בש"פ 750/07 חלדון שריתח נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיא ידין טימור) בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. העורר מודה בקיומן של ראיות לכאורה, וטענתו מתמקדת בשאלת חלופת המעצר, בין היתר, לאור המלצת שירות המבחן.

2.

כנגד העורר ואדם נוסף, שהם תושבי האזור, הוגש כתב אישום המייחס לעורר, בין היתר, עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, נהיגה ללא רישיון, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, וניסיון להשמדת ראייה. בכתב האישום נטען, כי ביום 18.10.06 נכנס העורר לתחום ישראל שלא כדין וללא היתר, כשהוא נוהג ללא רישיון נהיגה ברכב ישראלי, ועמו נוסעים הנאשם השותף ואדם נוסף. שוטר ומתנדב משטרתי, אשר ערכו ביקורות רכב, הבחינו ברכב המתקרב במהירות לכיוונם, וסימנו לו לעצור. העורר התעלם מהוראות השוטרים, והחל להימלט ברכב בנהיגה פרועה, כאשר הוא עוקף רכבים בקו הפרדה רצוף, וגורם לכלי רכב שנסעו בכביש לסטות ממסלולם. רכבים בדרכו של העורר נאלצו לבלום בלימת חירום, כדי למנוע התנגשות. העורר נכנס ברכבו לישוב להבים, והמשיך בנסיעה מהירה בתחומו, כשניידות משטרה דולקות אחריו. לבסוף עצר העורר את הרכב וניסה להימלט רגלית מהשוטרים. במהלך מנוסתו, פשט העורר את חולצתו כדי להקשות על זיהויו, והסתתר בחצר בית, עד שנתפס ונעצר.

3.

העורר, באמצעות בא-כוחו, הודה בפני בית המשפט המחוזי בקיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו. לבקשתו, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר בעניינו. הנאשם הנוסף, שלגביו נקבע כי היה נוסע ברכב ולא נהג בו, שוחרר על-ידי בית המשפט לחלופת מעצר. תסקיר המעצר הראשון הוגש ביום 3.12.06, ולאחר תיאור הרקע והנסיבות הצריכות לעניינו של העורר, העריך שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות התנהגות פורצת גבולות מצדו. תסקיר מעצר משלים הוגש ביום 11.12.06. בתסקיר זה הוצעה חלופת מעצר בבית גיסתו של העורר, המתגוררת בשפרעם. שירות המבחן סבר כי יש בחלופה זו כדי לצמצם את רמת הסיכון הנשקפת מהתנהגות העורר. העורר העמיד מספר ערבים, אשר הביעו הסכמה לערוב לקיום תנאי חלופת המעצר שייקבעו. בית המשפט המחוזי אישר ערבים אלה כמתאימים. חרף זאת, הורה בית המשפט על המשך מעצרו על העורר.

4.

בהחלטתו לעצור את העורר עד תום ההליכים, ציין בית המשפט המחוזי כי בהודאתו של העורר בקיומן של ראיות לכאורה, מובנית גם הודאה מצדו בקיומה של עילת מעצר. הוא הדגיש את המסוכנות המובנית הנובעת משוהה בלתי חוקי שנכנס לארץ שלא כדין, תוך שהוא נוהג ברכב ישראלי ללא רישיון נהיגה, ותוך שהוא מסיע עמו שוהה בלתי חוקי נוסף. לכל אלה מצטרפת נהיגתו הפרועה והמסוכנת של העורר בהימלטו מהשוטרים, נהיגה אשר סיכנה חיי אדם בכביש, והצביעה אף על יחסו העברייני כלפי גורמי אכיפת החוק. בית המשפט קבע כי בהתנהגותו הוכיח העורר כי אין ליתן בו אמון שיקיים את תנאי חלופת המעצר, ודינו להיעצר. הוא ציין כי משפטו של העורר אמור להישמע כבר ביום 18.1.07, וככל הנראה המשפט צפוי להיות קצר. נוכח כל אלה, קיבל בית המשפט את בקשת המדינה, והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים.

5.

טוען בא-כוח העורר בעררו כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא אימץ את חלופת המעצר שהוצעה על-ידי שירות המבחן. לטענתו, לחזקת המסוכנות של העורר ניתן לתת מענה בחלופה נאותה ובערבים שנמצאו מתאימים. שיקולים נוספים התומכים בהחלת החלופה הם גילו הצעיר, העדר עבר פלילי, והקושי המיוחד שחווה העורר להסתגל לתנאי המעצר.

6.

עמדת המדינה היא כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים. אופי העבירות המיוחסות לו, המעידות על התנהגות פורצת גבולות כלפי החוק וכלפי רשויות אכיפת החוק מגבירה את מסוכנותו עד לרמה כזו שאינה מאפשרת את שחרורו.

7.

דין הערר להידחות.

מסוכנותו של העורר לבטחון הציבור עולה בבירור מאופי העבירות המיוחסות לו בהליך זה. כניסה לישראל שלא כדין, נהיגה ברכב ללא רשיון, ובמיוחד - המנוסה ברכב מפני השוטרים ובניגוד להוראותיהם, תוך נהיגה פרועה המסכנת חיי אדם באופן ישיר ומיידי, כל אלה מהווים מעשים הטומנים בחובם סכנה חמורה לשלום הציבור. אין מדובר רק בביצוע עבירות על החוק, אלא בהתנהגות פרועה, פורצת גבולות כלפי גורמי אכיפת החוק, שהעורר התעלם מהוראותיהם, הפריע להם במילוי תפקידם, ונמלט מפניהם תוך יצירת סיכון רב לעוברים ושבים בדרכים. סוג זה של עבירות מצביע לא רק על הפרת החוק, אלא גם על הפרה בוטה של החובה להישמע לגורמי אכיפת החוק. העובר עבירות מסוג אלה, מעיד על מסוכנותו המובנית לשלום הציבור ובטחונו (השוו בש"פ 9608/05 מדינת ישראל נ' אלקווקילי ; בש"פ 8633/04 אלטללקה נ' מדינת ישראל ; בש"פ 3628/05 מרעי נ' מדינת ישראל ; בש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל ).

8.

בענייננו, מתווסף גורם נוסף לסכנה שבשחרור העורר לחלופה. העובדה כי מקום מושבו הקבוע של העורר הוא ביאטה ברשות הפלשתינית מגבירה את החשש להימלטותו מחוץ לתחומי הארץ, והתחמקותו מהתייצבות לדינו באם ישוחרר בחלופה. אמנם, שיקול זה של מגורי קבע מחוץ לתחומי ישראל אינו בהכרח מספיק כשלעצמו בכל מקרה בתורת עילה למעצר בגין חשש להימלטות, אולם כאשר הוא מתווסף לנתון בדבר אופי העבירות המיוחסות לעורר, שכלולה בהן גם בריחה פרועה מרשויות המשטרה, הרי שעולה חשש של ממש כי שחרור העורר בחלופה יוביל להימלטותו ממקום מעצר הבית, לחצייתו את הגבול לתחומי הרשות, וממילא לסיכול משפטו.

לאור כל אלה, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי דין העורר להיעצר עד תום ההליכים, וזאת גם אם נמצאו ערבים ונמצא מקום מעצר בית בתחומי הארץ שנראו הולמים בעיני שירות המבחן.

9.

הערר נדחה.