו ממנו להציג את תעודת הזהות שלו.
20.
אין ספק כי בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום היה העורר נתון בסיטואציה קשה ביותר מן הבחינה האישית, כאשר הוחלט על שליחת שתי בנותיו הקטנות לאימוץ סגור. יחד עם זאת, אין בכך כדי להצדיק את ביצוע המעשים המיוחסים לו. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי החלופה הקונקרטית שהוצעה על ידי ב"כ העורר ואשר נבחנה על ידי שירות המבחן ובית משפט השלום יש בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, ולכן אינה מהווה תחליף הולם למעצר מלא. אשר לחלופה של מעצר בית בביתו של אבי העורר, חלופה זו לא הועלתה באופן מסודר וקונקרטי, וככל שהדברים אכן רלוונטיים, פתוחה הדרך בפני העורר לפנות בבקשה מתאימה לבית משפט השלום.
21.
לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, והנני דוחה את הערר.
ניתנה היום, י"א באדר ב' תשס"ח (18.3.08).
ש ו פ ט