בש"פ 5558/09 דמיטרי מורדכילביץ נ. מדינת ישראל

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום המייחס לו עבירות התפרצות למקום מגורים, גניבה, והחזקת נשק שלא כדין. על פי כתב האישום, ביום 26.1.09 התפרץ העורר לדירת מגורים, וגנב מתוכה אקדח 9 מ"מ , תכשיטים, ומחשב

יד.

2.

המדינה בקשה את מעצרו עד תום ההליכים של העורר לאור קיומן של ראיות לכאורה, ובשים לב למסוכנותו, הנלמדת מעברו הפלילי העשיר, וריצוי תקופות מאסר קודמות.

3.

בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט גופמן) הורה על הגשת תסקיר מעצר, ובעקבותיו הורה בית המשפט על שחרורו של העורר בתנאים לצורך שילובו בהליך גמילה באשפוזית "צעדים", ובצירוף התחייבויות כספיות וצו פיקוח מעצר של שירות המבחן.

4.

המדינה עררה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, ועררה התקבל. בית המשפט קבע כי מתקיימים במקרה זה כל התנאים המחייבים את מעצרו עד תום ההליכים של העורר. מתקיימות ראיות לכאורה, מתקיימת מסוכנות ממשית לאור עברו הפלילי העשיר של העורר, ואין מקום לחלופת מעצר בדרך של הליך גמילה באשפוזית

בשלב זה של ההליך המשפטי. העורר לא החל בטיפול גמילה קודם למעצרו, ולאור מסוכנותו ועברו הפלילי העשיר, וקשיי המשטרה לעוצרו, אין יסוד ליתן אמון בהפעלת חלופת מעצר בעניינו.

5.

בערר, מודה העורר בקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו. עם זאת, הוא טוען, כי ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר במסגרת האשפוזית, וזאת בהתאם לתסקיר המעצר שהוגש בעניינו. בפיקוח המלא של הצוות הטיפולי באשפוזית יש כדי לתת מענה למסוכנותו, במיוחד בשים לב לכך שעל פי תסקיר המבחן המשלים התחייב הצוות לפקח על העורר באופן מלא, ולדווח למשטרה על כל הפרה של תנאי השחרור בידי העורר. כן הוא טוען, כי הרקע לביצוע העבירות על ידיו הוא צריכת סמים, וללא הליך גמילה תקין, קיים חשש להישנות מעשי העבירה וחזרתו למעגל הפשע.

6.

המדינה מתנגדת לקבלת הערר, וחוזרת על טענותיה בדבר המסוכנות הרבה הנשקפת מהעורר, וחוסר האמון שיש לייחס למחוייבותו הנטענת להליך שיקום. כן היא מדגישה את החומרה והמסוכנות הנילווים לגניבת האקדח, אשר לא אותר, ואת העובדה כי העורר לא שיתף פעולה בנסיון לאתר את מקום הימצאו.

7.

דין הערר להידחות.

אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים לעורר בכתב האישום נשוא הליך זה. מתקיימת בעניינו גם עילת מעצר מובהקת בגין מסוכנות, וזאת על רקע מטען כבד של הרשעות קודמות וריצוי עונשי מאסר בפועל קודמים. בעת ביצוע העבירות נשוא הליך זה, היה תלוי כנגד העורר מאסר על תנאי בר הפעלה. עוד יש לציין, כי מאז נעברו העבירות נשוא הליך זה, נעשו 16 נסיונות איתור של העורר על ידי המשטרה עד שלבסוף נעצר, והדבר מצביע על קיום חשש סביר כי אם ישוחרר, הוא עלול לחמוק מהליכי שפיטה. הרקע לעבר הפלילי העשיר של העורר – והוא רק בן 25 – קשור, בין היתר, בהתמכרות לסמים.

