בש"פ 5049/12 מדינת ישראל נ. פלוני

בפניי בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב, קטין יליד 1995, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) וסעיפים 10יב ו-10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, למשך ארבעים וחמישה ימים.

כבר בפתח הדברים אציין כי נסיבותיה של פרשה זו הינן חריגות ביותר, נוכח העובדה שהמשיב ביקש, פעמיים, לחזור בו מהסדר טיעון שהושג עימו לאחר הכרעות דין שניתנו בעניינו. עם זאת, ומן הטעמים שיבוארו להלן, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

1.

ביום 4.8.2010, הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה סדום, מעשים מגונים והדחה בחקירה. על-פי הנטען באישום הראשון, המתלונן, קטין יליד 1999 וחברו הטוב של אחיו הצעיר של המשיב, ביקר בחודש אוגוסט 2009 בביתו של המשיב. המשיב הורה למתלונן למצוץ את חזהו, התחכך במתלונן בעוד שניהם ערומים, נגע באיבר מינו של המתלונן והחדיר את איבר המין שלו לפי הטבעת של המתלונן שלא בהסכמתו. לאחר מכן, איים המשיב על המתלונן שאם יספר על מה שעשה לו הוא "יהרוג אותו במכות". על פי הנטען באישום השני, באותו החודש ובמועד שקדם לאירוע מושא האישום הראשון, שהה המתלונן בביתו של המשיב, והמשיב ביקש למצוץ את איבר מינו של המתלונן, הוריד את מכנסיו וקירב את ראשו לגוף המתלונן אך הלה התנגד וברח מן המקום.

2.

עם הגשת כתב האישום לא עתרה המבקשת למעצר המשיב עד תום ההליכים והצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הוגש ביום 8.2.2011 כתב אישום מתוקן, בו הומרו העבירות המיוחסות למשיב לשלוש עבירות של מעשים מגונים ועבירה של הדחה בחקירה. באותו היום נקבע על יסוד הודאתו של המשיב כי הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן ובית המשפט הורה לשירות המבחן ליתן תסקיר בעניינו ולהתייחס במסגרתו, בין היתר, לשאלת הרשעתו של המשיב. עד לקבלת התסקירים ומתן גזר הדין בעניינו, נקלט המשיב בהתאם להחלטת בית המשפט במעון "מצפה ים" ולאחריו במעון "גילעם" לשם אבחון והסתכלות. ביום 22.6.2011 התייצבה מפקחת ההשמה הארצית של רשות חסות הנוער לדיון שהתקיים בעניינו של המשיב והסבירה, בהפנותה אל תסקירי שירות המבחן שנערכו בעניינו ולהתרשמות מהמשיב במעונות בהם שהה, כי נוכח התנהגותו הכוחנית כלפי הנערים והצוות במעונות ומסוכנותו המינית הגבוהה, אין הם באים בהמלצה טיפולית בעניינו וכן ביקשה שהמשיב לא יוחזר למעון. בעקבות דברים אלו התקיים דיון בשאלת מעצרו של המשיב שבסופו הורה בית המשפט על מעצרו עד החלטה אחרת והורה על קבלת תסקיר נוסף שיבחן חלופות מעצר המשלבות אמצעי טיפול. ביום 4.7.2011 נדחה ערר שהגיש המשיב לבית משפט זה על ההחלטה להורות על מעצרו (בש"פ 4785/11 פלוני נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 4.7.2011) ) וביום 17.7.2011 ביקש המשיב לחזור בו מהודאתו. ונוכח העובדה שמדובר בקטין וכן נוכח עמדת המבקשת שלא התנגדה לבקשה, קיבל בית המשפט את בקשתו והכרעת הדין בוטלה. המשיב נותר במעצר ובאותו השלב פנו הצדדים לגישור בפני נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע. ביום 26.9.2011 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו מחדש להסדר טיעון על פיו יודה המשיב בכתב האישום המתוקן בו הודה בעבר ובהתאם אִפשר בית המשפט למשיב לחזור בו מכפירתו ובאותו היום ניתנה הכרעת דין נוספת בה נקבע בשנית שהמשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. כמו כן, נקבע בהחלטה זו כי יש לקבל תסקיר מעודכן משירות המבחן בעניינו של המשיב. דא עקא, ביום 17.1.2012 הגיש המשיב בקשה נוספת לחזרה

