בש"פ 8200/08 מדינת ישראל נ. דור פלדמן

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ו' מרוז) מיום 25.9.2008, בה הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו.

1.

ביום 10.9.2008 הוגש נגד המשיב, צעיר כבן 20, כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, החזקת סמים לצריכה עצמית, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח והפרת הוראה חוקית. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 5.9.2008 בשעה 22:30 לערך, בעת שהיה אמור לשהות במעצר בית לילי בבית הוריו ובפיקוחם כפי שהורה בית משפט השלום בבאר-שבע במסגרת תיק אחר המתנהל נגדו, נהג המשיב באופנוע שלא אושר לנסיעה על-ידי משרד הרישוי, ללא תעודת ביטוח תקפה ומבלי שהיה בידו רישיון נהיגה באופנוע. באותו הלילה בשעה 24:15, במהלך תצפית שערכה המשטרה על מרכז "חן" בבאר שבע במסגרת פעילות לאיתור סחר בסמים, נצפה המשיב כשהוא נפגש עם אחר. לאחר זמן קצר נסע המשיב מן המקום ושלושה שוטרים נסעו בעקבותיו ברכב משטרתי סמוי. משהבחינו השוטרים כי המשיב חצה צומת ברמזור אדום עצרו אותו, אך כאשר אחד השוטרים ניגש אליו, וצעק "משטרה עצור", פתח המשיב בנסיעה מהירה במטרה להימלט מן השוטרים. השוטרים דלקו אחרי המשיב כשעל רכבם אור כחול מהבהב, סימנו לו לעצור באמצעות הבהוב באורות הרכב ואף קראו לו לעצור, אך המשיב המשיך בנסיעה מהירה ופרועה, תוך שהוא נוסע לסירוגין על הכביש ועל המדרכה, בניגוד לכיוון התנועה ואף חוצה צומת ברמזור אדום. במהלך הנסיעה נראה המשיב משליך סם מסוג קוקאין במשקל נטו של 0.5459 גרם . לאחר מכן המשיך המשיב בנסיעה פרועה ובהמשך הסתיר את האופנוע ואת הקסדה בכניסה לבית מגורים, החליף בגדים בביתו ויצא במונית למרכז "ביג" בבאר-שבע. כאשר נעצר לבסוף במועדון במרכז "ביג" טען המשיב בפני השוטרים ששמו הוא "גיא נווה", וזאת במטרה להכשילם.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה העוררת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במהלך הדיון בבקשה הסכים המשיב לקיומן של ראיות לכאורה אך טען כי נוכח גילו הצעיר, עברו הפלילי המינורי הכולל הרשעה אחת בעבירת סמים והעובדה שמדובר במעידה חד פעמית עליה נטל אחריות, יש לאפשר לו לשוב למעצר בית בבית הוריו ובפיקוחם ואף הציע לעבות חלופה זו באמצעות איזוק אלקטרוני ופיקוח של קרובת משפחה נוספת. בתסקיר שירות המבחן שהוגש בהתאם להחלטתו של בית המשפט מיום 14.9.2008 צוין כי המשיב הוא בן למשפחה נורמטיבית אך מגיל 16 הוא משתמש בסמים ומתרועע עם חברה שולית. כמו כן צוין בתסקיר כי בתיק האחר המתנהל נגדו הורשע המשיב על פי הודאתו בעבירות סמים והיה נתון לפיקוח שירות המבחן עד לדיון שנקבע בינואר 2009 לשמיעת טיעונים לעונש, וכי במסגרת פיקוח זה אותרו אצלו שרידי סם באחת הבדיקות שנערכו לו ולבדיקה נוספת לא התייצב. עוד ציין שירות המבחן כי נוכח הנסיבות אשר הובילו למעצרו הנוכחי של המשיב ולהפרת תנאי מעצר הבית, קיימת סכנה להישנות התנהגות פורצת גבולות מצידו, ואף שהוריו טענו כי כיום, בניגוד לעבר, הם מבינים את חובתם לדווח למשטרה על כל הפרה של תנאי מעצר הבית, העריך שירות המבחן כי ההורים מגלים יחס מגונן כלפי המשיב והם יתקשו להציב לו גבולות. על כן המליץ שירות המבחן שלא לשוב ולשחררו לחלופת מעצר בית בפיקוח הוריו, בציינו כי אין לשלול חלופת מעצר אחרת שיהיה בה כדי להציב למשיב גבולות, אך חלופה כזו לא הוצעה. על כן המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את המשיב מן המעצר.

