בש"פ 634/09 אדי שושן נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' חבש) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגש כתב אישום נגד העורר, המייחס לו ביצוע עבירות של גניבה, שוד מזוין והחזקת סכין. על-פי האישום הראשון, נכנס העורר לחנות מחשבים בירושלים, וגנב מתוכה תיק שהיה מונח על שולחן במקום, ואשר הכיל, בין היתר, תעודת זהות, רישיון נהיגה, כרטיסי אשראי, המחאות וכ-1,400 ש"ח במזומן. על-פי האישום השני, נכנס העורר לבנק פועלי אגודת ישראל בשכונת גאולה בירושלים, פדה את אחת ההמחאות הגנובות תמורת סכום של 550 ש"ח, ויצא מן הבנק. כעבור כעשר דקות, שב העורר אל הבנק כשהוא נושא עמו שני סכינים, וניגש אל הכספרית. העורר הציג בפניה פתק שבו נכתב כך: "זה שוד למסור את הכסף לתוך השקית לפני שאני יורה. אל תסכני חיים תשימי את הכסף בשקית והכל ייגמר בשלום". הכספרית שמה בשקית סכום של 11,000 ש"ח. העורר נטל את השקית ויצא מן הבנק. העורר נעצר מספר רגעים לאחר מכן, בקרבת מקום, כשהוא אוחז בשקית ובה שני הסכינים.

2.

המדינה הגישה בקשה לעצרו עד תום ההליכים נגדו. בדיון בבקשת המדינה הסכים ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה, וביקש מבית המשפט להורות על הגשת תסקיר שירות מבחן. בית המשפט נעתר לבקשה. בתסקיר שהוגש, המליץ שירות המבחן לשקול את אפשרות שילובו של העורר בקהילה טיפולית סגורה לצורך גמילה מסמים. במהלך הדיון שנערך בעקבות הגשת התסקיר, צוינו שמותיהם של שני מוסדות שניאותו לבדוק התאמתו של העורר לטיפול במסגרתם: "בית אור אביבה", ו"זוהרים". בסופו של דבר, ביקש בא-כוח העורר להפנות את מרשו לבדיקה ב"בית אור אביבה", שם נקבע לו מועד קרוב לראיון.

3.

בהחלטתו בתום הדיון, הורה בית המשפט המחוזי על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו, אלא אם יתקבל לקהילה הטיפולית הסגורה "בית אור אביבה". בהתאם לכך, אישר בית המשפט לעורר לצאת ממעצרו בלוויית רעייתו, לצורך פגישה עם האחראי בקהילה הטיפולית.

4.

ביום 25.12.08 נשלחה תשובת הקהילה הטיפולית, כי נדחתה בקשת העורר להתקבל, וכי להערכת ועדת הקבלה, תכניות טיפול אחרות יתאימו יותר לבעיותיו. משכך, הודיע שירות המבחן בתסקיר משלים כי הוא אינו ממליץ על שחרור העורר.

5.

ביום 30.12.08, במהלך הדיון המחודש בבית המשפט המחוזי, ביקש בא-כוחו של העורר לאפשר למרשו לעבור ראיון קבלה נוסף, הפעם במוסד "זוהרים", אשר נקבע ליום 14.1.09. בית המשפט דחה את הבקשה. הוא סבר, כי מוצתה האפשרות לבחון את קליטת העורר במוסד גמילה, וכי אין מקום להיענות לבקשה לבחון את אפשרות קבלת העורר במוסד אחר. בית המשפט הוסיף, כי הוא ער לכך שבהודעת שירות המבחן לא נזכר כל נימוק לאי-קבלתו של העורר למוסד, אך חזקה על המוסד ועל שירות המבחן כי שקלו את כל השיקולים המתאימים, ודי לעניין זה במסקנה הסופית של שירות המבחן. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על הותרת העורר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

מכאן הערר שלפני.

6.

טוען העורר, כי טעה בית המשפט קמא בכך שלא אפשר את מיצוי בחינת האפשרות לשלב את העורר בקהילת "זוהרים". לדבריו, העובדה כי חלופה אחת נמצאה בלתי מתאימה, לא היתה צריכה לחסום בחינת חלופות מוצעות אחרות שעשויות היו להימצא מתאימות. עוד נטען, כי טעה בית המשפט קמא כשהסתפק במסקנה הסופית המצוינת בתסקיר המעצר המשלים, לפיה שירות המבחן אינו ממליץ על שחרור העורר, בלא שדרש את ההנמקות לכך. מוסיף העורר, כי הוא אב לחמישה ילדים בגילאי 4-18, אשר כבר שנים רבות נמנע מהסתבכות בפלילים. הוא הביע נכונות אמיתית, הן בדבריו בבית המשפט והן כמצוין בתסקיר, לחזור לדרך הישר בעזרת בית המשפט. על כן, מבקש הוא כי בית משפט זה יורה על מיצוי בדיקת אפשרות השתלבותו בקהילת "זוהרים".

7.

