בש"פ 786/11 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית המשפט לנוער מיום 26.1.11 (מ"ת 41605-01-11, כב' השופט מ' מגד ) בה הורה על שחרור של המשיב לחלופת מעצר בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בביתו, תחת פיקוח לסירוגין של אמו וסבו, ותחת איזוק אלקטרוני; פיקוח שירות המבחן לנוער; התחייבות עצמית בסך 3,000 ₪ וערבות צד ג' בסך 10,000 ₪ מצד אמו וסבו.

כנגד המשיב – קטין בן פחות מ-15 שנה – הוגש כתב אישום קשה ביותר, המייחס לו מעשי סדום בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה, החזקת סכין, ושתי עבירות של הדחה בחקירה. לפי המתואר בכתב האישום, בשני מקרים שונים, ביצע המשיב מעשי סדום ומעשה מגונה, תוך איומים בסכין, בקטין בן פחות מ-16 שנים (להלן: המתלונן ). באחד מהמקרים הללו הוא ביצע את המעשים הללו יחד עם קטין אחר, ובשניהם השתמש באיומים בכדי להניא את המתלונן מלמסור הודעה על האירועים בחקירה על פי דין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בא כוחו, הסכים שהוא ייוותר במעצר עד לקבלת תסקיר שירות המבחן ומתן החלטה אחרת בעניינו. ביום 26.1.2011 נתקבל התסקיר אשר העלה תמונה לא פשוטה, של נער שעבר קשיים רבים בחייו, שזהו אינו המקום לפרטם. שירות המבחן סבר כי המשך המעצר עלול להחמיר את מצבו הרגשי של המשיב וכי יהיה זה נכון לשחררו לחלופת מעצר מוסדית. עם זאת, לא עלה בידו להמליץ על חלופה שכזו, שכן האפשרות לחלופה מוסדית טרם נבדקה על ידו בעת הגשת התסקיר, בשל מגבלות זמן. שירות המבחן נמנע ממתן המלצה חד משמעית גם באשר לאפשרות שחרורו של המשיב למעצר בית בפיקוחה של אמו, מחשש כי זו תתקשה להציב לו גבולות ולפקח עליו. משכך, שירות המבחן המליץ לבסוף, כי במידה ובית המשפט יחליט לשחרר את המשיב למעצר בית, יש להורות על איזוק אלקטרוני כדי לחזק את חלופת המעצר. עם קבלת התסקיר, ערך בית המשפט המחוזי דיון בעניינו של המשיב, במעמד הצדדים והמפקחים המוצעים, והורה על שחרורו למעצר בית בתנאים שפורטו לעיל.

מכאן הערר שלפניי, במסגרתו טוענת העוררת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אימו. לטענת העוררת, מעשיו של המשיב, נסיבות ביצועם, התנהגותו פורצת הגבולות (כפי שזו עולה מן התסקיר ומכתבי אישום העומדים תלויים כנגדו), מלמדים כולם על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. סכנה זו, לטענתה, אף מתעצמת נוכח המרחק הקצר הקיים בין מקום חלופת המעצר לבין ביתו של המתלונן. ובייחוד כך, כאשר המתלונן היה נתון לאיומיו של המשיב, לבל יתלונן כנגדו. לטענתה, לא היה כל מקום לשחרר את המשיב למעצר בית בפיקוחה של אמו, כאשר שירות המבחן חיווה את דעתו כי זו מתקשה בהצבת גבולות למשיב. שכן, בנסיבות הקיימות אין בחלופה זו, ולו גם לתקופה מוגבלת עד שיימצא למשיב פתרון בדמות חלופת מעצר מוסדית, כדי לאיין את הסכנה הנשקפת ממנו.

בא כוחו של המשיב מתנגד מצידו לקבלת הערר וסומך הוא את ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, די בחלופת המעצר שנקבעה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב, וזאת בייחוד לנוכח השיפור שהוא מגלה ביחסו לאימו, כעולה מתסקיר שירות המבחן. עוד הוא טוען, כי הקושי העולה מתיק זה, נגרם בעטייה של הקצאת משאבים בלתי מספקת מצד המדינה לנערים בסיכון כמו המשיב, אשר בשלה לא נמצא כרגע מקום למשיב במסגרת חלופה מוסדית. מכאן לטענתו, שאין להעניש את המשיב, דרך השארתו במעצר, בשל המגבלות אשר בגדרן פועלת המערכת המשפטית והשיקומית של המדינה. לפי הטענה, השארתו במעצר תסכל את אפשרות שיקומו. אפשרות זו הינה אפשרות ריאלית וממשית מבחינתו של המשיב אשר עד לפני כשנתיים היה תלמיד מצטיין ונורמטיבי.

נציגת שירות המבחן ואמו של המשיב הציגו אף הן עמדותיהן בפניי. לדברי נציגת שירות המבחן, התרשמותה היא שעד עתה היה לאם קושי בהצבת גבולות לבנה אך בעת האחרונה חל שינוי מבחינת סמכותה של האם כלפיו. לדבריה, למשיב אין כרגע מקום במסגרת המתאימה לו, אך הוא הועלה לראש סדר העדיפויות ותוך כשבועיים צפויה להתקבל תשובה ותחזית ברורה יותר באשר לאפשרות שילובו בחלופה מוסדית. האם מצידה, הביעה את נכונותה לפקח על המשיב, לשמור עליו ולנסות לקדמו ולטפחו.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות, בכפוף לתנאים שיפורטו להלן.

