החלטה5 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 4498/10 מדינת ישראל נ. פלוני

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · הארכת מעצר של קטינים בהליך פליליבקשה להארכת מעצר שנייה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) וסעיף 10יב לחוק הנוער, בתיק בש"פ

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון הורה על הארכת מעצרם של ארבעה קטינים הנאשמים ברצח ובניסיון רצח בארבעים וחמישה ימים. נקבע כי למרות חולשת הליכים ממושכים וזכות החירות של קטינים, חומרת המעשים ומסוכנותם לשלום הציבור אינם מאפשרים שחרור לחלופת מעצר בשלב זה. בית המשפט הורה לבית המשפט המחוזי לקבוע מועדי דיון מוקדמים ככל הניתן.

העובדות

המשיבים, קטינים, נאשמו ברצח, בניסיון רצח ובקשירת קשר לביצוע פשע, על רקע סכסוך בין תלמידי בתי ספר במהלך נסיעה באוטובוס. לפי כתב האישום ירו המשיבים לעבר האוטובוס עם נשק אוטומטי, והתוצאה הייתה מותו של תלמיד ופציעת תלמיד נוסף. הליך המעצר התנהל לאורך שישה חודשים והתיק טרם הסתיים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את מעצרם של קטינים הנאשמים ברצח וניסיון רצח מעבר לשישה חודשים, בטרם נסתיים משפטם?
  2. 2.האם קיימת חלופת מעצר שמאיינת את מסוכנותם של המשיבים לשלום הציבור?

הלכות

  1. 1

    ככל שההליך מתמשך וחולף הזמן במעצר, גובר משקלן של חזקת החפות וזכות החירות, אך הארכת מעצר היא חריג שמצדיק נסיבות מיוחדות.

    ״הלכה היא שככל שמתמשך ההליך וחולף הזמן שבו מצוי הנאשם במעצר, הולך וגובר משקלן של חזקת חפותו וזכותו לחירות״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    השיקולים להארכת מעצר הם קצב התקדמות שמיעת הראיות ואופי העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם.

    ״השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בסוגיה זו הינם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    מעשים חמורים של ירי לעבר אוטובוס תלמידים מלמדים על מסוכנות שאינה ניתנת לאיון בחלופת מעצר, ולכן יש להאריך את המעצר.

    ״לנוכח מעשים אלו, לא ניתן לאיין את המסוכנות הגלומה במשיבים לשלום הציבור באמצעות חלופת מעצר״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מעצר
  • קטינים
  • חזקת חפותו
  • זכותו לחירות
  • מסוכנות
  • חלופת מעצר
  • קצב התקדמות שמיעת הראיות
  • רצח
  • ניסיון רצח
  • חוק הנוער

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

4498/10

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. פלוני

2. פלוני

3. פלוני

4. פלוני

בקשה שנייה להארכת מעצר לפי סעיף 62

לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

בשם המבקשת:

עו"ד נעימה חנאווי

בשם המשיב 1:

עו"ד הישאם אבו שחאדה

בשם המשיב 2:

עו"ד ישראל קליין

בשם המשיב 3:

עו"ד ערן צלניקר

בשם המשיב 4:

עו"ד גיל פרידמן;

עו"ד סאני שייקיס

החלטה

בפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכה שנייה של מעצרם של המשיבים בארבעים וחמישה ימים החל מיום 23.6.2010 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 10073-11-09 או בתיק פ"ח 10101-11-09 המתנהלים בעניינם בבית המשפט המחוזי לנוער מרכז, לפי המוקדם.

ביום 9.11.2009 הוגשו לבית המשפט המחוזי לנוער מרכז כתבי אישום כנגד המשיבים, אשר הינם קטינים (תיק פ"ח 10073-11-09 בעניינם של המשיבים 1 ו-2 ותיק פ"ח 10101-11-09 בעניינם של המשיבים 3 ו-4), המייחס להם עבירה של רצח, לפי סעיף 300א(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של ניסיון רצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין; ועבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499א(1) לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, התגלע סכסוך בין תלמידי בית ספר תושבי ג'לג'וליה, ובהם המשיבים 1, 3 ו-4 ותלמידי בית ספר תושבי כפר קאסם באוטובוס שהסיע את התלמידים לבית הספר. בעקבות הסכסוך יצאו המשיבים מג'לג'וליה כשברשותם נשק אוטומטי מסוג קלצ'ניקוב, ארבו לאוטובוס במטע זיתים וכאשר האוטובוס עבר בסמוך להם ירה המשיב 1 מהנשק לכיוונו כעשר יריות, מהן נהרג אחד מהתלמידים נוסעי האוטובוס ותלמיד נוסף נפצע באורח קשה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי לנוער מרכז בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם (מ"ת 10138-11-09).

ביום 25.12.2009 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' יעקב) כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים, ודחה את טענותיהם בדבר חולשתן של ראיות אלו. בית המשפט קבע כי המעשים המיוחסים למשיבים מקימים כנגדם חזקת מסוכנות ולפיכך קיימת עילה למעצרם, ובהתאם המשיך בבחינת השאלה אם ניתן לאיין את מסוכנותם באמצעות חלופת מעצר. ביחס למשיב 1, לאור העובדה ששירות המבחן לא מצא חלופת מעצר ראויה, הורה בית המשפט על מעצרו וקבע כי במידה ותאותר חלופה ראויה אחרת היא תיבחן לגופה. לגבי המשיבים 2 ו-3 הורה בית המשפט על שחרורם לחלופת מעצר. משלא נערך בעניינו של המשיב 4 תסקיר מטעם שירות המבחן הורה בית המשפט על מעצרו וכי לאחר שייערך תסקיר תיבחן אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

על ההחלטה לשחרר לחלופת מעצר את המשיבים 2 ו-3 ערערה המבקשת לבית משפט זה (בש"פ 10349/09). בית משפט זה (כבוד השופט נ' הנדל) קיבל ביום 4.1.2010 את הערר והורה על מעצרם של השניים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם, בקבעו שאין בחלופות מעצר כדי לאיין את מסוכנותם.

ביום 5.1.2010 דן בית המשפט המחוזי בעניינם של המשיבים 1 ו-4 וקיבל את הבקשה לעצרם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם.

על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי הגישו המשיבים 1 ו-4 ערר לבית משפט זה (בש"פ 203/10). ביום 20.1.2010 דחה בית משפט זה (כבוד השופט א' א' לוי) את הערר, בקבעו כי המעשים המיוחסים למשיבים מעידים על מסוכנותם המופלגת לשלום הציבור.

משחלפו שישה חודשים ומשפטם של המשיבים טרם נסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרם בארבעים וחמישה ימים (ראו לעניין זה סעיף 10יב לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער)) (בש"פ 3376/10).

ביום 11.5.2010 קיבל בית משפט זה (כבוד השופטת ע' ארבל) את הבקשה. בית המשפט ציין כי הגם שהתיקון לחוק הנוער הזיז את נקודת האיזון בין האינטרסים השונים לכיוון החלטה על שחרורם של קטינים לחלופת מעצר, הרי שבבחינת מכלול הנסיבות, ובפרט חומרת המעשים המיוחסים למשיבים, מתקבלת המסקנה לפיה אין מנוס מהותרתם במעצר.

משחלף מניין הימים שנקבעו בהחלטתו של בית משפט זה שבה המבקשת והגישה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בארבעים וחמישה ימים נוספים, היא הבקשה שבפניי.

לטענת המבקשת, מסוכנותם של המשיבים נלמדת מנסיבותיהן של העבירות המיוחסת להם בכתב האישום, ולנוכח נכונותם ליטול חלק במעשה כה חמור על רקע מחלוקת של מה בכך. המבקשת מפרטת בבקשתה כי לאחר הגשת כתב האישום נדונה ונדחתה בקשת המשיב 1 לגילוי ראיה חסויה ולאחר מכן החלה להישמע פרשת התביעה בחמש ישיבות בהן נשמעו עשרה עדי תביעה. כן מציינת המבקשת כי התיק נקבע להמשך שמיעת ראיות למועדים 21.6.2010, 23.6.2010, 27.6.2010 ו-30.6.2010.

מנגד, מציינים באי כוח המשיבים כי המשפט מתנהל בעצלתיים, ועומדים על כך שלאור הוראות חוק הנוער יש לשקול בחיוב את האפשרות לשחרור המשיבים לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, מצאתי לנכון להיענות לבקשה.

כידוע, הלכה היא שככל שמתמשך ההליך וחולף הזמן שבו מצוי הנאשם במעצר, הולך וגובר משקלן של חזקת חפותו וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.32006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)).

הלכה זו שואבת את חיותה מהוראת המחוקק בסעיף 61 לחוק המעצרים, לפיה "נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה". מצוותו זו של המחוקק מסויגת בסעיף 62 לחוק המעצרים, המעניקה סמכות לשופט בית המשפט העליון להאריך את מעצרו של מי שחלפו תשעה חודשים מתחילת משפטו, בתשעים ימים, מעת לעת. עוד מוסיף כאמור סעיף 10יב לחוק הנוער וקובע כי משעה שמדובר במעצרו של קטין הרי שיש לשחררו באם לא נסתיים משפטו בתוך שישה חודשים, כאשר תקופה זו ניתנת להארכה בארבעים וחמישה ימים. עם זאת ידענו וחזרנו ואמרנו, כי הכלל הוא השחרור והארכת המעצר הינה החריג, החל רק בהתקיימן של נסיבות מיוחדות המצדיקות את שלילת ההוראה שבסעיף 61 לחוק המעצרים (ראו

בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר לתקופה נוספת. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בסוגיה זו הינם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו, למשל, בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

המעשה המיוחס למשיבים הינו החמור ביותר המצוי בחוק העונשין, ומסוכנותם לשלום הציבור עולה ומזדקרת ממנו בצורה ברורה. על פי כתב האישום, המשיבים קשרו קשר לירות בנשק חם לעבר אוטובוס תלמידים במטרה להמיתם, וכל זאת בשל סכסוך פעוט. לנוכח מעשים אלו, לא ניתן לאיין את המסוכנות הגלומה במשיבים לשלום הציבור באמצעות חלופת מעצר. אמנם אין במעשים המיוחסים למשיבים, קשים ככל שיהיו, כדי להצדיק את התמשכות מעצרם ללא הגבלה, בפרט על רקע היותם קטינים, אלא שבשלב בו אנו מצויים, וחרף התמשכות ההליך, לא מצאתי כי האיזון בין אינטרס המשיבים לחירותם ובין האינטרס רם המעלה של שמירה על שלום הציבור וביטחונו, מצדיק את שחרורם.

עם זאת, כולי תקווה כי בית המשפט המחוזי יקבע מועדים נוספים לשמיעת התיק מוקדם ככל הניתן, בכפוף לאילוצי יומנו, כך שניתן יהיה להביא לסיום את שמיעת משפטיהם של המשיבים בהקדם. אני מודע כמובן לעומס הרב המוטל על בית המשפט המחוזי מרכז, אך בכל זאת יש לעשות מאמצים כאמור לקביעת מועדים נוספים, כולל בתקופת הפגרה, תוך מתן עדיפות לתיק זה על פני תיקים בהם הנאשמים אינם קטינים. אוסיף כי באם לא תהיה התקדמות רצינית בדיונים ייתכן ויהיה מקום לשקול בעתיד את שחרורם של המשיבים בתנאים מגבילים לחלופות מתאימות ככל שתמצאנה, וזאת למרות שמדובר בעבירות חמורות.

אשר על כן הריני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בארבעים וחמישה ימים, החל מיום 23.6.2010 או עד למתן פסק דין בעניינם של המשיבים 1 ו-2 בתיק פ"ח 10073-11-09 והמשיבים 3 ו-4 בתיק פ"ח 10101-11-09, לפי המוקדם.

ניתנה היום, י"ב בתמוז התש"ע (24.6.2010)

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

הלכות

  1. 1ככל שההליך מתמשך וחולף הזמן במעצר, גובר משקלן של חזקת החפות וזכות החירות, אך הארכת מעצר היא חריג שמצדיק נסיבות מיוחדות.
  2. 2השיקולים להארכת מעצר הם קצב התקדמות שמיעת הראיות ואופי העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם.
  3. 3מעשים חמורים של ירי לעבר אוטובוס תלמידים מלמדים על מסוכנות שאינה ניתנת לאיון בחלופת מעצר, ולכן יש להאריך את המעצר.