המדינה מתנגדת למבוקש בערר, וטוענת כי מקרה זה אינו מתאים לשחרור נאשם לחלופת מעצר לצורך גמילה מסמים. לדבריה, גם אם העורר מביע רצון אמיתי להיגמל, נראה כי קיים פער בין רצונו לבין יכולתו, והדבר הוכח מעצם דחיית מועמדותו של העורר להשתלב בקהילת "בית אור אביבה" ומכוח האמור בתסקיר המשלים של שירות המבחן. עוד נטען, כי בית המשפט עשה מהלך חריג כאשר איפשר את עצם הניסיון לבחון אפשרות להיקלטותו של העורר במסגרת שיקומית, אך משהדבר לא עלה יפה, צדק כאשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים.

8.

דין הערר להידחות.

נקודת המוצא בענייננו היא כי ככלל, שלב ניהול המשפט אינו השלב המתאים והטבעי להליך גמילה מסמים כחלופת מעצר. מקומו האפשרי של הליך גמילה במקרים המתאימים הוא בשלב ריצוי העונש. סטייה מכלל זה אפשרית במקרה חריג שבו החל הנאשם בהליך גמילה בטרם בוצעה העבירה בגינה הוא נעצר, וכאשר הליך הגמילה שהיה בעיצומו נקטע באמצעו כאשר הוא החל להראות סימני הצלחה, או כאשר קיימת הסתברות גבוהה להצלחתו. ברקע הגישה השוללת בדרך כלל החלת הליך שיקום קודם לסיום המשפט עומדים הטעמים הבאים: ראשית , הצורך בהגנה על שלום הציבור מפני נאשם שהחשש ממסוכנותו עקב התמכרותו לסמים הוא ישיר ומיידי, וגם החזקתו במוסד גמילה סגור לא בהכרח תענה על מסוכנות זו.

שנית , קיים חשש כי שילובו של הנאשם בהליך גמילה בשלב ניהול המשפט אינו מלווה בהכרח במחויבות פנימית אמיתית לעשות מאמץ להיגמל, אלא נעוץ בעיקר בציפייה לרווח משני בדרך של מניעת המעצר. מצב זה עלול להפוך את הליך הגמילה בשלב זה להליך סרק, שיהיה כרוך בבזבוז משאבים ציבוריים רבים לריק. יתר על כן, גם אם רצונו של הנאשם בגמילה הוא אמיתי, יכולתו האובייקטיבית לעמוד בכך בדרך כלל אינה נבחנת לעומקה בשלב המשפט, ולכן, רק מצבים שבהם פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא בעל הסתברות גבוהה, וכאשר הליך גמילה בשלב ניהול המשפט עשוי לתת מענה ממשי למסוכנות הנאשם, מוצדק לחרוג מן הכלל הנוהג, ולאפשר מסלול גמילה שיקומי, כמסלול עדיף על פני מעצר (בש"פ 625/07 חסדאי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.2.2007)).

9.

נסיבות מקרה זה אינן מתאימות להפעלת החריג לכלל. העורר הוא בעל עבר פלילי כבד בעבירות רכוש, שבל"ר, אלימות, עבירות נגד שוטרים והחזקת נשק שלא כדין, אם כי מאז תחילת שנות ה-90 לא נתווספו לחובתו הרשעות ברישום הפלילי. העורר כלל לא החל בתהליך גמילה מסמים קודם לביצוע העבירות נשוא כתב האישום בהליך זה, ורק בעת מעצרו הנוכחי ביטא לראשונה נכונות להשתלב בקהילה טיפולית סגורה. שירות המבחן בתסקירו הראשון מתייחס להתמכרותו של העורר לסמים מגיל צעיר, וכן לפנייתו בשלב מסוים לטיפול בתחליף סם "מתדון" וכדורי הרגעה. כבר בתסקיר זה הביע שירות המבחן ספקנות ביחס למידת מחויבותו הפנימית של העורר לערוך שינוי מהותי בחייו, אולם לאור הנכונות המילולית שביטא, והעובדה כי מזה שנים לא היה מעורב בפלילים, המליץ בחיוב על בחינת הליך גמילה אפשרי. בית המשפט נענה כאמור להמלצה זו, חרף חריגותה. דא עקא, כי הניסיון להיקלט במוסד גמילה סגור "בית אור אביבה" לא עלה יפה, ובעקבותיו הודיע שירות המבחן כי אינו ממליץ על שחרורו. בנסיבות אלה, צדק בית המשפט המחוזי כאשר הורה על מעצרו של העורר, לאחר שמלכתחילה, המהלך אותו נקט לבדיקת התאמתו של העורר לקהילה טיפולית היה חריג, ומשאותו מהלך חריג לא נשא פרי. בנסיבות המתוארות, לא היה מקום להעמיק חקר בשאלת התאמתו של העורר למוסדות גמילה נוספים.

10.

העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות, ומצביעות על מסוכנותו הרבה. לחובתו גיליון הרשעות כבד ועשיר בעבירות מגוונות. יש להניח כי התמכרותו של העורר לסמים מסבירה במידה רבה את מעורבותו בפלילים. אין מנוס מניהול משפטו בעודו עצור עד תום ההליכים כדי להגן על שלום הציבור. אם יורשע בדין ויוטל עליו עונש, תינתן לעורר האפשרות לפעול במסגרת ריצוי העונש לשילובו בהליך גמילה, אם וככל שמחויבותו להליך כזה הינה ממשית ורצינית.

הערר נדחה.