הסוגיה הבעייתית, שהובאה כאן להכרעתי, מעמתת בין אינטרסים שונים, אשר כל אחד מהם הינו רב עוצמה וכבד משקל בפני עצמו. כפי שתואר לעיל, העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות קשות ביותר, מן הסוג שיש בהן כדי להותיר פגיעה עמוקה וצלקת קשה בנפשו של המתלונן. עבירות מסוג זה מעידות כשלעצמן על רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממבצען, ונאמר עליהן לא פעם כי רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ניתן יהיה להסתפק לגביהן בחלופת מעצר (ראו למשל: בש"פ 7497/03 גואטה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.9.2003) והאסמכתאות המובאות שם). הלכה זו, משקפת את המשקל הנכבד שבית המשפט מצווה להעניק הן לאינטרס הציבורי והן לאינטרס הפרטי של המתלונן, לפיהם על המשפט לפרוש את הגנתו על המתלונן והציבור מפני הנאשם בעבירות אינוס. משקל זה, מקבל עוצמה מיוחדת שעה שמתעורר חשש להרתעת המתלונן, כאשר ההליכים המשפטיים בעניינו של הנאשם טרם הסתיימו. מנגד עומד אינטרס המשיב, כמו גם האינטרס הציבורי, שבשיקומו. שיקול זה, שעניינו בשיקום הנאשם מתחזק כאשר מדובר בקטין. זאת, הן לעניין גזר הדין והן לעניין שאלת חלופת המעצר (ראו למשל: בש"פ 1737/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.2.2009)). רצוננו, בהצלתו של אותו נער צעיר, אשר סבורים אנו כי עוד יש מקום וסיכוי להשפיע עליו ולשקמו. שהרי כך גם תוענק לציבור ההגנה הטובה ביותר מפני פגיעות דומות בעתיד. על בית המשפט מוטלת האחריות למצוא את האיזון הראוי בין האינטרסים הללו.

במקרה דנן, הכל מסכימים (כולל העוררת) כי הפתרון האופטימאלי לכל המעורבים הוא שחרורו של העורר לחלופה מוסדית. זאת, הן לטובת איון מסוכנותו והן לטובת שיקומו. למרבה הצער, אנו חיים בעולם מוגבל במשאבים וחלופה זו איננה אפשרית כרגע. עלינו לבחון אם כן, עד כמה יש בכוחו של מעצר הבית שהוצע כדי לאיין, ולו לתקופה מוגבלת בזמן, את מסוכנותו של המשיב, ומנגד, מהו פוטנציאל הפגיעה במשיב באם ייוותר, כה צעיר, בבית העצורים. נראה, כי במקרה דנן, גילו הצעיר ומצבו הנפשי של המשיב החושפים אותו, על פי התסקיר, לניצול או הסתבכות בפלילים, קוראים להחלפתו המהירה של תא המעצר במקום המסוגל להעניק לו תמיכה והכוונה חיובית. כך, אם ברצוננו להשאיר את דלת השיקום פתוחה בפני המשיב. משכך, העדרה של מסגרת מוסדית כרגע איננה יכולה לסמל את סופו של ההליך. אלא, שיש למצוא פתרון זמני שיאזן, בנסיבות, בצורה המיטבית בין כל האינטרסים שפרשנו לעיל. נראה לי, כי אין מקום להתערב בפתרון בו בחר בית המשפט המחוזי. בית המשפט חקר את המפקחים המוצעים והתרשם מהם לחיוב. כאמור, אף אני אפשרתי לאימו של המשיב לומר את דברה, והתרשמתי מנכונותה לגלות מעורבות ואחריות כלפי בנה. על כך גם יעיד הקשר המחודש שיצרה עם אביו של המשיב, למענו ולטובתו. נראה, שמעצר הבית המוחלט אשר הוטל על המשיב, בשילוב המפקחים שנקבעו, האיזוק האלקטרוני והערבויות שנקבעו יעשו רבות להפחתת מסוכנותו של העורר. שיקול נוסף, שראוי לנו בעניין זה, מוצאים אנו בדברים שנאמרו בבש"פ 90/99 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 10.1.1999):

"במקרה בעייתי מעין זה, כאשר הכף אינה נוטה באופן ברור לצד המעצר או לצד השחרור, יש משקל נוסף לעובדה שמדובר בערר על החלטה של בית המשפט המחוזי. אכן, אין זה ערעור רגיל על פסק דין, ובית משפט זה, היושב בערר על החלטה של בית המשפט המחוזי בשאלת המעצר של הנאשם, שוקל מחדש ובאופן עצמאי את כל החומר הנוגע לעניין. ואף-על-פי כן, אין זה נכון להתעלם מן ההחלטה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, בין כערכאה ראשונה ובין כערכאה שניה. צריך טעם של ממש כדי לבטל את ההחלטה ".

נמצא לנו אם כן, שעל חלופת המעצר שנקבעה במקרה זה להישאר על כנה. עם זאת לשם לחיזוקה, רואה אני לנכון להוסיף גם את התנאים הבאים: המשטרה תהא רשאית להיכנס בכל עת לביתו של המשיב על מנת לבדוק את התקיימותם של תנאי חלופת המעצר שנקבעו. בנוסף, כל תקשורת של המשיב, בין טלפונית או סלולארית ובין באמצעות המחשב תיעשה תחת השגחתו הצמודה של אחד ממפקחיו.

סוף דבר, הערר נדחה בכפוף לתנאים שהתוויתי לעיל.

שירות המבחן יעשה כל שביכולתו על מנת לזרז את הליך קבלתו של המשיב לחלופת המעצר המוסדית.