מהודאתו והמבקשת לא התנגדה לכך תוך שהיא מדגישה כי מדובר בהסכמה חריגה מצידה וכי לאמיתו של דבר לא מתקיימות העילות המצדיקות קבלתה של חזרה מהודאה. הדיון בבקשה נדחה מעת לעת ובעוד הבקשה תלויה ועומדת התקבל ביום 13.3.2012 תסקיר נוסף בעניינו של המשיב שהמליץ על שחרורו לחלופת מעצר בחוות בודדים בדרום בה מתגורר בן זוגה של אמו (להלן: החווה ). הצדדים הסכימו לחלופה זו והמשיב אכן שוחרר לחווה בתנאי מעצר בית מלא ובפיקוח בן זוגה של אימו ושירות המבחן. בהעדר תשתית מתאימה בחווה, לא ניתן היה להורות על איזוק אלקטרוני כאחד מתנאי מהחלופה, ותנאי זה לא נכלל, אפוא, בין תנאי החלופה.

ביום 29.5.2012 נעצר המשיב לאחר שהפר את תנאי חלופת המעצר. הפרה זו התבררה בעקבות תלונת אחיו הצעיר של המשיב במשטרה כי המשיב תקף אותו ואיים עליו באמצעות סכין בעת ששהה, בניגוד לתנאי החלופה, בבית אימו בפרדס חנה לשם הובא על ידי המפקח (בן זוגה של האם). בנסיבות אלה, הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בהחלטה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר וביקשה לעצרו עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קיים חמישה דיונים בבקשה זו והוגשו לו ארבעה תסקירים נוספים מטעם שירות המבחן (באחרונים שבהם המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב בשנית לחלופת המעצר בחווה) ובהחלטתו מיום 18.6.2012 קיבל בית המשפט את הבקשה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בקובעו כי "החלופה הקודמת נכשלה כשלון חרוץ וכך גם המשיב". בית המשפט הוסיף וציין עם זאת, כי בשים לב למצוות המחוקק להעדיף חלופת מעצר לגבי קטינים, ניתן יהיה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר חדשה, אך זאת רק אם תוצע חלופה בה ניתן יהיה להשתמש באיזוק אלקטרוני, והמפקחים שיוצעו יבינו את טיב מסוכנותו של המשיב וישכנעו כי הם מסוגלים להתמודד עמה. כמו כן ציין בית המשפט כי על החלופה שתוצע להיות רחוקה מביתה של האם ובמקום שבו אין כל סיכוי שהמשיב יפגוש בקטינים או בקטינות.

3.

ביום 26.6.2012, בהיעדר הצדדים, ניתנה החלטת בית המשפט המאפשרת למשיב לחזור בו מהודאתו והמבטלת בשנית את הכרעת הדין. המשך הדיון בתיק נקבע ליום 16.7.2012 ומיד עם קבלת ההחלטה הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב לפי סעיף 62א לחוק המעצרים ומעצרו הוארך ב-72 שעות לצורך פנייה לבית משפט זה. מכאן הבקשה שבפניי להארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים, החל מיום 26.6.2012. המבקשת טוענת כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ומן הנסיבות החמורות שבהן בוצעו וכן מהתנהגותו של המשיב מאז הגשת כתב האישום, כמתואר בתסקירי שירות המבחן השונים שנערכו בעניינו. עוד מציינת המבקשת כי המשיב הפר את תנאי חלופת המעצר האחרונה בה שהה, הפרה אשר לפי החשד הייתה מלווה בביצוע עבירות נוספות. המבקשת מציינת בבקשתה כי על פי פסיקת בית משפט זה אין להביא בחשבון את ימי המעצר עליהם ציווה בית משפט קמא בין הכרעת הדין ועד החזרה מהודיה, אך היות שמדובר בקטין ובהתחשב בכך שמרגע שבוטלה הכרעת הדין עומדת למשיב חזקת החפות והוא נתון במעצר למעלה משישה חודשים, סברה המבקשת שעל בית המשפט להידרש לסוגיית מעצרו.

המשיב, מצידו, טוען כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו, מעצרו אינו חוקי כיוון שהוא עצור למעלה משישה חודשים. כמו כן הוא מזכיר כי בתסקירים האחרונים שניתנו בעניינו בחודש יוני 2012 המליץ שירות המבחן על שחרורו בשנית לחלופת המעצר בחווה והציע כמפקחים את בן זוגה של אמו ששימש כמפקח בשחרורו הקודם וכן את סבו עליו המליץ שירות המבחן כמפקח אפשרי נוסף.

4.

הדיון הראשון בבקשה התקיים בפניי ביום 29.6.2012 ובמהלכו התברר כי מיד עם הינתן החלטת בית המשפט מיום 26.6.2012 המאפשרת למשיב לחזור בו מהודאתו, הגישה המבקשת בקשה דחופה לבית משפט קמא לקביעת מועדים לשמיעת הוכחות בפרשה, אך נוכח לוח הזמנים הקצר, לא ניתנה החלטה בבקשה זו עד למועד הדיון בפניי. משכך, הוריתי כי המשך הדיון בבקשה ידחה ליום 4.7.2012 וכי עד אז תוצג החלטת בית משפט קמא בדבר מועדי ההוכחות לשמיעת התיק. ביום 3.7.2012 קבע בית משפט קמא כי בהתחשב בבקשת בא-כח המשיב

שלא לשמוע את הראיות במהלך הפגרה, בין היתר כיוון שלטענתו אין בידיו את כל חומר הראיות, תתקיים שמיעת הראיות ביום 2.9.2012, ביום 3.9.2012 וביום 4.9.2012, וזאת בנוסף לדיון שאינו למטרת שמיעת ראיות הקבוע ליום 16.7.2012. הדיון השני בבקשת ההארכה התקיים בפניי ביום 4.7.2012 ובו טענה המבקשת בשנית לעניין מסוכנותו הרבה של המשיב שבגינה נכון להיום אין לטענתה חלופה אפשרית אחרת מלבד מעצר. כן ציינה המבקשת בדיון זה כי ככל הנראה תגיש המדינה כתב אישום נגד המשיב בגין הפרת תנאי חלופת המעצר בעת ששהה בבית אמו. המשיב מצידו חזר וטען כי מעצרו אינו חוקי כיוון שהוא עצור למעלה משישה חודשים והדגיש כי תסקירי המעצר האחרונים בעניינו המליצו, חרף ההפרה, לשוב ולשחררו לחלופת המעצר בחווה.

5.

לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות המקרה הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב. כידוע, נדרש בית משפט זה בדונו בבקשות להארכת מעצר למקם בכל פעם מחדש את נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם לחירות, בהתחשב בחזקת החפות העומדת לו, ובין הצורך בהגנה על בטחון הציבור ושלומו. כך ככלל וכך בהקפדת-יתר בהליכי מעצר הנוגעים לקטין. אולם, יש לזכור כי הקטינוּת כשלעצמה אינה מאיינת את משקלם של האינטרסים האחרים שעל בית המשפט לשקול בבואו לבחון בכל מקרה נתון, האם יש לעצור את הנאשם או לשחררו לחלופה (ראו בש"פ 8622/09 מדינת ישראל נ' פלוני , פיסקה 6 (טרם פורסם, 25.11.2009)), ובמקרה שלפנינו ידו של אינטרס הציבור על העליונה. זאת, נוכח המעשים החמורים המיוחסים למשיב, נוכח תסקירי המעצר הרבים בעניינו מהם עולה מסוכנות גבוהה לרבות מסוכנות מינית הנשקפת ממנו, וכן נוכח עמדת מפקחת ההשמה הארצית של רשות חסות הנוער לפיה לא ניתן להחזיק את המשיב במעון נעול בהינתן הסכנה הנשקפת ממנו לקטינים ולצוות השוהים במקום. מסקנה זו, שאין מנוס ממנה, מתבקשת גם נוכח העובדה שהמשיב לא השכיל עד כה לנצל לטובה את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו, לא רק בכל הנוגע לשהות במעון אלא גם באשר לחלופת המעצר שנקבעה לו בחווה שאת תנאיה הפר באופן בוטה ואף ביצע, על פי החשד, עבירת אלימות תוך כדי אותה הפרה. משכך, יש קושי לשוב וליתן אמון במשיב או באימו ובבן זוגה כי לא יפרו גם בעתיד את תנאיה של חלופה דומה אם תקבע כזו. לא נעלם מעיני כי מועדי ההוכחות בתיק זה נקבעו לתחילת חודש ספטמבר 2012, אולם מהחלטת בית משפט קמא עולה כי הוא היה נכון לקיים דיונים גם במהלך הפגרה (בחודשים יולי אוגוסט) אלא שהסנגור הביע את התנגדותו לכך. על כן, אין לייחס לעובדה זו משקל מכריע.

יחד עם זאת, ניתן יהיה לשוב ולשקול בכל עת את סוגיית מעצרו של המשיב, ככל שתוצע חלופה הולמת. כמו כן יש לקוות כי במהלך המועדים שנקבעו כאמור, יעשה בית המשפט המחוזי כל שלאל ידו על מנת ששמיעת התיק תתנהל במהירות וביעילות ועל מנת שההליך דנן יגיע לסיומו ללא עיכובים נוספים.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בארבעים וחמישה ימים החל מיום 26.6.2012 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 40543-08-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.