3.

בהחלטתו מיום 25.9.2008 בחר בית המשפט שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן בציינו כי נסיבות העניין כמו גם עמדת שירות המבחן מטות אמנם את הכף לחובת המשיב שהפגין בהתנהגותו זלזול בחוק, בהוריו ובערכאות השיפוטיות, אך יחד עם זאת התרשם בית המשפט מרצונו העז של אבי המשיב ליתן לו הזדמנות נוספת להוכיח את יכולתו לפקח על בנו. כמו כן הדגיש בית משפט קמא כי תקופת המעצר בה שהה המשיב היוותה גם לדעת שירות המבחן גורם מרתיע מבחינתו. בנסיבות אלה, בהתחשב בגילו הצעיר של המשיב, בעברו הפלילי שאיננו מכביד ובנכונות המשפחה לתמוך בו, הורה בית המשפט על שחרורו למעצר בית מלא בבית הוריו וכן על הפקדת מזומן וערבויות כספיות נוספות. בית המשפט הוסיף והורה לשירות המבחן לבחון האם ניתן לפקח על המשיב באמצעות איזוק אלקטרוני, אך ציין כי אין בכך משום תנאי לשחרורו.

4.

בערר שבפניי טוענת העוררת כי שגה בית משפט קמא בקובעו שניתן להשיג את מטרות המעצר על דרך של חלופה בכלל ועל דרך החלופה שנבחרה בפרט. לטענת העוררת, הפר המשיב את תנאי השחרור שקבע לו בית משפט השלום ובעודו נתון

בפיקוח של שירות המבחן וממתין לתסקיר לצורך טיעון לעונש בשני תיקים שאוחדו לבקשתו, הפר המשיב את האמון שניתן בו ואף ביצע עבירות נוספות. העוררת טוענת כי בכך יש כדי ללמד על מסוכנותו הרבה של המשיב, על היעדר ריסון מצידו ועל חוסר היכולת לתת בו אמון. העוררת מוסיפה וטוענת כי בתיקים האמורים הורשע המשיב על פי הודאתו בהחזקת סמים מסוג חשיש ו- MDMA , והיא מדגישה כי מתסקיר המעצר עולה שהמשיב לא התייצב לכל בדיקות השתן שנקבעו לו במסגרת פיקוח שירות המבחן שבו היה נתון וכי באחת הבדיקות נמצאו שרידי סם, ואף בענייננו נצפה המשיב כשהוא משליך סם מסוג קוקאין. נסיבות אלה מקימות לטענת העוררת חשש כי המשיב משתמש בסמים ועובדה זו מגבירה את מסוכנותו ואת העדר היכולת לתת בו את האמון הנדרש לצורך שחרורו לחלופת מעצר. מסע הבריחה מן השוטרים המיוחס למשיב מוסיף ומעיד לטענת העוררת על מסוכנותו ועל הזלזול שהוא מפגין באשר לפגיעה אפשרית בבני אדם, והיא מציינת כי כבר נפסק שבעבירות בריחה משוטרים תוך סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה אין מקום להורות על שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר גם מקום שבו מדובר בנאשם ללא עבר פלילי. לטענת העוררת הדברים הם בבחינת קל וחומר בענייננו, כאשר מדובר בנאשם בעל עבר פלילי, שסיכן חיי אדם בכביש תוך הפרת תנאי שחרור והסתבכות נוספת בעבירת סמים. לבסוף טוענת העוררת כי שגה בית משפט קמא כאשר פעל בניגוד להמלצת שירות המבחן, אשר עמד על המסוכנות הנשקפת מן המשיב וסבר שהוריו אינם מסוגלים להציב לו גבולות. מטעמים אלה כולם סבורה, אפוא, העוררת כי לא היה מקום ליתן למשיב הזדמנות נוספת ולהחזירו למעצר בית בבית הוריו והיא עותרת למעצרו עד תום ההליכים.

