בש"פ 3628/05 בלאל מרעי נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' טימור) מיום 6.4.2005, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, קשירת קשר לביצוע פשע, פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה או פשע, גניבת רכב, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בכתב-האישום שהוגש נגד העורר נטען כי בחודש פברואר 2005 קשר העורר קשר עם תושב הרשות הפלסטינית לגנוב רכב ולהעבירו לתחום הרשות. בעקבות כך, פרץ העורר לרכב שחנה ברמת גן ונהג בו עד שהגיע לאזור שדרות. שם נתקל בשוטרים שהורו לו לעצור אך לא שעה להוראותיהם והמשיך לנהוג בפראות תוך שהוא חוצה צומת ברמזור אדום. במהלך המרדף, כך נטען, סטה העורר לכיוון ניידת המשטרה במטרה לנגח אותה אך לא הצליח בכך ובשלב מסוים עצר העורר את הרכב והחל להימלט ברגל.כשנתפס על-ידי השוטרים שדלקו אחריו התנגד העורר למעצרו, תוך שהוא משתולל ובועט בשוטר.

2.כתב-האישום הוגש ביום 11.2.2005 ובד בבד עם הגשתו עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר נגדו במקרה הנדון, אך עתר לעריכת תסקיר מעצר בעניינו ובתסקיר שהוגש המליץ שירות המבחן על שחרורו לחלופת מעצר בבית אביו בכפר כאמנה שבצפון הארץ. בית-המשפט המחוזי דחה את המלצת שירות המבחן והורה, כאמור, על מעצרו של העורר בקובעו, כי על אף גילו הצעיר אין ליתן אמון בעורר, שנמלט מן השוטרים בנהיגה פראית תוך סיכון חיי אדם ואף תקף שוטר לאחר שנתפס. עוד ציין בית-המשפט כי לעורר תיק מב"ד בגין התפרצות לרכב וכי התיק העיקרי קבוע לשמיעת ראיות ביום 4.5.2005.

3.מכאן הערר שבפניי, בו מלין העורר על ההחלטה שלא לשחררו לחלופת המעצר המוצעת וטוען כי הרחקתו לצפון הארץ יש בה כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת ממנו. העורר מוסיף וטוען כי הינו צעיר לימים, כי זהו לו מעצרו הראשון וכי בית משפט קמא שגה בכך שהתעלם מהתרשמותו של שירות המבחן לפיה המעצר מהווה עבורו אירוע קשה ומשמעותי, וכי אם ימשיך לשהות במעצר הוא עלול להפנים ערכים עבריניים. לפיכך, מבקש העורר להורות על שחרורו לחלופה של "מעצר בית" מלא בבית אביו, כהמלצת שירות המבחן. במהלך הדיון בפני הציע העורר כי בנוסף לפיקוח האב שהינו נכה, יפקח על העורר גם דודו המתגורר בכפר כאמנה. המשיבה, מצידה, סומכת ידיה על החלטתו של בית-המשפט המחוזי ועל נימוקיו ועותרת לדחיית הערר.

4.לא מצאתי מקום להתערב בהחלטותיו של בית המשפט קמא. אכן, ההתנהגות המיוחסת לעורר במקרה הנדון, שתחילתה בעבירות רכוש וסופה בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ובתקיפת שוטר, מעידה על מסוכנותו הרבה. על-פי המתואר בכתב-האישום נהג העורר, לכאורה, בפראות ברכב גנוב ובעת המרדף שקיימה ניידת המשטרה בעקבותיו, בלם את הרכב בלימה מכוונת על-מנת לגרום להתנגשות בינו ובין הניידת וכן סטה חדות לכיוון הניידת בכוונה לנגח אותה. מעשים אלה המיוחסים לעורר וכן בריחתו מן השוטרים והשתוללותו בעת שנתפס על ידם מעידים, לכאורה, כי למרות גילו הצעיר אין על העורר מורא החוק ועל כן, בצדק קבע בית-המשפט המחוזי כי חלופת מעצר אין בה במקרה הנדון משום מענה הולם למסוכנות הנשקפת ממנו.

הערר נדחה.