בש"פ 6599/10 מדינת ישראל נ. אדי שושני

לפניי ערר המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' מזרחי ) שהורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית "מלכישוע" לשם גמילה, בכפוף לתנאים שונים.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המחזיק 4 אישומים, המייחס לו שתי עבירות של שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), ושתי עבירות של ניסיון שוד, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין. לפי עובדות האישום הראשון, בשעות הצהרים של יום 5.5.10, הגיע המשיב לסניף הדואר המרכזי בירושלים, כשהוא חבוש בכובע ומרכיבי משקפי שמש גדולים. המשיב פנה לפקידת הדואר והושיט לעברה דף שבו נכתב "זה שוד תני לי את הכסף". פקידת הדואר מסרה לו את כל השטרות שהיו בדלפק הקבלה שבו ישבה בסך של 5,600 ₪, והכניסה אותם אל שקית שהביא עימו המשיב. לאחר מכן, אמר המשיב לפקידה כי הוא נושא עימו אקדח, ושלא תעשה דבר עד שיעזוב את סניף הדואר. לאחר הדברים האלה, עזב המשיב את הסניף. לפי עובדות האישום השני, בשעות הצהרים של יום 9.5.10, הגיע המשיב לסניף דואר בירושלים, גם הפעם כשכובע על ראשו ומשקפי שמש גדולים על חוטמו. לאחר שהושיט לפקידת הדואר פתק מקומט, בעודו אוחז בידו שקית, אמרה הפקידה, אשר חשדה במשיב, כי מייד תתפנה אליו, ובה בעת לחצה על לחצן המצוקה, ובצוותא עם מנהלת סניף הדואר, דיברה עם המשטרה ועם מוקד הביטחון. המשיב אשר הבין כי חושדים בו, מיהר לצאת מסניף הדואר. לפי עובדות האישום השלישי, לאחר אירועי האישום השני, נכנס המשיב לסניף דואר נוסף המצוי בקניון בירושלים, כשהוא עוטה עליו את הכובע והמשקפיים. המשיב פנה אל פקידת הדואר שישבה בדלפק הקבלה, והושיט לעברה פתק שבו נכתב "תני לי את הכסף אני לא צוחק יש לי אקדח". המשיב מסר לפקידה שקית נייר, והורה לה להכניס אל השקית את הכסף המצוי ברשותה, כולל מטבעות, והיא עשתה כן. בסך הכל נתנה הפקידה למשיב סכום של 1,800 ₪. לאחר הדברים האלה, אמר המשיב לפקידה לא לדווח על השוד לאף אחד, הוסיף כי הוא חמוש וכי אין לו מה להפסיד, ואז יצא מן הסניף. לפי עובדות האישום הרביעי,

לאחר האירועים נושא האישום השלישי, נכנס המשיב לסניף דואר נוסף בירושלים, גם הפעם כשהוא מרכיב משקפי שמש גדולים וחובש כובע על ראשו. המשיב פנה אל הפקידה שישבה בדלפק הקבלה, והושיט לעברה פתק, אך הפקידה שלא ראתה את שנכתב, הורתה למשיב שימתין בתור. בד בבד, פנה מנהל מתקן הדואר אל מנהלת הסניף ומסר לה על האירועים המתוארים באישומים 3-2. המשיב זוהה כמי שעונה לתיאור שנמסר, והוא נעצר על-ידי כוחות הביטחון אשר נקראו למקום. בטרם מעצרו, הכניס המשיב את הפתק שהושיט לפקידת הקבלה לפיו ובלע אותו.

2.

במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון שהתקיים ביום 20.5.10, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, וביקש מבית המשפט להורות על הגשת תסקיר שירות המבחן לצורך בחינת הליך גמילה. חרף התנגדות המדינה להגשת התסקיר, נעתר בית המשפט לבקשה, וביום 14.6.10 הוגש לבית המשפט התסקיר. שירות המבחן עמד על התמכרותו של המשיב לסמים, ועל כך שלא עלה בידו לסיים מספר קבוצות גמילה שבהן נטל חלק. הוא העריך כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עבריינית מצד המשיב, וציין כי קיים ספק בנוגע ליכולתו של המשיב לערוך שינוי משמעותי בחייו. על אף האמור, נוכח הנכונות המילולית שהביע המשיב להיגמל, הימנעותו ממעורבות נוספת עם רשויות החוק וההערכה כי יש בקהילה טיפולית סגורה כדי להפחית סיכון, המליץ שירות המבחן לשקול את אפשרות שילובו של המשיב בקהילה הטיפולית "מלכישוע". משכך, הוחל בתהליך לבחינת אפשרות קבלתו של המשיב לקהילה הטיפולית, ולאחר שהדיון בעניינו נדחה פעמים אחדות, התקבל ביום 29.8.10 תסקיר משלים המפרט כי תהליך קבלתו של המשיב הסתיים, וועדת הקבלה החליטה לקבלו לטיפול בקהילה שיחל ביום 13.9.10. בהחלטתו מיום 6.9.10, החליט בית המשפט קמא לאמץ חלופה זו, בקובעו כי המשיב מבקש להיגמל מן הסמים מזה זמן, גם אם רצון זה טרם הניב תוצאות, וכי בחלופה האמורה יש "כדי להפיג את מסוכנותו ולהניח יסוד לשינוי דרכו בחיים בעתיד". נוכח האמור הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית מלכישוע החל מיום 13.9.10, שבה ישהה במשך כל שעות היום והלילה, בין היתר, בכפוף לערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח; והתייצבותו של המשיב למשפט בתיק העיקרי ככל שיידרש.

