בש"פ 3926/09 דניאל סוחנין נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט מאיר יפרח) אשר דחה ערר על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת אביבה טלמור) לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו במסגרת שני אישומים עבירות של התפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה, תקיפה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים והחזקת מכשירי פריצה. על-פי עובדות כתב האישום התפרץ העורר לדירת מגורים דרך החלון, וכאשר הפתיעו אותו דיירת הבית ובנה תקף אותם ואף איים עליהם. בהזדמנות אחרת נתפס העורר כשהוא מחזיק בכלי פריצה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית משפט השלום קבע כי מתקיימות ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר והורה על הגשת תסקיר מבחן. לאחר שהתסקיר שהוגש לא בא בהמלצה על שחרור העורר לחלופת מעצר ביקשה באת-כוח העורר שיוגש תסקיר נוסף שיבחן אפשרות קליטתו של העורר בקהילה טיפולית לגמילה מסמים. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו שהליכי המעצר אינם השלב בו יש להתחיל בטיפול גמילה מסמים. בית המשפט ציין כי בתסקיר נאמר שהעורר סירב להשתלב בטיפול גמילה מסמים במסגרת מאסרו הקודם. כן צוין כי העורר מסרב להשתלב בקהילה סגורה ומעוניין בקהילה פתוחה בלבד על מנת שיוכל לשהות בקרבת אשתו וילדיו.

בהחלטה נוספת הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט ציין את עברו הפלילי של העורר ואת מעורבותו בסמים וקבע כי במקרה זה הקשר בין עבירות הסמים לעבירות הרכוש הוא ברור. לעורר ניתנו מספר הזדמנויות לגמילה אשר לא נוצלו על ידו. עוד צוין כי העבירות נשוא כתב האישום בוצעו שעה שהיה תלוי ועומד נגד העורר מאסר מותנה של 12 חודשים ודבר זה לא הרתיעו מלשוב ולבצע עבירות. בית המשפט הדגיש כי שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

3.

על החלטה זו הגישה באת-כוחו של העורר ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי קביעותיו של בית משפט השלום תואמות את ההלכה הפסוקה ולפיכך לא היה מקום להורות על עריכת תסקיר משלים. במצב דברים זה הוחלט על דחיית הערר.

4.

מכאן הערר שבפניי. באת-כוח העורר טענה כי יש לערוך תסקיר משלים לבחינת אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. לטענתה, מהתסקיר שהוגש עולה כי העורר מבין כעת שעליו לעבור טיפול גמילה, אך מעוניין לעבור אותו בקהילה פתוחה על מנת להיות קרוב לאשתו ולילדיו שזה עתה נולדו. משהציע התסקיר שילוב בקהילה סגורה היה מקום לבחון עד תום את החלופה המוצעת על-ידי תסקיר משלים. לטענתה העורר נופל בגדר החריג לכלל, שכן הוא ניסה בעבר להיגמל והצליח ורק לאחרונה שב לצרוך סמים. יש להביא בחשבון, לטענתה, את גילו הצעיר של העורר, כבן 23, ואת העובדה שרק לאחרונה נולדו לו תאומים שהוא מעוניין לשהות בקרבתם. כמו כן טענה הסנגורית כי העורר מואשם בעבירת רכוש מינורית יחסית. לפיכך מבקשת הסנגורית כי תיבחן אפשרות שחרורו של העורר לקהילה לטיפול במשתמשים בסמים.

בא-כוח המדינה הדגיש את עברו הפלילי המכביד של העורר ואת העובדה שהתסקיר שלל אפשרות של כניסה למרכז גמילה. הוא ציין כי התיק קבוע להקראה ליום 26.5.

5.

אכן הכלל הינו כי אין מקומו של טיפול גמילה מסמים במסגרת הליך המעצר, אלא מקומו בשלב ריצוי העונש. החריג לכלל מתקיים במקרה בו החל הנאשם בטיפול גמילה עובר למעצרו והטיפול החל לגלות סימני הצלחה (בש"פ 634/09 שושן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 24.2.09)). לכאורה אין מקרה זה נכנס לגדר החריג, שכן העורר לא שהה בהליך גמילה עובר למעצרו. עם זאת, נסיבותיו המיוחדות של העניין מצדיקות לטעמי מתן הזדמנות נוספת לבחינת חלופת מעצר לעורר באמצעות הגשת תסקיר משלים אשר יבחן אפשרות שילובו במסגרת גמילה מסמים בקהילה. מהתסקיר עולה כי העורר הצליח לגמול עצמו מסמים לתקופה מסוימת וכי רק לאחרונה שב אל הסם ובעקבותיו לביצוע העבירות. הנתון שהכריע את הכף בעיני הינו הולדת תאומים לעורר. ניתן אולי לקוות כי אירוע משמעותי זה יהווה מפנה דרך במודעותו של העורר למצבו ובעקבות כך בנכונותו לטיפול גמילה עמוק ואמיתי, זאת על רקע ניסיונותיו הקודמים לגמילה והתרשמותי מהרצון הכן לעלות על דרך המלך. אדגיש כי אין בהחלטה זו כדי להכריע סופית בעניין חלופת מעצר, אלא לאפשר בחינה נוספת של שירות המבחן את האפשרות לטיפול גמילה בקהילה כחלופת מעצר. בהתאם לתסקיר זה יוכל בית המשפט קמא לבחון האם יש לשחררו לחלופה זו או להותירו במעצר.

אשר על כן אני מורה על הגשת תסקיר משלים שיבחן אפשרות של חלופת מעצר במסגרת קהילה לגמילה מסמים. התסקיר יוגש עד ליום 7.6.09 לבית משפט השלום בנתניה, אשר יתן הכרעה משלימה בעניין. בינתיים ניתן יהיה גם לעמוד על התפתחות ההליך בתיק העיקרי ועל קצב הדיון הצפוי.