בש"פ 8633/04 שריף אלטללקה נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת) אשר הורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.

2.העורר מואשם בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, והחזקת נשק שלא כדין. על פי כתב האישום, העורר ישב ברכב מסוג סובארו, אשר חנה מול רכב מרצדס, בצד כביש מס' 40, בסמוך לצומת גורל, מקום בו התבצעה אותה שעה פעילות משטרתית בארוע הקשור בסחר בנשק. ניידת משטרה מסווית ובה 4 שוטרים, הבחינה במכוניות הסובארו והמרצדס וחשדה כי היושבים בהן קשורים לעבירות הסחר בנשק. כשהניידת התקרבה למקום הימצא המכוניות, החל העורר בנסיעה מהירה מזרחה, בעוד הניידת דולקת אחריו ומורה לו לעצור באמצעות מערכת הכריזה ואור כחול מהבהב. העורר נסע במהירות רבה, כשהוא נוהג במכונית במרכז הכביש וחוסם את הרכבים הבאים מכיוון הנתיב הנגדי. התנגשות חזיתית עם רכב הבא ממול נמנעה אך בשל העובדה כי נהג הרכב האחר סטה ממסלול נסיעתו אל שולי הדרך. העורר המשיך בנסיעה מהירה בעת שהניידת נוסעת אחריו, מסמנת ומורה לו לעצור. הניידת החלה בעקיפת רכב העורר, בעוד השוטרים מורים לעורר לעצור, ואז, בכוונה לפגוע בניידת ובשוטרים המצויים בה, החל העורר בנסיונות לנגח את רכב הניידת. התנגשות רכב העורר בניידת נמנעה פעמיים אך בשל הצלחתו של נהג הרכב המשטרתי לחמוק. לבסוף נעצר העורר בוואדי, אותו לא הצליח לחצות, ורכב המשטרה נעצר בסמוך אליו, כאשר שניים מגלגליו נקורים. בשלב זה השוטרים, מלבד נהג הניידת, ירדו מרכב המשטרה ופנו לעבר רכב העורר והורו לו לכבות את המנוע, אולם העורר עזב את ההגה, רכבו הידרדר אחורנית, פגע בדלת הימנית של רכב המשטרה ונבלם על ידו. בעת מעצרו, החזיק העורר בכיסו 8 כדורי רובה קלאצ'ניקוב, בלא רשות על פי דין להחזיקם.

3.המדינה בקשה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. העורר טען בבית משפט קמא כי אין ראיות לכאורה להפללתו, וכי יש בכל מקרה להפעיל בעניינו חלופת מעצר לאור גילו הצעיר, העדר עבר פלילי לחובתו, וקיומה של חלופת מעצר מתאימה.

4.בית המשפט המחוזי קבע כי יש לעצור את העורר, לאחר שהשתכנע בדבר קיום תשתית ראיות לכאורה המתבססת בעיקר על עדויות השוטרים. כן מצא כי קמה עילת מעצר נוכח מסוכנות העורר כעולה מנהיגתו הפרועה שסיכנה חיי אדם וכוונה גם כנגד גורמי אכיפת החוק. אף שתסקיר מעצר המליץ על חלופת מעצר בבית הדוד, נמנע בית המשפט מלאמץ המלצה זו משלא מצא בה מסגרת פיקוח מספקת שיש בה כדי לבודד את העורר מהציבור ולהסיר את החשש מפניו.

5.בערר שלפני חוזר העורר על עיקרי טענותיו כפי שעלו בפני בית המשפט המחוזי, ובהן השגות על קיומן של ראיות לכאורה, לגביהן הוא טוען, בין היתר, כי הן כורסמו כתוצאה מגרסת ההגנה שהציג. הוא קובל על כך שחרף המלצת שירות המבחן, לא ראה בית המשפט לשחררו לחלופת מעצר על אף עברו הנקי וקיומה של חלופה הולמת.

6.דין הערר להידחות. בית המשפט קמא שקל כראוי את מכלול השיקולים ונתוני הענין ובצדק הורה על מעצרו של העורר ושלילת חלופת המעצר שהוצעה על ידי שירות המבחן.

העבירות בהן מואשם העורר, ואשר יש לגביהן עדויות ישירות למכביר בתיק התביעה כורכות עימן שני היבטים בולטים של מסוכנות: האחד – סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה בנהיגה פראית ושלוחת רסן ברחובות עיר, תוך התעלמות מהנוסעים בכביש ומהולכי רגל, אשר רק בנס לא נפגעו בפגיעה קטלנית, או נפצעו אנושות. לסיכון חמור זה מתלווה גם התנהגות פרועה חסרת מעצורים שכוונה כלפי שוטרים המייצגים את רשויות אכיפת החוק, תוך התעלמות בוטה מהוראותיהם, הימלטות מפניהם, ונכונות לפגוע בהם ובכלי הרכב בו נסעו עד כדי סיכון חייהם. מציאת תחמושת בכיסו של העורר מוסיפה למימד הסכנה העולה ממילא מהעבירות האחרות שהעורר נאשם בהן.

על רקע דברים אלה, אך מובנת ומוצדקת גישת בית המשפט קמא אשר סירב לשחרר את העורר לחלופה בבית דודו בלקייה, משלא ראה בה מסגרת פיקוח רצינית ואחראית דיה, העשויה לתת מענה לצורך לבודד את העורר מהחברה ולהרחיק את הסכנה הנשקפת מפניו לבני אדם אחרים. שיקולי הסיכון העולה מהתנהגות העורר לשלום הציבור, גוברים על ההיבטים לקולא הפועלים בעניינו – גילו הצעיר, והעובדה שלא הסתבך בעבר עם החוק. משלא נמצאה חלופה הולמת שתתן מענה ראוי לסיכון הנובע ממנו, אין מקום לשחרור העורר בחלופת מעצר, ודינו להיעצר עד תום ההליכים נגדו.

לאור האמור, יש לאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי ודין הערר להידחות.