בש"פ 8816/09 איוב אלסאנע נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (פ"ח 21761/09, כבוד סגן הנשיא ב' אזולאי ) בגדרה הורה בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום, בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, המייחס לו ולנאשמים נוספים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה או פשע, גניבת רכב, החזקת כלי פריצה ועוד. בד בבד הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, שכאמור התקבלה, בכל הנוגע לעורר.

בא כוח העורר הסכים כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המייחסות לעורר, ואף הוסיף כי אין חולק על קיומה של מסוכנות מצידו, לנוכח המעשים המיוחסים לו ועברו הפלילי העשיר. לכן מיקד בא כוח העורר את טענותיו לעניין חלופת המעצר. הוא טען כי במקרה הנדון מוקהית מידת מסוכנותו של העורר, מכיוון שהוא לא נהג ברכב, ובנוסף טען כי נאשם אחר, אשר חלקו באירועים זהה לחלקו של העורר, שוחרר לחלופת מעצר. אשר על כן, טוען העורר כי יש מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו.

באת כוח המשיבה טענה כי אין מקום במקרה הנדון לבחון חלופת מעצר. אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה, על פיהן העורר ביצע עבירות חמורות וכי נשקפת ממנו סכנה ממשית לביטחון הציבור. בנוסף טענה כי לעורר עבר פלילי עשיר, ולא נראה כי מורא החוק הוא נר לרגליו, על כן אין מקום לתת בו אמון, וקיימת חובה למעצרו עד תום ההליכים. לעניין האבחנה בין העורר לבין הנאשם האחר אשר נשלח לחלופת מעצר, טוענת באת כוח המשיבה כי נכון הדבר שמהות המעשים המיוחסת להם זהה, אולם הבחינה בדיני המעצרים הינה פרטנית, ויש להתמקד במהות העושה. לאור עברו הפלילי העשיר של העורר ועברו הנקי של הנאשם האחר, אין מקום להשוואה בין השניים.

לאחר שקראתי את הודעת הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי נכונה ומנומקת כראוי, ודין הערר להידחות.

אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר, וכי נשקפת ממנו מסוכנות לביטחון הציבור. הערר מתמקד בשאלה האם יש מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו. לדעתי יש לענות על שאלה זו בשלילה. במקרה הנדון אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. המעשים המיוחסים לו, הנתמכים בתשתית של ראיות לכאורה, מצביעים על מסוכנותו הרבה. מסוכנות זו נלמדת גם מעברו הפלילי העשיר, ומן העובדה כי תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי על עבירות דומות. בנסיבות העניין גובר אינטרס הציבור על האינטרס של העורר. דומה כי אין על העורר מורא החוק ועל כן, בצדק קבע בית-המשפט המחוזי כי חלופת מעצר אין בה במקרה הנדון משום מענה הולם למסוכנות הנשקפת ממנו (ראו בש"פ 3628/05 מרעי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.5.2005); בש"פ בן לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.1.2006)).

אשר על כן, הערר נדחה.