למסוכנותו של העורר יש להוסיף גם את העובדה כי במסגרת הפריצה לדירה, נשוא האישום בענייננו, נגנב אקדח שאין יודעים את מוצאותיו, והעורר לא שיתף פעולה באיתורו.

הנתונים האמורים, על פניהם, שוללים התאמת העורר לחלופת מעצר, שיש בה כדי להשיג את מטרת המעצר, תוך פגיעה מתונה יותר בחירותו האישית.

8.

עלתה השאלה האם נסיבות הענין מאפשרות בכל זאת החלת חלופה על דרך

פתיחה בהליך גמילה באשפוזית "צעדים". חלופה זו הומלצה בתסקיר שירות המבחן, ועל יסודה ראה בית משפט השלום לאפשר העמדת העורר בנסיון זה.

9.

בית המשפט המחוזי, בדין ובצדק, סטה מעמדתו של בית משפט השלום בענין זה, והורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר.

כלל הוא, והדבר נקבע בפסיקה מזה זמן, כי שלב ניהול המשפט אינו השלב המתאים והטבעי להליך גמילה מסמים בתורת חלופת מעצר. מקומו האפשרי של הליך גמילה, במקרים מתאימים, הוא בשלב ריצוי העונש. סטייה מכלל זה אפשרית במקרה חריג, שבו החל הנאשם בהליך גמילה קודם לארוע העברייני שבעטיו נעצר, והליך זה, שנקטע בעיצומו, הצביע על הסתברות ממשית להצלחה. טעמיו של הכלל השולל הליך גמילה כחלופת מעצר נעוצים, ראשית, בצורך להגן על שלום הציבור מפני נאשם שמסוכנותו עקב התמכרותו לסמים היא ישירה ומיידית, ואשר שילובו במוסד גמילה אינו מאיין בהכרח מסוכנות זו. שנית, קיים חשש כי העדר מוטיבציה קודמת להליך גמילה בטרם מעשה העבירה מצביע על כך שנכונותו של נאשם להשתלב בהליך גמילה בשלב המעצר מונחית מציפייה לרווח מישני במניעת המעצר, ולא ממחוייבות פנימית אמיתית הנדרשת לצורך גמילה. אכן, אם רצונו של נאשם בגמילה הוא אמיתי, יש להניח כי יוכל להשתלב בתכנית גמילה מתאימה בעתיד – בין מחוץ להליכי המשפט, ובין במסגרת שירות בתי הסוהר, אם יורשע וייגזר דינו למאסר. מכל מקום, ההתאמה האובייקטיבית של נאשם להליך גמילה צריכה להיבחן במנותק מחישובי תועלת דיונית במסגרת ההליך הפלילי, ויש קושי ממשי להעריך התאמה זו בשלב המשפט. שונה הדבר כאשר הנאשם החל בגמילה קודם לבצוע העבירה, וההליך הראה הישג חיובי (בש"פ 634/09 אדי שושן נ' מדינת ישראל (24.2.09); בש"פ 625/07 חסדאי נ'

מדינת ישראל (14.2.07); בש"פ 550/07 זבולון משה נ'

מדינת ישראל (23.1.07); בש"פ 225/99 חושינסקי נ' מדינת ישראל , פד"י נג(1) 140; בש"פ 3701/95 ביטון נ' מדינת ישראל ; בש"פ 4140/ 00 ביטאר נ' מדינת ישראל ).

10.

בענייננו, לא מתקיים אותו מקרה חריג שעשוי היה להצדיק

חריגה מן הכלל השולל חלופת מעצר במסגרת הליך גמילה. רעיון הגמילה בהליך זה נהגה לראשונה לאחר ארועי העבירה ומעצרו של העורר, ולפיכך חל בענייננו העקרון לפיו הליך גמילה אינו אמור לשמש חלופת מעצר, אלא להישקל, בכפוף לקיום תנאים מתאימים בעתיד. עניינו של העורר אינו מותיר מנוס אלא להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

בנסיבות אלה, דין הערר להידחות.