להחלטה זו מופנה הערר שלפניי.

3.

בגדר טענותיה, עומדת המדינה על המסוכנות הרבה הנשקפת ממעשי המשיב. לטענתה, מסוכנות זו נלמדת גם מעברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות רכוש ואלימות; ומכך שראה לבצע את המעשים בעת שתלויים ועומדים נגדו מאסרים על תנאי בני הפעלה, ובסמוך לאחר ששוחרר ממאסר. לגישתה, נתונים אלה מלמדים כי לא ניתן ליתן במשיב אמון שאכן יצליח לעמוד בתנאי השחרור ושמחויבותו להליך זה הינה ממשית ורצינית. המדינה מוסיפה ומצביעה על תסקיר שירות המבחן שעמד על המסוכנות הגבוהה להישנות התנהגות עבריינית מצד המשיב, ולספק שהובע בנוגע למידת המחויבות של המשיב להיגמל. עוד מציינת המדינה, כי הכלל הוא שניהול המשפט אינו השלב המתאים להליך גמילה מסמים כחלופת מעצר, אלא במקרים חריגים ובהתקיים תנאים שאינם מתקיימים בעניינו של המשיב. לדידה, ככל שירצה בכך, יוכל המשיב לעבור הליך גמילה בשלב ריצוי העונש. לבסוף, מטעימה המדינה כי נוכח היעדרה של מחלוקת של ממש בנושא הראייתי, נראה כי לא יארך היום עד לסיום התיק בפסק דין, וגם בשל כך אין טעם להתחיל עתה בטיפול גמילה.

4.

ב"כ המשיב טוען מצדו,

כי בפני שירות המבחן עמדו מלוא הנתונים לגבי עברו של המשיב בטרם המליץ לבחון את שחרורו להליך גמילה. עוד הוא מצביע על נסיבות חייו הקשות של המשיב, בפרט לאחר שחרורו ממאסר בפעם הקודמת, עת מצא עצמו ללא מערכת תמיכה, ובעקבות פרידתה של אשתו ממנו – אף ללא קורת גג. לטענתו, המשיב עשה את המעשים המיוחסים לו בשל התמכרותו, ונוכח תחושה עמוקה של חוסר ברירה. עוד הוא גורס כי עובדות המקרה נכנסות בגדר החריגים המצדיקים שחרור לחלופת מעצר בדרך של גמילה – המשיב הביע נכונות ליטול חלק בהליך הגמילה לאורך כל תקופת מעצרו; קודם למעצר הוא ניסה מספר פעמים להיגמל ואף הוריד באופן משמעותי את מינון המתאדון שנטל כחלק מנכונותו להירתם להליך הגמילה; ותהיה זו הפעם הראשונה שיתאפשר לו לקבל טיפול יסודי וארוך טווח בקהילה שהינה סגורה והרמטית.

במהלך הדיון לפניי, אפשרתי למשיב להשמיע את דבריו. המשיב עמד על המצוקה שאליה נקלע בעקבות התמכרותו לסמים, שלוותה בניתוק ממשפחתו ובהגעה לחוסר כל. המשיב הביע את רצונו להשתלב בטיפול גמילה ב"מלכישוע" שבו הוא רואה הזדמנות לשקם את עצמו ולהיחלץ מן הסם.

5 .