5.

המשיב מצידו סומך ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי וטוען כי תנאי השחרור שנקבעו מאפשרים להגשים את תכליתו של המעצר. המשיב מדגיש כי לא נגרם כל נזק במהלך הנסיעה המיוחסת לו באופנוע וכי מנוסתו מן השוטרים נגרמה מתוך פחד שמקורו בעובדה שהפר את תנאי מעצר הבית ולטענתו אין מדובר אלא בהפעלת שיקול דעת מוטעה מצידו. כמו כן טוען המשיב כי הוא אדם צעיר בעל עבר פלילי מינורי המבין את משמעות מעשיו ולוקח עליהם אחריות, ומכאן שיש לטענתו לדחות את הערר ולהורות על שחרורו לחלופה המוצעת.

6.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. המשיב נעצר כשהוא מפר לכאורה את תנאי שחרורו למעצר בית ונוהג באופן פרוע המסכן את ביטחונם של המשתמשים בכביש. אם בכך לא די, המשיב נצפה כשהוא משליך סם מסוכן ובהמשך ניסה להסתתר ולהסוות את זהותו מפני השוטרים במוסרו להם זהות בדויה. עבירות אלה המיוחסות למשיב מלמדות על העדר מורא מפני החוק, על הזלזול בהוראות בית המשפט ועל המסוכנות הנשקפת מן המשיב עקב כך. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת ד' ברלינר בבש"פ 9701/06 מדינת ישראל נ' אלטסד

(טרם פורסם, 27.11.2006): "מי שאיננו נרתע משוטר העומד בפניו ומסמן לו פיזית בצורה הברורה ביותר לעצור וכי מדוע יירתע מהוראה ערטילאית של בית המשפט המכתיבה לו תנאים כאלה ואחרים" (ראו גם: בש"פ 3628/05 מרעי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.4.2005); בש"פ 7986/08 גיולה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.9.2008)). מסקנה זו יפה ביתר שאת בענייננו משום שהעבירות המיוחסות למשיב בוצעו לכאורה תוך

הפרת תנאי שחרור שנקבעו לו בתיק אחר והעובדה שהמשיב הצליח לצאת מן הבית ולבצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו מלמדת על כך שהוריו שאמורים היו לפקח עליו אינם מתאימים לשמש כמפקחים, כפי שקבע בצדק שירות המבחן. בנסיבות אלו אכן שגה בית משפט קמא בקובעו, בניגוד להמלצת שירות המבחן, כי חלופת המעצר שהוכחה כבלתי ראויה תשוב על כנה והמשיב יחזור לשהות בתנאי מעצר בית בבית הוריו.

בשולי ההחלטה ראיתי להוסיף עם זאת כי מן החומר שלפניי עולה כי המשיב משתמש בסמים וכי זהו כפי הנראה הגורם המניע את התנהגותו העבריינית. בתסקיר המעצר אף צוין שהמשיב מגדיר עצמו כמכור לסם. נראה, אפוא, כי המשיב זקוק לטיפול בבעיה זו וככל שיקדם כך ייטב. על כן בהתחשב בגילו הצעיר של המשיב ובעברו הפלילי המינורי, אני סבורה כי יש מקום לבחון לגביו חלופת מעצר במסגרת טיפולית סגורה ובהחלט ייתכן כי אם תוצע חלופה כזו יהיה מקום לשוב ולשקול את שאלת החלופה בעניינו.

בכפוף לאמור לעיל, הערר מתקבל והמשיב ישהה במעצר עד לתום ההליכים נגדו.