בש"פ 7986/08 לירון גיולה נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 16.9.2008 (כב' השופט מ' יפרח) בה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

העורר, צעיר כבן 20, עומד לדין בבית המשפט המחוזי מרכז בעבירות של קשירת קשר לפשע, שוד בחבורה, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ללא ביטוח תקף. על פי המתואר בכתב האישום, לעורר אופנוע אך במועד האירועים נשוא כתב האישום לא היה לו רישיון נהיגה באופנוע או ביטוח לאופנוע. ביום 28.7.2008, בחצות או בסמוך לכך, אסף העורר את חברו, צחי גיגי (להלן:

גיגי ), עם האופנוע שברשותו, פירק את לוחית הרישוי של האופנוע והניחה בתושבת האופנוע. לאחר מכן נסעו השניים לכיוון תחנת הדלק בסמוך למושב בית חנן בעוד פניהם מכוסות באמצעות קסדות האופנוע וצפו לעבר תחנת הדלק. בשעה 01:30 או בסמוך לכך פנה העורר למתדלק, יליד 1939 (להלן: המתלונן) וביקש ממנו לתדלק את האופנוע בסך של 50 ₪. המתדלק סירב והנאשם וגיגי נסעו מן המקום. בסמוך לכך, עת שהה המתלונן במשרדי תחנת הדלק, עצר העורר את אופנועו בסמוך למקום, גיגי ירד ממנו כשקסדת האופנוע על ראשו, ניגש למתלונן ודרש ממנו כסף, אך המתלונן סרב. גיגי תלש את כיס חולצתו של המתלונן בו נמצא סך של 640 ₪, דחפו והפילו ארצה ויצא מן המשרד עם הכסף. גיגי עלה על האופנוע והוא והעורר נמלטו מהמקום לכיוון בית עובד. הודעת המתלונן למשטרה הועברה גם לסיירי עיריית נס ציונה אשר בעקבות הדיווח הבחינו בעורר ובגיגי רכובים על אופנוע ללא מספר רישוי והחלו לנסוע בעקבותיהם עם אורות כחולים על גג הרכב. כאשר הבחין העורר בסיירי העירייה ביצע פניית פרסה כנגד כיוון התנועה, המשיך בנסיעתו, חצה צומת באור אדום ולבסוף פגע בחומת אבן. בשלב זה נמלטו העורר וגיגי רגלית בעוד גיגי משליך את מספר הרישוי של האופנוע לחצר סמוכה, אך השניים נעצרו על ידי סיירי העירייה וכוחות המשטרה שהגיעו למקום. כתוצאה ממעשי העורר וגיגי נגרמו למתלונן מספר שריטות וסימני דם בפניו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביום 1.8.2008, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. דיון יום 1.8.2008 (כב' השופט ז' כספי) נדחה לבקשת בא-כוח המשיב לצורך לימוד חומר הראיות. בדיון יום 13.8.2008 הוברר כי בא-כוח העורר טרם קיבל את חומר הראיות ועל כן דחה בית המשפט (כב' השופט א' יעקב) את הדיון בשנית והוסיף והורה על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן. בדיון מיום 16.9.2008 שהתקיים לאחר הגשת התסקיר הסכים בא-כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה וביקש למקד את הדיון בבחינתה של חלופת מעצר. בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט מ' יפרח) בחן ביסודיות את האמור בתסקיר המעצר אך סבר כי אין לאמץ את ההמלצה הכלולה בו לחלופת מעצר בציינו כי גם על פי התרשמותו של שירות המבחן מדובר בבחור צעיר בעל נטייה להתנהגות אימפולסיבית, קושי בהצבת גבולות ובהפעלת שיקול דעת ובעל עבר פלילי מכביד, אשר סיים 12 שנות לימוד אך לא גויס לצה"ל מחמת מעורבותו בפלילים. בית המשפט הוסיף וציין כי העורר נדון בבית משפט לנוער בגין עבירות של גניבה, התפרצות לכלי רכב, היזק בזדון, הפרת הוראה חוקית והכשלת שוטר אשר בוצעו בין החודשים אפריל 2004 - ספטמבר 2004, וכי בשנת 2005 הורשע בבית המשפט לנוער בעבירות של תקיפה, פציעה, אחזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה וחבלה ונדון, בין היתר, ל-12 חודשי מאסר בפועל. נוכח עברו הפלילי של העורר הכולל כאמור גם הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפרת הוראה חוקית וכן נוכח נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום דנן מצא בית משפט קמא כי אין מקום להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר אף ששירות המבחן התרשם מאפשרות נמוכה להישנות התנהגות אלימה ומהתאמתה של חלופת המעצר המוצעת בבית הוריו. בית המשפט הדגיש עוד כי פיקוח שירות המבחן בעבר לא הועיל שכן העורר שב למעגל הפשע לאחר תום הפיקוח ומשכך סבר כי לא ניתן ליתן אמון בעורר ולא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר. מטעמים אלה הורה, אפוא, בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

3.

בערר שבפניי טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהבחין לעניין המעצר בינו ובין גיגי, לגביו הורה בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא א' טל) ביום 31.8.2008, בהסכמת המשיבה, על שחרור לחלופת מעצר בבית הוריו. העורר טוען בהקשר זה כי יש להביא בחשבון את העובדה שחלקו בעבירה העיקרית נשוא כתב האישום, דהיינו שוד בחבורה, התמצה לכאורה בהמתנה לגיגי כדי למלטו מן המקום וכי בעבירה העצמאית המיוחסת לו של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לא נתן בית המשפט משקל ראוי לנסיבותיה הלא מחמירות של העבירה אשר בוצעה בשעות הלילה המאוחרות כאשר הכביש פנוי מכלי רכב, כך שבפועל לא נגרם סיכון לציבור המשתמשים בדרך. העורר טוען עוד כי בית המשפט המחוזי התעלם מן העובדה שהלכה למעשה היה הוא הנפגע היחיד כתוצאה מנהיגתו (נחבל קשות בידו ונזקק לניתוח לשם הצלת אצבעו מקטיעה), והוא מוסיף וטוען כי אף שלגיגי אין עבר פלילי צריך היה הבדל זה שביניהם למצוא ביטוי בהכבדת תנאי שחרורו של העורר ולא במעצרו עד תום ההליכים. זאת נוכח חלקו המשמעותי יותר, לכאורה, של גיגי בעבירת השוד בחבורה המיוחסת להם. העורר טוען עוד כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את המלצת שירות המבחן לשחרורו לחלופת מעצר, שכן תסקיר המעצר מביא בחשבון את עברו הפלילי אך צוין בו כי חלפה למעלה משנה וחצי מאז שחרורו ממאסר, במהלכה לא נפתחו לחובתו תיקים פליליים והוא אף השתלב בעבודה מסודרת בבית עסק לממכר חלקי חילוף לרכב וניתק את קשריו העבריינים. עוד מציין העורר כי שירות המבחן התרשם לחיוב מהוריו ומצא אותם אנשים רציניים ואחראיים המבינים את משמעות הפיקוח ומסוגלים להציב לו גבולות, כי העבירות של הפרת הוראה חוקית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו הן עבירות שבוצעו לפני למעלה מארבע שנים וכי בשנת 2005 שהה בחלופת מעצר בבית הוריו ובפיקוחם במסגרת הליך נוסף ולא נרשמה לחובתו אף הפרה של תנאי השחרור. העורר מוסיף ומלין על כך שבית המשפט לא נתן משקל להערכת שירות המבחן כי בשל איכות החלופה המוצעת ובשל האפקט ההרתעתי והמשברי של הליך המעצר הנוכחי קיים סיכון נמוך להישנות התנהגות אלימה מצידו. לגישתו, מקום שבית המשפט בוחר לאמץ גישה קוטבית לזו של שירות המבחן ראוי שהחלטתו תנומק בנימוקים של ממש. מטעמים אלה מבקש העורר כי נורה על שחרורו לחלופת מעצר בבית הוריו ובפיקוחם, בערבויות מתאימות, ובאיזוק אלקטרוני.

4.

המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי והיא שבה ומדגישה בהקשר זה את עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל בין היתר הפרת צו בית משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכן היא מדגישה את העובדה כי תלוי נגד העורר מאסר על תנאי בר הפעלה. המשיבה מציינת עוד כי בעבירה העצמאית המיוחסת לעורר נאלצו סיירי העירייה ושוטרים לבצע מרדף תוך סיכון חייהם וחייו של העורר, וכי מעשה השוד הינו לכאורה מעשה שתוכנן על-ידו וגם בכך יש להעיד על מסוכנותו.

5.

דין הערר להידחות. העבירות המיוחסות לעורר מעידות על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו כמי שהיה מעורב לכאורה בתכנון וביצוע שוד של קשיש כבן 70 וכמי שבעת הימלטו מאנשי החוק אינו מהסס לסכן חיי אדם בנהיגה פרועה. טענותיו של העורר בדבר גורם סיכון מופחת לחיי אדם נוכח שעת הלילה המאוחרת בה בוצעה לכאורה עבירה זו אינן מקובלות עלי. העורר כפה על גורמי אכיפת החוק מרדף מסוכן וכבר נקבע בעבר לא אחת כי מעשים מסוג זה מבטאים העדר מורא מפני גורמי אכיפת החוק ובכך יש כדי להשליך על הנכונות ליתן אמון בעורר כי יעמוד בתנאי חלופת המעצר (ראו: בש"פ 3130/07 בטיטו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.7.2004); בש"פ 9701/06 מדינת ישראל נ' אלטסד (טרם פורסם, 27.11.2006) וההפניות שם). זאת ועוד, חרף גילו הצעיר של העורר, עברו הפלילי מכביד ביותר וכולל, בין היתר, עבירות נגד גורמי אכיפת החוק. כל אלה מחזקים את המסקנה כי קשה לסמוך על העורר שיקפיד למלא אחר תנאי חלופת המעצר שייקבעו בעניינו. אשר לטענות שהעלה העורר באשר להפלייתו לרעה לעומת גיגי. טענות אלה אף הן דינן להידחות נוכח ההבדל המשמעותי הקיים בינו ובין גיגי מבחינת העבר הפלילי וכן נוכח נוכח העבירות הנוספות המיוחסות לעורר במקרה דנן. בנסיבות אלה לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין מעצרו של העורר.

הערר נדחה.