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בערר, מסקנתי היא כי דינו להתקבל. הלכה ידועה היא כי זולת בנסיבות חריגות, שלב בחינת בקשה למעצר נאשם עד תום ההליכים אינו השלב המתאים לבדיקת אפשרות שילובו במסגרות גמילה טיפוליות. נקודת הזמן ההולמת לבחינת אפשרות זו מצויה בשלב גזירת הדין, עת מובאים בחשבון שיקולי הענישה כולם (ראו: בש"פ 9381/08 ראובי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 21.11.08);

בש"פ 3036/08

עמראווי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 1.6.2008)). לכלל זה קיימים חריגים. החריג המרכזי מתקיים כשהנאשם מצוי בעיצומו של הליך גמילה, שאז עשוי בית המשפט לסבור כי מוטב לשחררו לחלופה שיקומית על מנת שלא לפגוע בהליך השיקומי (בש"פ 3701/95

ביטון נ' מדינת ישראל ( לא פורסם, 3.7.1995); בש"פ 3977/09

כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.09)). החריג השני מתקיים מקום שבו בית המשפט השתכנע כי רצונו של הנאשם להתחיל בטיפול

הינו כן ואמיתי, ואינו נובע מחרב המעצר המרחפת מעל ראשו, וכי סיכויי הנאשם להצליח בטיפול הינם גבוהים (בש"פ 3137/08

גרנובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.08)).

6 .

לא מצאתי כי יש מקום במקרה שלפנינו לחרוג מן הכלל. כפי שפורט בתסקיר שירות המבחן, המשיב השתתף בעבר מספר פעמים בקבוצות גמילה, אך לא עלה בידיו להשלימם כיאות, ועל כל פנים – הן לא הביאהו להפסקת השימוש בסמים. מהחלטה קודמת שניתנה על-ידי בית משפט זה בעניינו של המשיב מפי השופטת

א' פרוקצ'יה

(בש"פ 634/09

שושן נ' מדינת ישראל ( לא פורסם, 24.2.09), עולה כי בהמלצת שירות המבחן נעשה ניסיון לקלוט את המשיב במוסד גמילה סגור "בית אור אביבה", אך ניסיון זה לא עלה יפה, ובעקבותיו הודיע שירות המבחן כי אינו ממליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר במוסד גמילה. נוכח ניסיון זה, שלא צלח, הוחלט בגדר אותו הליך שלא לשחררו לחלופת מעצר שיקומית. גם בתסקיר הנוכחי בעניינו של המשיב הובעו ספקות באשר ליכולתו של המשיב להתמודד עם שינוי משמעותי ועמוק בחייו, וההחלטה להמליץ על בחינת החלופה השיקומית היתה, במידה רבה, פועל יוצא של הנכונות שהביע באופן מילולי. במצב דברים זה, לא קיים בסיס מוצק דיו להנחה כי שחרורו להליך השיקומי המבוקש במסגרת בקשה זו, ישיג את מה שלא הושג בעבר. למעשה, נוכח הצפי כי משפטו של המשיב עתיד להסתיים בקרוב, סביר שהמשיב לא יוכל להשלים את ההליך השיקומי, קודם לגזירת דינו, אם אמנם יחל בו עתה. בצד האמור יצוין, כי המשיב לא מצוי בימים אלה בהליך גמילה כלשהו, ומשכך לא יהיה במעצרו כדי לפגוע בניסיונו להשתקם. לאמור יש להוסיף את המסוכנות הרבה הגלומה במשיב, המשתקפת מן העבירות המיוחסות לו ומעברו הפלילי המכביד בעבירות רכוש ואלימות. עוד יש לציין את פרק הזמן הקצר שחלף – בן ארבעה חודשים – מאז שוחרר ממאסר בגין עבירות קודמות, לבין ביצוע העבירות נושא הערר. את העבירות האמורות ביצע המשיב חרף קיומם של שלושה מאסרים על תנאי בני הפעלה, התלויים ועומדים נגדו, שאחד מהם הינו לתקופה של שלוש שנים – עובדה שלא צוינה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ואפשר שלא עמד עליה. נתונים אלה מקשים על מתן אמון במשיב, באופן שיאפשר את שחרורו לחלופת מעצר – ואפילו היא "הרמטית", כלשונו, כדוגמת החלופה הנוכחית.

7.

אכן, אין להתעלם מהמצוקה הרבה שאליה נקלע המשיב, במידה רבה, בשל התמכרותו לסמים מגיל צעיר. מצוקה זו נתנה את אותותיה בתחומי חייו השונים, והביאה אותו עתה לעברי פי פחת. גמילתו של המשיב מן הסם הוא אינטרס חברתי רחב, בצד היותו אינטרס של המשיב עצמו. ואולם בנסיבות הנוכחיות, סבור אני כי אם אמנם רצונו של המשיב בגמילה הוא כן ואמיתי, הרי שתהליך הגמילה, צריך להישקל – כמקובל - בשלב שבו ייגזר דינו.

לפיכך, ערר המדינה מתקבל בזה; החלטתו של בית המשפט המחוזי מתבטלת. אני מורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו.