בש"פ 2848/09 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בפני בקשה להאריך את מעצרו של המשיב על פי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996, למשך תשעים ימים, או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 537/08 בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים צ' סגל , מ' דרורי ו- י' נועם ), הכל לפי המוקדם.

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום, ובו מיוחסות לו: עבירות של היזק בזדון , לפי סעיף 452 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ); תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב) ל חוק העונשין, בנסיבות המנויות בסעיף 279 לחוק זה; הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(ב) ל חוק העונשין ; תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ג) ל חוק העונשין ; ניסיון למעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) ל חוק העונשין , בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(1) לחוק זה, ובצירוף עם סעיף 25 לחוק; ומעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) ל חוק העונשין , בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(1) לחוק זה.

3.

המשיב נשוי לאישה הסובלת ממחלת ניוון שרירים, ומרותקת לכסא גלגלים בשל מחלתה. לפי הנטען באישום הראשון שבכתב האישום, בתאריך 21.2.2008, בעת שהיה במצב שיכרות, החל המשיב להשתולל בביתו, ואגב כך השליך מאוורר על הרצפה ודחף את אשתו שהייתה ישובה בכסא הגלגלים. אירוע זה היה שיאה של סדרת אירועים דומים שהתרחשו במהלך חודש פברואר 2008, וזאת על רקע הרגלי השתייה של המשיב. בעקבות האירוע המדובר, הוצא צו הרחקה כנגד המשיב בתאריך 22.2.2008, שאסר עליו להתקרב לביתו לתקופה של שלושים ימים. על אף צו ההרחקה שהוצא כנגדו, הגיע המשיב בתאריך 3.3.2008 לביתם המשותף של בני הזוג בעודו בגילופין, צעק וקילל את אישתו ומנע ממנה בכוח מלהתקשר למשטרה. לבסוף, אף זרק את מעילו עליה. בעקבות אירוע זה, הוצא כנגד המשיב צו הרחקה נוסף בתאריך 4.3.2008. לפי הנטען ב אישום השני , בתאריך 3.7.2008, בעוד בני הזוג שכובים במיטתם, קרע המשיב מעל גופה של אשתו את החיתול שזו נאלצת ללבוש בשל מוגבלותה הפיזית, וניסה לעשות בה מעשים מיניים שונים, ללא הצלחה. לאחר מכן, החל מכה את אשתו ברגליה ובבטנה. אישתו של המשיב ניסתה להזעיק את המשטרה, אך המשיב מנע זאת ממנה בכוח, ואף חבט בראשה.

4.

במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו. בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי בבקשה זו, הודה המשיב בקיומן של ראיות לכאורה כנגדו (אם כי טען לחולשתן) ובגיבושה של עילת מעצר, אך ביקש שיוכן תסקיר שירות מבחן בעניינו. בתאריך 29.7.2008, לאחר שהגיע לידי בית המשפט המחוזי הנכבד תסקיר שירות המבחן שהוזמן, ולאור ממצאיו השליליים של תסקיר זה, הסכים המשיב למעצרו עד תום ההליכים, ובית המשפט הנכבד הורה על מעצרו בהתאם. מאז חלפו כתשעה חודשים, ומשפטו של המשיב טרם הסתיים.

5.

לפי החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד מתאריך 18.2.2009, נקבע דיון לתאריך 2.6.2009, אשר במסגרתו אמורה להסתיים הן פרשת התביעה בתיק זה, והן פרשת ההגנה כולה. בדיון שנערך בפני, הביעה המבקשת את תקוותה כי לאור החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, יסתיים הדיון בתיק זה בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת כאן. המבקשת טוענת כי על רקע הצפי לסיום ההליכים ולאור מסוכנות העורר העולה מחומרת המעשים המיוחסים לו ומהתמכרותו לאלכוהול, ובהתחשב בכך שבעבר לא שעה המשיב להוראת צו ההרחקה שהוטל עליו, ראוי הוא כי בית המשפט יורה על המשך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו. המשיב מתנגד להארכת מעצרו. לטענתו, לאור התמשכות ההליכים בעניינו, ועל רקע הודייתו במעשי האלימות המיוחסים לו (תוך כפירתו במעשים המיניים המיוחסים לו) ורצונו לעבור תהליך של גמילה מהתמכרותו לאלכוהול, הרי שאין צידוק להמשך המעצר, והוא מבקש כי בית המשפט יורה על שחרורו לחלופת מעצר באחד ממוסדות הגמילה המוצעים על-ידו (בדיון שנערך בפני הוא מנה את שמותיהם של המוסדות: "זוהרים" ו"אילנות", הממוקמים בסמוך ליישוב בית שמש), שבמסגרתם יעבור תהליך גמילה מאלכוהול בתנאי "מעצר בית".

6.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שמסרו לי, נחה דעתי כי דין בקשת המדינה להתקבל. אסביר ואנמק להלן.

מהאמור בכתב האישום ובתסקיר שירות המבחן עולה כי המשיב סובל זה שנים מספר מהתמכרות לאלכוהול וכי בעת שהוא נתון תחת השפעת האלכוהול הוא מתקשה לרסן את התנהגותו כלפי אשתו, דבר שלכאורה הוביל לביצוע העבירות המיוחסות לו, לגביהן יש ראיות לכאורה ואף הודיה חלקית. בשל בעיית ההתמכרות של המשיב, סבורני כי אין ביטחון בכך שאם ישוחרר לתנאי חלופת מעצר, יצליח המשיב להימנע מצריכת אלכוהול. בנוסף על כך, מן הנטען בכתב האישום עולה כי שעה שהמשיב שרוי במצב של שיכרות, נעלם אצלו המורא מפני גורמי אכיפת החוק, ולכאורה הוא לא נמנע אפילו מהפרת צו שיפוטי שהוצא כנגדו. אדישותו של המשיב כלפי ציוויו של בית-המשפט שעה שהוא נתון במצב של שיכרות, מקשה על בית המשפט לתת בו את האמון הנדרש לצורך שחרורו לתנאי חלופת מעצר (ראו: בש"פ 7986/08 גיולה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.9.2008); בש"פ 3130/07 בטיטו נ' מדינת ישראל (23.4.2007)); בש"פ 9701/06 מדינת ישראל נ' אלטסד (לא פורסם, 27.11.2006)). לבסוף, הצפי לסיומו הקרב של ההליך בעניינו של המשיב – צפי העולה מהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד שצוינה לעיל – אף הוא מהווה שיקול התומך בהחלטה על המשך מעצרו של המשיב (עיינו: בש"פ 3784/07 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסם, 20.5.2007)).

7.

על אף כל האמור לעיל, לא נעלמה מעיני בקשתו של המשיב להשתחרר לחלופת מעצר באחד ממוסדות הגמילה המוכרים, אשר במסגרתה יעבור הליך של גמילה מהתמכרותו לאלכוהול בתנאי "מעצר בית". דא עקא, שבבקשתו זו, לא הציג בפני המשיב את תנאי חלופת המעצר המוצעת על ידו בצורה מפורטת וברורה. בשל כך,

אף לא זכתה בקשתו זו של המשיב להתייחסות בתסקיר המבחן שהוכן בעניינו. לפיכך, תוך שאני נענה לבקשת המדינה, שירות המבחן מתבקש להכין, במקביל להארכת המעצר, תסקיר משלים בעניינו של המשיב בתוך שישים ימים, אשר יבחן את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר באחד ממוסדות הגמילה המוכרים, שבמסגרתם יתאפשר לו לעבור הליך גמילה בתנאי "מעצר בית", וזאת לנוכח בקשתו של המשיב בעניין זה, ובהתאם להצעה מפורטת שיגיש המשיב לשירות המבחן. תסקיר זה יועבר, עם השלמתו, לעיון הצדדים, לכל צורך שימצאו לנכון לעשות בו, ומבלי שתהיה בכך הבעת דעה כלשהי מצידי לגבי אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

8.

מבלי לגרוע מהאמור בסעיף 7 לעיל, אני מורה איפוא, מהטעמים המובאים בבקשת המדינה ובהחלטה זו, על הארכת מעצרו של המשיב וזאת החל מתאריך 9.4.2009 - בתשעים ימים, או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 537/08 בבית המשפט המחוזי בירושלים, הכל לפי המוקדם.